שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן כט
ובהיותי בענין זה עלה על רעיוני לישב ג"כ מה שהביא הרמב"ם שם בריש ה' מלכים להא דמחיית עמלק קודם לבנין בית הבחירה מקראי דדוד ולא הביא מקרא שבתורה פ' ראה דמייתי לה בש"ס בסנהדרין שם וכבר תמה בזה הכ"מ שם ונשאר בקושיא ע"ש ובלח"מ. והנראה דבאמת צריך להבין בש"ס שם דמייתי קרא דפ' ראה והניח ד' לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וד' הניח לו מסביב וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים ע"ש. וקשה דמייתי מקודם קרא בתורה ואח"כ קרא דקבלה. ועו"ק למה לא מייתי מהא דכתיב כי אם אל המקום אשר יבחר וגו' מקמי הא דוהניח לכם מכל אויביכם. וא"כ מוכח דבית הבחירה קודם ואף דרש"י פי' בחומש דלשכנו תדרשו קאי על שילה והוא מספרי. כבר פי' שם במזרחי דהמקום אשר יבחר מכל שבטיכם קאי על ירושלים. ולשכנו קאי על שילה ע"ש. וכ"ה בספרי שם דמכל שבטיכם הוא ירושלים. ועו"ק דבסנהדרין י"א ע"ב דריש קרא דלשכנו על ירושלים. וכ"ה בספרי גופיה פיסקא ס"ב דדריש דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא. ורק בפיסקא ס"ח איתא רבי אומר ראשונה לענין שילה שניה לענין ירושלים ע"ש
אך שם בספרי איכא פלוגתא דרמי קראי דבאחד שבטיך ומכל שבטיכם ומפרש שהכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד. והכי מפרש ר' יהודה ג"כ בפיסקא ע' ע"ש. ועוד איתא שם באחד שבטיך זה שילה ומכל שבטיכם זה בית עולמים ע"ש פיסקא ס"ב. ודריש שם דלהכי מיקרי מכל שבטיכם לפי שהפרישו בעד זה דושנה של יריחו. ונראה דר' יהודה לטעמיה ביומא י"ב דס"ל ירושלים נתחלקה לשבטים ולזה הוי קרא דאחד שבטיך דווקא ומכל שבטיכם צ"ל שהכסף מכל השבטים. אבל למ"ד לא נתחלקה לשבטים הוי קרא דמכל שבטיכם דווקא. וצ"ל מאחד שבטיך היינו שילה. והא דדרשינן לענין דושנה של יריחו ג"כ א"ש למ"ד נתחלקה לשבטים ור' יהודה איירי בה ג"כ ע"ש בספרי. אך מכל שבטיכם דריש בגוונא אחרינא כמש"ל. ונראה דגם למ"ד לא נתחלקה מ"מ ס"ל שפיר שבשביל שהניחו ירושלים בחזקת כל השבטים נתנו לבנימין דושנה של יריחו. וע' תו' ב"ק פ"ב ע"ב ד"ה ואין שכתבו שאין סברא לומר שקנו אח"כ גבי ירושלים רק גבי ביהמ"ק ובעיקר הדבר צ"ע מי הכריחם לזה דאולי באמת מ"ד לא נתחלקה הוא מפני שנתנו דושנה של יריחו. ומיומא שנסתייעו שם לענ"ד יש לדחות יעו"ש ואקצר כי אכ"מ:
ונראה דר"ש ור"י דפליגי בספרי שם במנוחה ונחלה ובזבחים קי"ט דר"ש ס"ל מנוחה זו ירושלים ונחלה שילה ור' יהודה ס"ל להיפוך ותו איתא שם דר' ישמעאל ס"ל דזו"ז שילה ורשב"י ס"ל זו"ז ירושלים. ותו הדר ביה ע"ש בסוגיא ותו'. ולמ"ד זו"ז ירושלים. בשילה הותרו הבמות. ולמ"ד זו"ז שילה. יש אחריה היתר ע"ש ברש"י ותו'. ונראה דלמ"ד אחד שבטיך זה שילה. א"כ כתיב מקודם ירושלים ואח"כ שילה וה"נ צ"ל מנוחה זו ירושלים ונחלה זו שילה. וזה רק למ"ד לא נתחלקה לשבטים ומיקרי ירושלים מכל שבטיכם. ולזה ר"ש לטעמיה. ור' יהודה לטעמיה דס"ל נתחלקה וע"כ ס"ל אחד שבטיך זו ירושלים. ושילה נרמז בהא דלשכנו תדרשו כפירש"י כנ"ל. ולזה דריש להיפוך מנוחה זו שילה ונחלה ירושלים. ורבי דס"ל שם בספרי ראשונה זו שילה ושניה ירושלים והיינו כר' יהודה. אזיל לטעמיה דס"ל בזבחים קי"ח ע"ב שירושלים היה בחלקו של בנימין וא"כ נתחלקה לשבטים. ולפ"ז לרבי ור"י יהיה ביאור הכתוב כי אם אל המקום וגו' מכל שבטיכם לשכנו תדרשו וגוי. פי' שתביאו רק אל המקום שנתיחד מכל השבטים מצד שייחדו עבורו דושנה של יריחו או שגבו כסף עבורו. ורק מקודם יהיה לשכנו תדרשו בשילה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה וכו' ואח"כ יהיה המקום אשר יבחר באחד שבטיך הוא בית עולמים ודו"ק:
ועוד נראה דכמו דלר"ש איכא תרי תנאים בזבחים שם קי"ט. איכא למ"ד דס"ל מנוחה ירושלים ונחלה שילה ואיכא דס"ל זו"ז ירושלים ע"ש. ה"נ לר' יהודה איכא תנאי חד תנא ס"ל אליביה מנוחה שילה ונחלה ירושלים וכדאיתא בזבחים שם וכן בספרי והיינו כרבי כנ"ל. ודריש מכל שבטיכם על שילה. ואולי אז ג"כ גבו כסף מכל השבטים וקנו או שכרו שילה מבנימין או יוסף לכל חד כדאית ליה בזבחים קי"ח ע"ב ע"ש. וחד תנא ס"ל אליבא דר"י דזו"ז ירושלים ומכל שבטיכם דריש שגבו הכסף. ואחד שבטיך בגוף הנחלה של בנימין. והיינו אידך ר' יהודה שבספרי. וזה יותר נכון בישוב סתירת דברי ר' יהודה בספרי וגם בישוב הכתובים. ויש להאריך ואין הפנאי מסכים וע' באדר"נ פל"ה ובהגר"א שם שוב ראיתי שכ"ה להדיא בירושלמי פ"א דערלה ה"ב ע"ש:
ולפ"ז מיושב מה שהקשינו. דהא דדריש בספרי דרוש ואח"כ מוצא זהו למ"ד דזה ירושלים. אבל לר' יהודה ורבי דדרשו לקרא קמא על שילה ממילא לא קאי רק על שילה וכפירש"י בחומש כנ"ל. ומיושב שפיר דמייתי ר' יהודה בסנהדרין כ' ע"ב קרא דוהיה דפ' ראה דמחיית זכר עמלק קודם לבנין ביהמ"ק דאזיל לטעמיה דס"ל נתחלקה לשבטים ודריש קרא דכי אם אל המקום וגו' על שילה וקרא דוהיה המקום וגו' על ירושלים כנ"ל. ועדיין הוקשה לתנא כיון דמכל שבטיכם רמוז ג"כ ירושלים במה שגבו הכסף מכל שבט וגם כי לאידך תנא אליבא דר' יהודה הוי זו"ז ירושלים כמש"ל. לזה מייתי אידך קרא דגבי דוד שמשם הוי הוכחה לכ"ע:
וממילא מיושב הרמב"ם דלא מייתי קרא דפ' ראה רק קרא דדוד. דהרמב"ם לשיטתו שפוסק בפ"ז מה' בה"ב דירושלים לא נתחלקה לשבטים וע"כ דריש מכל שבטיכם ולשכנו זה ירושלים ואחד שבטיך זה שילה וכמש"ל. וא"כ אין ראיה מקרא דפ' ראה כיון דקאי על שילה. ולדידיה צריך לפרש קרא דפ' ראה שאינו תלוי זה בזה כלל רק והיה המקום וגו' פי' שיהי' כן. לזה מייתי קרא דדוד שמשם הוכחה גמורה כנ"ל. וא"ל דמ"ד לא נתחלקה פליג בזה על ר"י דהא מ"מ איכא קרא דדוד. וכמש"ל דלהכי מייתי ליה ר"י ג"כ. וז"ב בדעת הרמב"ם:
ואגב נבאר הירושלמי דערלה פ"א שהזכרנו. דאיתא התם מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין ירושלים וח"ל אין מטמאין בנגעים והכא אינון אמרין הכי (פי' שנטוע לרבים חייב] תמן יבא אשר לו הבית פרט לירושלים שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מ"מ. מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר אני לא שמעתי אלא ביהמ"ק והכא הוא אמר הכין (דנטוע לרבים פטור) תמן הוא וכו' שמועה אמרה ברם הכא גרמיה אמר. אר"י בר' בון תיפתר כרשב"א דתני רשב"א אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה וכו' ע"ש. ופי' הפ"מ דפריך מדס"ל לר"י דמטמא ירושלים בנגעים אף שהוא של רבים והכא פוטר בנוטע לרבים. ומשני דהתם מפי השמועה והכא בעצמו ור"י בר' בון ס"ל דתרי תנאי אליבא דר"י ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דאדרבא הא חזינן דר"י ס"ל דרק ירושלים מטמאה משום דס"ל דנתחלקה לשבטים. אבל ביהמ"ק שנקנה בכסף מכל שבט או נתנו תחתיו דושנה של יריחו שפיר אינו מטמא דהוי של רבים. וכדאיתא ביומא י"ב הביאו המה"פ בעצמו בערלה שם. וא"כ שפיר ס"ל דנוטע לרבים פטור. ומאי מקשה הירושלמי. וכן קשה על הר"ש ריש ערלה שם דמייתי ג"כ הירושלמי וגם הך דנתחלקה לשבטים ע"ש:
ולכאורה י"ל לפמ"ש התו' ביומא י"ב ד"ה במאי דמעיקרא כדגריס ביהמ"ק ס"ד טעמא דר"י משום שהוא קדוש ביותר ומחנה שכינה ע"ש. וא"כ ה"נ הירושלמי דגריס הכי ס"ל האי טעמא ולא משום שהוא של רבים. ובהא דירושלים ס"ל טעמא דר"י משום שאף של רבים מטמא. אלא שקשה דא"כ גם בירושלים נימא האי טעמא לרבנן משום קדושה כמ"ש התו' שם ג"כ לת"ק ע"ש. ומאי מקשה הירושלמי מרבנן אדרבנן ודוחק לומר שבזה ס"ל להירושלמי טעמא משום שלא נתחלקה דמאי שנא. וגם דהא מ"מ בהדיא ס"ל לר"י בספרי באחד שבטיך זה בית עולמים. וא"כ מוכח דס"ל דנתחלקה לשבטים כנ"ל:
ובזה היה נראה דהנה רש"י פי' במגילה כ"ו ע"א טעמא דרק ביהמ"ק לר"י משום דבעינן אשר לו הבית וזה בית הקדש ע"ש. וביומא י"ב פי' הטעם מפני שגבו מכל שבט ושבט וסותר דברי עצמו. וכבר התעורר בטו"א שם בזה ונשאר בקושיא אבל באמת פירש"י דיומא תמוה לענ"ד דאי טעמא משום הכי א"כ גם ביהכ"נ לא ליטמא וכמו שהרגישו התו' שם. ועו"ק דהא ביהכ"נ שיש בו בית דירה לחזן מסקינן שם ביומא דמטמא. ומקדש מיקרי יש בו בית דירה כדאיתא ביומא י' שהיו בו כמה לשכות ע"ש. וראיתי שכן הקשה הטו"א שם. וא"כ מאי קאמר הא ביהכ"נ מטמא. ולזה צ"ל כפירש"י במגילה שהטעם שאין שייך לומר בהקדש ובא אשר לו הבית כי הוא של הקדש וכדאיתא בב"ק כ"א ע"א דבהקדש הוי דעת שכינה ע"ש ובתו' וכן שם דף ע"ו דהקדש הוי כמכירה גמורה. וכן באגדה נדרש פ' זה על ביהמ"ק ואשר לו הבית על הקב"ה כביכול. ושפיר מימעט ביהמ"ק אף אם נתחלקה לשבטים ואף כשיש בו בית דירה. וא"כ י"ל ג"כ שהירושלמי דגריס ביהמ"ק ס"ל האי טעמא בדר"י. ושפיר מקשה כמש"ל:
אלא דאכתי קשה קושייתינו למה לא נימא טעמא דר"י דירושלים מטמא משום שנתחלקה לשבטים וכדס"ל בספרי וא"כ מה מקשה הירושלמי. ועו"ק דהא אמרינן בפסחים כ"ג טעמא דר"י משום ריבוי אחר ריבוי דנטעתה ולכם ע"ש. וא"כ ל"ק כלל. והר"ש כתב באמת ריש ערלה שהירושלמי חולק על ש"ס דילן בטעמיה דר"י. אבל הדבר צ"ע דא"כ מ"ט דר"י. ואפשר טעמיה דס"ל לכם שיהא שלכם לכ"א מיוחד שלו וכדדרשינן גבי אתרוג לכם שלכם ובזה יש עוד מקום עיון ע' סוכה כ"ז ע"ב וברשב"א שם וברשב"ם ב"ב קל"ז ובמק"א כתבתי בזה ואכ"מ] ולזה מקשה הכא הירושלמי מטומאת נגעים דכתיב נמי אשר אני נותן לכם. ומקשה שפיר דמשמע דדווקא ביהמ"ק דהוי הקדש כנ"ל. הא כל בית השותפין הו"ל להיות פטור כיון דדריש כל לכם בכה"ג. אבל הוא דחוק קצת כי אינו דומה ללכם דגבי אתרוג. וגם דהא נטעו עד שלא כבשו חייב ומרבי לה מקרא ע"ש:
ואפשר לומר דגם הירושלמי ס"ל טעמא דריבוי אחר ריבוי. ורק שקשה לו דא"כ גם בנגעים כתיב לכם וכתיב אחוזתכם ניהוי ריבוי אחר ריבוי ונמעט רבים. ולא ניחא להירושלמי לשבש ולומר כל מקום מקודש כמו בש"ס דילן וגם דקשה עדיין ע"ז כיון שכל מקום של רבים פטור א"כ לאו דווקא מקום מקודש דאף שארי בנינים של רבים אינם מטמאים ושפיר מקשי מדר"י לטעמיה בספרי דס"ל שגבה כסף מכל שבט והוי הביהמ"ק קנוי משל רבים. וא"כ מ"ש ביהמ"ק כנ"ל. והוצרך לתרץ הא דידיה הא דרביה או דאתא כרשב"א בשמו דגם בערלה חייב בנטוע לרבים. שוב ראיתי בתו' ישינים ביומא י"ב שהביאו כפירש"י דמגילה משום דבעי של חול ולא הקדש ודחו זה משום דלא שייך לגזור אטו בית האסורין ע"ש, ותמהני דמי מכריחנו לומר שזה גם טעם ר"י במזוזה די"ל דמאשר לו ממעיט הקדש ולא מביתך. ובאמת בלא"ה צ"ל דאינו רק דרבנן דהא השוכר בית פטור מן התורה רק מדרבנן חייב ע' ע"ז כ"א ובתו' שם. ומנחות מ"ד. וא"כ כה"ג שיושב בלשכת פרהדרין לא עדיף משכירות דהא גוף הלישכה אינו שלו. וכיון דכל עיקר הדבר הוי דרבנן. לא שייך לפטור משום דהוי של הקדש. דמ"מ הוא כשכור לו למשך זמן ומיקרי מדרבנן ביתך. וא"כ שפיר שייך לגזור ג"כ שלא יאמרו שיושב בבית האסורין ע"ש ותבין:
ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בתו' ישנים דף י' ל"ל אמרינן שם טעמא דר"י דפטר לשכת פרהדרין ממזוזה משום דס"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ותרצו דא"כ לא שייך למיגזר משום שמא יאמרו וכו' ע"ש. ולשונם תמוה דהא ס"ל לר"י דנתחלחה ירושלים לשבטים. והא דמייתו דמסיק לקמן דביהכ"נ דכרכים פטור. הא זה רק באין בו בית דירה ולא ביש בו בית דירה וכמש"ל. ואולי ס"ל דרק חכמים דר"מ שם ס"ל הכי. ולא ר"י. ולא ס"ל כהתו' שם י"ב שכ' דחכמים דר"מ היינו ר"י והוכיחו זה מדמדמי ביהמ"ק לביהכ"נ אף שהיה בביהמ"ק בית דירה וכמש"ל. וגם בהא דלא נתחלקה י"ל כמש"ל דאיכא תנא אליבא דר"י דס"ל לא נתחלקה. אבל לפמ"ש בלא"ה לק"מ דגבי מזוזה לא איירינן כלל מדין תורה דפטור לכ"ע רק מדין שוכר נגעו בה. ודקרי בדף י"א לר"י בשער נקנור גזירה לגזירה ולא לרבנן. משום דהאי דשוכר תקנה הוא ולא גזירה. ובמק"א הארכתי בחילוק זה בס"ד. וע' תו' חולין ק"ד ושבת י"א ואכ"מ:
ובירושלמי יומא פ"ק איתא בתר פלוגתא דר"י ורבנן בלשכת פרהדרין. בשעריך פרט לשערי הר הבית והעזרות. אית תני' תני לרבות. מ"ד פרט כר"י מ"ד לרבות כרבנן. ואות אר"י מ"ט דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן היתיב ר"י ב"ר בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן היו נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה ע"כ. נראה מזה דלשכת פרהדרין לרבנן מדאורייתא חייבת וצ"ע לפ"ז דילפי משעריך לרבות א"כ למה אמרו כל הלשכות פטורין. ואפשר דרק השערים חייבים שנכנסין בהן לבית דירה כדמסיק. והיינו ללישכת פרהדרין [וגם בבית המוקד ששם הי' ישינים הכהנים נראה שצריך מזוזה. ולא חשיב לה משום דלא מיקרי לישכה רק בית. וצ"ע בזה]. והרמב"ם פ"ו מה' ס"ת ומזוזה כתב דשער נקנור ושלפנים ממנו ולשכת פרהדרין חייבים במזוזה. והעיר הכ"מ שם דבש"ס דילן ביומא י"א הגירסא שלפנים הימנו לישכת פרהדרין ע"ש. ותמהני דהא הגירסא מוכרחת דלגי' הרמב"ם מאי דייק הש"ס דאתיא כרבנן. ואולי משום שנכנסין לעזרה דרך שער נקנור גזרו עליו. ובטעם הרמב"ם י"ל משום לשכת פנחס המלביש ועושי חביתין שאצל שער נקנור כדאיתא ביומא י"ט. וצ"ע בזה. וברש"י שם י"א פי' כל השערים שערי מזרח עזרה. וצ"ע דבמזרח ליכא רק שער נקנור כדאיתא דף י"ט והוא משנה במדות. ואולי כוונתו על השערים שלפנים ממנו כמו בהיכל ואולם. אבל צ"ע מי דחקו לפרש שבמזרח ואכמ"ל בזה. ועכ"פ הירושלמי פליג עם ש"ס דילן דש"ס דילן ס"ל דגם לרבנן מדאורייתא פטור כדאיתא בדף י"א דבעי לאוקמי הא דכל השערים כרבנן. אם לא דנימא דגם בירושלמי לא מרבה רק שער נקנור שדרך שם נכנסים ללשכת פרהדרין וכדקאמר שנכנסים לבית דירה. ומש"ל דהוי כשכירות צ"ל דכיון דהוי לצורך עבודה מיקרי זה גוף תשמישו של הציבור והקדש. ובאמת קשה למ"ד דטעמא משום דלא הוי בית דירה דהא לא גרע מבית התבן והעצים. ודוחק לומר דס"ל כמ"ד שם דפטורים. ולזה נראה דעיקר טעמא משום דבעי בית חול וכדאמרינן להדיא בסוגיין דף י"א ע"ב. ורק לשכת פרהדרין היתה באמת חול לפי שהוצרך כה"ג להיות ולישן שם ואין ישיבה בעזרה. ולזה מחייבי רבנן במזוזה ור"י פוטר. ולזה שער נקנור לרבנן הוי רק משום גזירה אטו לשכת פרהדרין הנ"ל ומיושב קושיית הת"י דא"כ למה גזרינן אטו שיאמרו שיושב בבית האסורים. משום דלשכת פרהדרין שאני. אבל הירושלמי ס"ל דטעמא דר"י הוי משום דהוי קודש ג"כ. ומ"מ ס"ל גזירה. ומזה סתירה להת"י הנ"ל. ודוחק לומר דגזירה דירושלמי גזירה אחריתי היא ולא הך דש"ס דילן. ועוד נראה דלא מיקרי שכירות רק כשאין לו בזה כלום. אבל כשיש לו איזה חלק בגוף הבית הוי כשותף וחייב במזוזה. וה"נ בביהמ"ק ולשכת פרהדרין שקנוי לכל ישראל הוי כשותף ושפיר חייב במזיזה מה"ת ונפלו כל דברינו למעלה ואקצר מקוצר הפנאי:
עכ"פ לפי מה שפרשנו הירושלמי דערלה יקשה לשון ר"י אני לא שמעתי רק ביהמ"ק בלבד. וטעמא משום דהוי קודש כמש"ל. דמשמע מזה דאי הוי ס"ל כטעמא דת"ק דכל של רבים לא מטמא. הוי מודה דכל ירושלים אינה מטמאה. רק משום דס"ל דרבים מטמאה. והא באמת ס"ל דבלא"ה ירושלים מטמאה משום דנתחלקה לשבטים. ורק נ"מ לענין בתי כנסיות. וא"כ הו"ל לת"ק לומר דביהכ"נ אינו מטמא וע"ז הוי אמר ר"י שלא שמע רק ביהמ"ק. ולזה באמת פי' התו' לש"ס דילן להס"ד דגם לרבנן הטעם משום קדושה וכמש"ל דהשתא הוי א"ש. אבל להירושלמי נראה שצ"ל דגם ר"מ ס"ל לא נתחלקה לשבטים ואי הוי ס"ל דשל רבים אינו מטמא הוי ס"ל דירושלים אינו מטמא. ולזה מהדר לת"ק אני לא שמעתי אלא ביהמ"ק ולא כל ירושלים. וא"כ מוכח דשל רבים מטמא לבד ביהמ"ק משום קודש כנ"ל. ולא מצי למימר מקום מקודש דמ"ש מקום מקודש לימא כל ירושלים ג"כ. וא"כ מוכח להדיא מזה להירושלמי להיפוך דס"ל לר"י דלא נתחנקה. ותיקשי דבספרי ס"ל דבאחד שבטיך זה ירושלים. ועכצ"ל כמש"ל דבאמת תרי תנאי אליבא דר"י וכמו אליבא דר"ש. וכ"נ באדר"נ פל"ה דס"ל שם לר"י דאין משכירים בתים וא"כ ס"ל לא נתחלקה כדאיתא ביומא נ"ב וע"ש בת"י לענין מטות ואקצר: