שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן כח
בע"ה אחה"ס תרל"ז.
ע"ד אשר כתב לישב דברי הרמב"ם ריש ה' מלכים שלא הביא דרשא דעל כס יה להא דמינוי מלך קודם למלחמת עמלק כדאיתא בש"ס סנהדרין כ' ע"ב משום דפסק כהא דר"ה ל"ב ע"ב דישב על כסא קדשו לא משמע ענין מלוכה וכדפירש"י שם. וסוגיא דסנהדדין לא שמיעא ליה האי ברייתא דר"ה עכ"ד. והוא ישר מאוד וראוי לכי"ב. אבל גוף הדבר צריך ביאור דהא בר"ה שם ס"ל הכי בין לר' יוסי בין לר' יהודה ובסנהדרין כ' ע"ב ס"ל לר' יוסי דעל כס יה משמע מלוכה. וקשה ר"י אדר"י. ולפלא על כת"ר שלא הרגיש בזה. ואף לס"א דגרסי ר' יהודה וכ"ה בספרי פ' ראה פיסקא ס"ז ג"כ קשה כנ"ל:
והנראה בזה דלכאורה קשה לר' יהודה דס"ל שם דזמרו למלכנו אינו מלכות כי לא המליכוהו רק על אומה אחת כפירש"י שם. דא"כ גם במלך אלהים על גוים ג"כ לא הומלך רק על גוים ולא על ישראל אשר בגוים לא יתחשב. ושם מפורש דהוי מלכות. ונראה לומר דר' יהודה ס"ל דמלך על גוים לא הוי מלכות. ודקאמר דהאי קרא הוי מלכות הוא משום דס"ל דכסא הוי מלכות ולטעמיה דס"ל הכי בסנהדרין לגירסת הספרי כנ"ל. ור' יוסי ס"ל דמלך על גוים הוי מלכות. ולא כסא. ומיושב בזה הא דנקיט הש"ס בר"ה כוליה קרא דמלך אלהים ולא נקיט ישב על כסא קדשו אי הוי מלכות. ולפמ"ש א"ש דמחלוקתם הוי במלך על גוים ובכסא אי הוי מלכות. ועוי"ל דר' יוסי ס"ל דכסא לא הוי מלכות. והא דס"ל דהוי מלכות. היינו משום דס"ל בר"ה שם דאלהים הוי מלכות. ולפ"ז יהא מיושב דעת הרמב"ם שלא הביא הא דסנהדרין דכס יה הוי מלכות משום דפסק כר' יוסי בר"ה. אבל עדיין יקשה לגירסתינו בסנהדרין ר' יוסי. וגם דהא מ"מ אין הכרח דלר' יוסי כסא לא הוי מלכות. ועוד דלפי מה שיבואר בע"ה להלן פירושא הא דאלהות הוי מלכות. לא יתכן זה. ולזה יותר נאות לומר כמ"ש מקודם:
ולולא פירש"י היה נראה דהנה קשה למה נקיט בר"ה שם קרא דזמרו אלהים וגו' וקרא דמלך כל הארץ וגו' דלר' יוסי הוי תרתי ולר"י חדא. לנקוט קרא דזמרו אלהים וגו' זמרו למלכנו וגו' דהוי לר' יוסי חדא ולר' יהודה אינו מלכות. וכהא דפליגי לקמן בשמע ישראל ואינך. ולזה נלע"ד דכ"ע מודו דמלכנו הוי מלכות. רק ר' יהודה ס"ל דכיון דמלך כל הארץ הוא פירושא דזמרו למלכנו כמבואר בפסוק שהוא נתינת טעם שלזה יזמרו לו ע"ש. לזה חשיב כחדא. ולטעמיה דס"ל שם גבי מי הוא זה מלך הכבוד דלא הוי מלכות משום דלא הוי רק פירושא דרישא. והא דחשיב ד' צבאות הוא מלך הכבוד וגו' למלכות: היינו משום דהוי מצי לאסוקי ד' צבאות הוא וכמו בקרא קמא ד' עזוז וגבור וגו'. ולזה מלך הכבוד בתרא יתירא לאטפויי חד מלכות. אבל הכא הוי רק פירושא דקרא. ור' יוסי לטעמיה שם דס"ל דהוי מלכות אבל אי אמר זמרו למלכנו לחוד שפיר הוי מלכות אף לר' יהודה:
ובזה יש ליישב ג"כ הא דמייתי הש"ס שם קרא דשאו שערים ראשיכם וכל הפסוקים. דהו"ל למינקט רק קרא דמי הוא זה מלך הכבוד אי הוי מלכות או לא. אבל לפמ"ש א"ש דאיהו לחודיה באמת הוי מלכות לכ"ע. ואף קרא בתרא הוי שני מלכיות לכ"ע וכמש"ל. ורק פליגי אי אמר לכולהו בהדדי דבהא ס"ל לר' יהודה דמי הוא זה מלך הכבוד הוי רק פירושא דקרא קמא וכנ"ל. ועפ"ז מיושב הא דמייתי הטור סי' תקצ"א הא דשאו שערים לפסוק כר' יוסי. ולא מייתי הך דזמרו למלכנו ע"ש ובב"י ובלח"מ פ"ג מה' שופר שנתקשו בזה. ולפמ"ש א"ש דכיון דמייתי הך דשאו שערים ראשיכם דאף דהוי כמפרש מ"מ הוי למלכות. א"כ הך דזמרו למלכנו נמי חשיבא מלכות כנ"ל. אך זה דחוק שאם הוא פשוט כ"כ. א"כ תיקשי למה נחלקו בש"ס שני פעמים בזה. ועכצ"ל דאיכא למיטעי. אכן כזה יש להקשות בלא"ה גבי שמע ישראל וגבי והשבות וקרא דאתה הראית ע"ש והקשה כעין זה בכפות תמרים בהא דזכרון תרועה ע"ש ולפלא שלא הרגיש באינך כנ"ל. ועכצ"ל דהש"ס חשיב כולהו קראי דמלכות אבל הטור נקיט רק מה שצריך להלכה:
והנה לכאורה קשה למה לא הוי לר' יוסי אלהים ישב על כסא קדשו מלכות כיון דאלהות הוי מלכות לדידיה ועו"ק דלדידיה ליהוי ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו תרי מלכיות. וא"כ מאי מקשה הש"ס לדידיה מלכיות תלת הוא דהוויין ע"ש. ובזה י"ל דהיינו דמשני ר"ה שם דמייתי ברייתא דס"ל לר"י דאלהות הוי מלכות. וממילא לק"מ כנ"ל. ועפ"ז יש לישב הגירסא דילן אר"ה ת"ש. ואינו מובן דת"ש אינו רק לקושיא או פשיטות ולא בתירוץ. ובצידו כתוב בשם ס"א לגרוס תנא וכ"ה ברא"ש. ולפמ"ש א"ש דמקשה ר"ה על המקשן שחשב לר' יוסי קרא דד' אלהיו וגו' לחד. ובאמת הוי תרי אבל לפ"ז יקשה לדידן דחשבוהו לחד אף דפסקינן כר' יוסי. וגם הא כבר כתבו הב"י סי' תקצ"א והלח"מ פ"ג מה' שופר דלזה הוזכר פטור ורמב"ם הך דינא דשמע ישראל הוי מלכות להשלים הארבע מלכיות שצריך מפסוקי תורה. הרי פשוט להו דד' אלהיו הוי רק חדא [ולולא דבריו היה אפשר לומר שלא הביאו זה הפוסקים רק לגלות דאלהות הוי מלכות. אלא שלשון הפוסקים אינו מורה כן ע"ש]:
ואפשר לומר דס"ל לר' יוסי דזמרו למלכנו לא הוי מלכות משום דלא המליכוהו רק על אומה אחת כפירש"י זמרו אלהים הוי מלכות ולטעמיה דאלהות הוי מלכות. ולזה בהדי כי מלך על כל הארץ הוי תרתי כנ"ל. ור' יהודה ס"ל דהוי חדא דהא ס"ל דאלהות לא הוי מלכות. ואף אי נימא דס"ל דמלכנו הוי מלכות מ"מ לא חשיבי תרתי משום דכי מלך הוי פירושא דקרא וכמש"ל. ולפ"ז מדלא פליגי בקרא דזמרו אלהים לחוד אי הוי מלכות או לא. מוכח דס"ל לר' יהודה דמלכנו הוי מלכות. ולזה קמ"ל דפירושא דקרא לא הוי מלכות. אבל א"ל דהא קמ"ל דלר' יוסי הוי תרתי אף דהוי רק פירושא דקרא. דא"כ לא פליג ר' יהודה עליה דר' יוסי בפירושא דקרא. רק בהא דאלהות אי הוי מלכות. והרי ברייתא נקטה בהדי פלוגתייהו בהא דמלך הכבוד דהוי רק משום פירושא. ואכתי לא ידעינן זה מפלוגתייהו באלהות. ואף שיש לדחות דיוק זה מ"מ פשטות הדבר מורה כמ"ש. והא דפריך בתר הכי לר' יוסי דתלת הוויין המקשן ס"ד דפלוגתייהו הוי במלכנו אי הוי מלכות וכפירש"י ומשני ר"ה דפליגי באלהות. וממילא במלכנו הפלוגתא להיפוך וכמש"ל [וגם רש"י י"ל שפי' רק להס"ד וכידוע דרכו בקודש: אבל לרש"י בלא"ה א"צ לזה דמשמע מדבריו בסנהדרין שם דגריס שם ר' יהודה ע"ש. וא"כ א"ש כמש"ל] והיינו דאיתא שם דשוין במלך אלהים על גוים וגו' דהוי רק אחת דר' יוסי לטעמיה דמלכנו לא הוי כמלכות וה"נ במלך על גוים כמש"ל. ורק הוי אחת משום על כסא קדשו ולטעמיה דאלהות הוי מלכות. או לטעמיה בסנהדרין שם דס"ל דכסא הוי מלכות. ושפיר גרסינן שם ר' יוסי כנ"ל. ולר' יהודה הוי חדא משום דס"ל דמלכנו הוי מלכות כנ"ל וה"נ במלך על גוים. וא"כ ע"כ על כסא לא ס"ל כנ"ל. או די"ל דס"ל כר' יוסי דמלכנו לא הוי מלכות כמש"ל שאין הכרח לזה והוי חדא משום כסא קדשו. וס"ל ג"כ כר' יוסי דסנהדרין שם דכסא הוי מלכות. ולפ"ז מיושב שפיר הא דלא חשיב לר' יוסי ד' אלהיו למלכות כיון דלא כתיב רק אלהיו ביחוד על אומה הישראלית לא הוי כמלכות לר' יוסי וכמו מלכנו ומיושב שפיר הא דמקשה תלת הוויין ומיושב ג"כ לדידן וכנ"ל ועפ"ז יש לישב ג"כ קצת מה שלא הביא הטור הך דזמרו אלהים כיון שכבר הביא פלוגתייהו אי אלהות הוי מלכות:
ובירושלמי פ"ד הל"ז איתא אלהות עולין לו לשם מלכיות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין עולין לו לענ"ד צ"ל להיפוך וכמו בש"ס דילן וכדמוכח לקמן] אלהות ומלכיות עולין לו משום שנים דברי ר' יוסי רי"א אין עולין זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו עולין לו משום שנים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינן עולין ולכאורה גם כאן צ"ל להיפוך כמובן וכמו בש"ס דילן ולהלן יבואר אי"ה] ר"ז בעי ביה ובדבתריה פליגין או ביה לגרמיה פליגין מן מה דתני הכל מודין במלך אלהים על גוים שהוא אחד הדא אמרה ביה ובדבתריה פליגין ע"כ. וע' בק"ע ופ"מ מה שנדחקו בביאור זה והרואה יבין שדבריהם דחוקים. אבל עפמש"ל א"ש בס"ד דבעי ר"ז אי פליגי רק בקרא דמייתי דהוי לר' יוסי תרתי ומלכנו הוי שפיר מלכות. או דלא הוו רק בדרך וגו' והכוונה בהדי קרא דכי מלך כל הארץ וכדגרסינן בש"ס דילן בזה. אבל מלכנו לא הוי מלכות לר' יוסי וכמש"ל. וע"ז פשיט מדתני דמלך על גוים הוי חדא. והיינו ע"כ בהדי סיפא דקרא דאי משום דבזה עצמו נזכר מלכות ואלהות א"כ הו"ל לאתויי קרא קמא דכי מלך כל הארץ אלהים. דהוי ג"כ כעין זה ממש. ועכצ"ל דזה פשוט לו כיון דאלהים קאי על המלכות דמקמיה. חדא הוא. והכא הכוונה על סיפא דקרא דאלהים ישב על כסא קדשו וכמפורש בש"ס דילן. וא"כ קשה למה לא הוי תרתי. ועכצ"ל דעל גוים לא הוי מלכות כנ"ל. וא"כ ה"נ מלכנו לא הוי כמלכות. דביה ודבתריה פליגין. פי' מה שאמר ר' יוסי דהוי כשנים הוי בהדי דבתריה. וממילא לר' יהודה לא הוי רק כחד:
ולולא יראתי לשלוח יד הייתי אומר דצריך לגרוס בירושלמי הדא אמרה ביה לגרמיה פליגין. או ביה ולא בדבתריה פליגין. והכוונה כי ר"ז בעי אי ר' יוסי ס"ל דאלהות ומלכות הוי תרתי. והיינו דפליגי בזמרו אלהים וזמרו למלכנו. אי פליגי נמי בקרא דבתריה ג"כ בכי מלך כל הארץ אלהים. דלר' יוסי ליהוי תרתי שנזכר בו אלהות ומלכות. או דילמא בדבתריה לא פליגי משום דחדא הוא שאלהים הוא המלך וכמש"ל. וע"ז פושט מדתני דמלך על כל גוים אלהים כ"ע מודו דאחת היא א"כ ה"ה ברישא הוי חדא. ורק ברישא דקרא בזמרו פליגי דכתיבי אלהות ומלכות כל חד באפי נפשיה. והא דלא קאמר דמודים בקרא קמא דמלך כל הארץ. י"ל דא"כ ה"א דלר' יהודה הוי תרתי בהדי קרא דזמרו למלכנו. ובאמת לא הוי רק חדא משום דהוי פירושא דקרא כמש"ל. ולהכי מייתי בתר הכי בירושלמי פלוגתייהו בקרא דשאו שערים ראשיכם. דהיינו משום פירושא דקרא כמש"ל. ועוי"ל דשפיר נגרוס דפשוט דגם בדבתריה פליגי כמו שהוא לפנינו. ופשיט זה מדלא מייתי דמודים בקרא דכי מלך כל הארץ אלהים כנ"ל. ועכצ"ל דרק במלך אלהים על גוים הודה ר' יוסי משום דסמוך תיבת אלהים למלך. אבל לא בקרא קמא. ועוי"ל דדוקא שם מודה דמלך הוי בלשון פעל וא"כ זה קאי על אלהים דבתריה והוי רק חדא. משא"כ בקרא קמא דמלך כתיב בלשון שם דבר נקוד. בסגול ולזה ס"ל לר' יוסי דהוי תרתי ופליג נמי בדבתריה. ואף כי זה דחוק קצת בכ"ז כתבתי כדי לקיים הגירסא שלפנינו:
אבל בש"ס דילן נראה דסתם אלהים לא חשיב לשון מלכות רק בהנהו דכתיב ד' הוא האלהים או שמע ישראל שמתארים ד' כביכול שהוא אלהינו ואחד. משא"כ בהני דלא כתיב רק אלהים לחודיה. דא"כ אין לדבר סוף דכמה מאות פעמים נמצא בתורה שם זה. ומאי שנא דחשיב הנהו תלת בש"ס דילן. וגם בירושלמי נראה דלאו בכל השמות פליגי רק בהא דזמרו אלהים דמבאר בתר הכי כי מלך כל הארץ אלהים. והיינו דבעי ר"ז אי פליגין גם בדבתריה. פי' אי לר' יוסי הוי תרתי רק משום קרא דבתריה כנ"ל. או דס"ל דשם אלהים לחוד הוי מלכות. ופשיט מדמודה במלך אלהים על גוים דחדא הוי אלמא דשם אלהים לחודיה לא הוי מלכות אם לא הך דזמרו משום קרא דבתריה. וביה ודבתריה פליגין כנ"ל. ולר"י הוי חד דהוי פירושא על מלכנו או כפירש"י דמלכנו לא הוי כמלכות וכמש"ל די"ל דגם לר' יוסי ס"ל הכי:
ובאמת תמוה מה שלא הובא להלכה הנהו פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה ברי"ף ורמב"ם ובה"ג. ולא הונח לי תירוץ הב"י ולח"מ בזה כידוע דרך הרמב"ם שלא להשמיט שום דבר. וגם כי הטעם קלוש שלזה לא כתב משום שיכולים לצאת בפסוקים אחרים. דאם היה הרמב"ם נמנע בכעין זה היו הרבה דיניו חסרים. ויותר מזה איתא בברכות ל"ח ע"ב דטפי עדיף לומר המוציא לאשמועינן רבותא ע"ש. ובמק"א בארתי בזה ואכ"מ. והנראה דהנה הב"י סי' תקצ"א הקשה למה הוי הך דשאו שערים תלתא הא הוי בפסוק אחד ואנן בעינן עשרה פסוקים. והוכיח מזה דפסוקים לאו דווקא. וגם מ"ש הרמב"ם עשרה פסוקים הוא ג"כ לאו דווקא. וכ"כ הריטב"א בחי' בר"ה ודלא כהב"ח שר"ל להיפוך ע"ש. וכ"כ ביום תרועה ולא ראה הריטב"א הנ"ל. אבל לענ"ד עדיין קשה דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי. ומכ"ש הרמב"ם שפירש להדיא שצריך עשרה פסוקים:
והנלע"ד דהנה ביום תרועה הביא ראיה דלא בעינן פסוקים מדאמרינן בש"ס נגד עשרה הלולים ושם לא הוי פסוקים מיוחדים. ולזה י"ל דזה הוי רק לר' לוי דקאמר הכי שם. אבל לר' יוחנן ולרב יוסף דקאמרי משום עשרת הדברות או עשרה מאמרות דהוו פסוקים מיוחדים. הכי נמי דבעי פסוקים מיוחדים. ויותר נראה דגם לרב יוסף דכנגד י' דברות ג"כ לא בעי פסוקים דאף דבטעם העליון הוו פסוקים מיוחדים בטעם התחתון לא הוי פסוקים מיוחדים כידוע. וגם בטעם העליון לא הוי רק תשעה פסוקים יעו"ש. ורק לר' יוחנן י"ל דבעי פסוקים מיוחדים. ועפ"ז מיושב הא דנקיט רב יוסף קודם ר' יוחנן שהוא תמוה. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד משום דרב יוסף ס"ל בהא כר' לוי כנ"ל. משא"כ ר"י פליג עלייהו. ועוד נראה דנקיט ר' יוחנן לבסוף כמ"ש התוס' ר"פ אין מעמידין שלזה הקדים דברי בתרא לקודם ממנו להורות שבזה אין הלכה כבתרא ע"ש. וה"נ נקיט ר' יוחנן לבסוף להורות דקיי"ל כוותיה דבעי פסוקים. ועוד נראה דהא דר' יוחנן הוי למ"ד בתשרי נברא העולם וכפירש"י בר"ה שם. ואינך הוו למ"ד בניסן נברא. וא"כ אנן דקיי"ל כר"א דאמרינן זה היום תחילת מעשיך כדלקמן כ"ז ע"א וכמ"ש הריטב"א שם בחי' והר"ן בפ"ק דר"ה דנהגינן כר"א דלא כהתו' שם. קיי"ל ג"כ שפיר בזה כר' יוחנן כנ"ל. ולזה בעי י' פסוקים כמ"ש הרמב"ם:
ולפז"נ דבהא נמי פליגי ר' יוסי ור' יהודה דר' יוסי ס"ל כר"א דבניסן נברא העולם והמלכיות הם כנגד הלולים או דברות. ולזה סגי במלכיות שהם בפסוק אחד. ור' יהודה ס"ל כר"י דבתשרי נברא העולם. וס"ל כר' יוחנן. ולזה בעי פסוקים מיוחדים. והא דפליגי בהא דשאו שערים. וכן בהא דזמרו אלהים זמרו וגו'. י"ל כמ"ש הב"ח בסי' תקצ"א שאצלם היו הפסוקים באופן אחר מכמו שהם לפנינו כדאיתא בקדושין ל' ע"ש בתו'. וא"כ ה"נ י"ל שלהם היה הכל בפסוק אחד ולהכי ס"ל לר' יהודה דהוי רק אחת ומיושב הא דנקיט תרוויוהו בבי דשאו שערים. דברישא לא פליגי במי הוא זה מלך הכבוד. ובסיפא פליגי בשנים בפ' אחד. אך יותר נראה דגם שם היה לפניהם הכל פסוק אחד. וא"כ מיושב שלא הביאו הרי"ף והרמב"ם דין זה. דכיון שכתבו דבעי עשרה פסוקים. ממילא נלמד שמה שהוא בפסוק מיוחד הוי מלכות ואנחנו דנין על הפסוקים כפי שהם לפנינו וכקבלתינו. וכמו בכתיבת הספרים שאנו סמוכים על קבלתינו אף שהוא נגד הש"ס וכמ"ש התו' בנדה ל"ג ובכ"מ. ודקאמר דשוין במלך על גוים היינו לר' יהודה משום דהוי בחד קרא ולר' יוסי משום דס"ל דכסא לא הוי לשון מלכות וכנ"ל כגירסת הספרי בהא דסנהדרין כ' ר' יהודה. וזה דוחק קצת ואקצר:
ועוד נראה בישוב הרמב"ם הנ"ל דבהא דאיתא בש"ס דיל שתים איתא בירושלמי עולה לו משום שתים. ונראה מלשון זה שאינו רק בדיעבד ולא לכתחילה. ור' יהודה אמר שאין עולה לו אף בדיעבד. ולכאורה קשה דהא בדיעבד קי"ל בר"ה ל"ה דסגי בתורתך כתוב לאמר. וא"כ מה שייך לומר שלא יצא בדיעבד כיון שעיקר הדין הוא לכתחילה. וצ"ל דאינהו ס"ל כמ"ד בר"ה ל"ב דלא יצא ע"ש וע' בלח"מ פ"ג מה' שופר ובר"ן בר"ה שם. וכ"נ מדקאמר ר' יוסי שאם השלים בנביא יצא משמע שאם לא השלים כלל לא יצא והיינו כנ"ל. אבל אנן קיי"ל כמ"ד שאם אמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' שופר. וא"כ לא שייך להביא הך דינא דר' יוסי ור' יהודה. דאי לענין דיעבד בלא"ה יצא. ואי לענין לכתחילה בלא"ה מודה ר' יוסי דלכתחילה לא נמרינהו כנ"ל אבל בשמע ישראל ואינך הוי לר' יוסי אף לכתחילה כיון שאין לנו פסוק אחר בתורה. אף דגם באלהות אי עולה למלכות הלשון בירושלמי עולה לו. ולפמ"ש לחלק בין אלהים לחוד בין קרא דד' הוא האלהים. י"ל דרק שם הוי דיעבד באלהים לחוד ולא בהנהו. שוב ראיתי בהג"ה מהרל"ח סי' תקצ"א שכתב לישב הרמב"ם דגם ר' יוסי לא ס"ל רק בדיעבד. וב"ה שכיונתי לדעתו הק'. רק לא הביא מהירושלמי וגם לא ביאר דבריו דאכתי הו"ל להרמב"ם להביאה לענין דיעבד וכדמייתי בש"ס. אבל לפמש"ל א"ש הכל בס"ד. ובזה מיושב ג"כ הא דלא מייתי הך פלוגתא דתרועה לחודא אי הוי ממנין שופרות ע"ש בר"ן שתמה בזה וע' בב"י סי' תקצ"א. ולפמ"ש א"ש דגם שם י"ל דרק לדיעבד פליגי וכנ"ל:
ובהא י"ל עוד דר' יהודה לטעמיה בסוכה נ"ג ע"ב דתקיעה תרועה תקיעה מצוה חדא היא. ותרועה לחוד הוי חצי דבר ע"ש. ולזה ס"ל דתרועה לחוד בלא לשון שופר לא מיקרי שופרות כיון דהויא רק חצי דבר. משא"כ לרבנן שם שפיר מיקרי תרועה שופרות. והרמב"ם פסק בפ"ז מה' כלי המקדש כרבנן דאחד ועשרים תקיעות וכו' ולזה לא הוצרך לבאר זה כאן. ואף דהלכות כה"מ מאוחר. מ"מ סמך על דבריו שם ששם מקור המחלוקת. וגם עוד יש להאריך בזה מהא דר"ה ל"ד ודף ט' וע"ש בטורי אבן. אך אכמ"ל וגם הא כתב הרמב"ם רפ"ג מה' שופר דהוי תשע תקיעות יליף לה משלש תרועות דגבי יובל וגבי ר"ה ע"ש. וזה לרבנן דסוכה וכמ"ש הטורי אבן בר"ה ל"ד. וגם בספ"ה מה' שבת כתב שתוקעין בע"ש שש תקיעות. וזה ג"כ רק לרבנן דר"י דלר"י תרתי מיקרי. וע' תו' סוכה נ"ג ע"ב בזה. וא"כ שפיר סמך ע"ז הרמב"ם ולא הביא הך דתרועה ואקצר:
אכן כ"ז כתבתי להבנת כתר"ה לדמות הך דר"ה להך דסנהדרין. אבל לענ"ד אינו דומה כלל ואדרבא עוד להיפוך. דהא שם דריש דכס יה הוי מלכות מהא דכתיב גבי שלמה שישב על כסא ד' ע"ש. והכוונה כידוע שכל התוארים וכינוים שנזכרו בכתובים להבורא ית"ש אינם רק בדרך ההשאלה לשבר האוזן. ופרסום אלהותו ומלכותו בעולם ואדנות נקרא כסאו כביכול וכמו המלך שיושב בכבוד על כסאו והכל רואים מלכותו וכבודו. ולזה כשמלך שלמה ועשה משפט בעוברים על רצון ד' וקידש שמו הגדול בעולם. נקרא שישב על כסא ד'. ולזה הכא שכתוב כס ד' הוכיחו חז"ל שהכוונה על מלך מישראל שיהיה שעל ידו יתקיים ויתחזק פרסום אדנותו ית' בעוה"ז. כי בלעדי זה כתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. תי' כי עיקר פרסום כבודו והשגת אלהותו בשמים אבל בארץ ההשגה וההכרה מעטה. אכן ע"י ישראל ומלכותם והנהגתם מתפרסם גם בארץ. ואכמ"ל בדברי דרוש. עכ"פ מוכח שכסא ד' נקרא מלכות ישראל ולא עצמות מלכותו כביכול לפי שבעוה"ז אין מתפרסם כ"כ אדנותו ואין משיגים כ"כ עד שיכונה אצלינו בגדר כסא אם לא ע"י הנהגת ישראל כנ"ל:
ולפ"ז מ"ש ישב על כסא קדשו וכתוב מקודם מלך אלהים על גוים. הכוונה שיתפרסם אלהותו ומלכותו בעוה"ז אף בין הגוים כשיראה מלכותו עליהם. וזה יהיה לע"ל כשימלוך מלך המשיח וישב על כסא ד' בבי"א. ואז יכונה שאלהים ישב כביכול על כסא קדשו גם בעוה"ז. ויבוארו הכתובים בזה שמקודם אמר זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים. פי' שישבחו להבוי"ת אף טרם שנתגלה מלכותו לעין כל הגוים ורק נקרא מלכנו שאנחנו מכירים ומאמינים בו. באשר כי באמת הוא מלך כל הארץ. ורק לע"ע הוא בגדר הסתרת פנים. ועז"א זמרו משכיל פי' שהחכם ומשכיל לעומק הדבר יבין זאת. אבל כשמלך אלהים על גוים פי' כשיתגלה הדר מלכותו לעין כל כשידבר עמים תחתינו וגו' והיינו משישב על כסא קדשו פי' שימלוך אז מלך המשיח וישב על כסא ד' כנ"ל. ולזה לא חשיב לה מלכות כי לא חשיב מלכות רק מה שאנו משבחים אותו שהוא מלך עולם. משא"כ הך דכסא קדשו שהוא רק לענין התגלותו לעין הגוים ע"י הנהגת ישראל ומלך המשיח כנ"ל. וא"כ אין סתירה מהא דסנהדרין להא דר"ה:
והנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם ריש ה' מלכים דמייתי קרא אחרינא ולא מייתי קרא דיד על כס. דלכאורה קשה דשם בסנהדרין כ' איתא אמר ר"ל בתחילה מלך שלמה על העליונים שנ' וישב על כסא ד' ובסוף מלך על התחתונים וכו' ע"ש ולכאורה תמוה דהא מעיקרא מפרש דכסא ד' הוא לשון מלוכה בתחתונים על ישראל וכמש"ל וכדמוכח מהא דנצטווה שאול למחות עמלק אף שלא מלך על העליונים. ועו"ק בברכות נ"ח ע"א דדריש ר' שילא לך ד' הממלכה זו מלחמת עמלק וכה"א כי יד על כס ד'. ופירש"י כלומר ע"י מלחמה לד' בעמלק יתעלה כסאו ע"ש. נראה מזה דדריש כסא ד' על כסא כבודו כביכול. והא בסנהדרין דריש לה לענין מלך ישראל וכפשוטו כשיהיה יד על כס ד' פי' שישב עליו מלך אז ילחם בעמלק. וגם דבסנהדרין היא ברייתא:
אבל באמת פלוגתא היא במכילתא סוף פ' בשלח דר' יהושע דריש לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהי ממלכתו באותה שעה מלחמה לד' בעמלק. ר"א המודעי אמר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק וכו' ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבוא מכל האומות שיקבלוהו וכו' ע"ש. הרי דר"י מפרש כההיא דסנהדרין כשתהיה יד על כסא ד' ויתגלה מלכותו בעוה"ז ע"י מלך ישראל. ולשון המכילתא סיוע לפירושינו דודאי א"א לומר שהכוונה לימות המשיח. דהא גם שאול נצטווה ע"ז. ור"א המודעי ור"א מפרשי יד לשון שבועה וכס ד' קאי על כסא כבודו כביכול שנקרא השמים כסאו כמש"ל. וכן אמרו אין השם שלם והכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק והיינו ג"כ כפירוש ר"א המודעי ור"א דמפרשי דקאי על כסא כבודו ולא על מלכות התחתונים. וברמב"ן פ' בשלח הובאו שני הפירושים שהזכרנו. רק לא הביא דפלוגתא היא במכילתא ע"ש. ורש"י הביא לשון המכילתא:
ולפ"ז א"ש הא דר"ל דמפרש כסא ד' שמלך על העליונים משום דס"ל כר"א המודעי ור"א דמפרשי על כסאו שלמעלה כביכול כנ"ל. וכן ר' שילא בברכות דף נ"ח ג"כ ס"ל כר"א המודעי ור"א כנ"ל. ולזה לא מייתי הרמב"ם האי קרא כיון דאמוראי לא ס"ל הכי וס"ל כר"א המודעי ור"א. וגם כי רבים נינהו ראה"מ ור"א לגבי ר' יהושע. וגם כי הך דר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא בהא דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ג"כ משמע כהא דראה"מ ור"א. ויש לישב קצת גם לר' יהושע וגם לדקדק קצת כן ואקצר עכ"פ לזה לא מייתי הרמב"ם האי קרא והביא פסוק מפורש גבי שאול משום דלא משמע ליה שיחלוקו גם בדין כי לא נחלקו רק בדברי אגדה. וס"ל דגם ר' יהודה לא אסמכא לקרא דיד על כס רק בתר דאשכחן הכי גבי שאול. וזה נכון לענ"ד. וגם בברכות נ"ח מייתי שם דר"ע דריש לקרא בגוונא אחרינא עד ההוד. ומשמע דבאינך הוי דריש כדר' שילא. וזה יש לדחות:
ולפ"ז בהא דר"ה ל"ב דכסא קדשו י"ל דר' יהודה ור' יוסי לטעמייהו בסנהדרין שם דס"ל כסא ד' משמעותו מלכותו בתחתונים ע"י מלכות ישראל. ולזה לא מיקרי מלכות וכמש"ל. וא"כ לדעת הרמב"ם מיקרי מלכות. ולפמש"ל דס"ל דבעי דווקא פסוקים מיוחדים. לא הוי רק חד מלכות ויותר נראה דאדרבא לדעת ר"א המודעי ור"א עדיף טפי. דס"ל דכסא ד' אינו לשון מלכות רק לשון כסא הכבוד כדאיתא במכילתא כנ"ל. וא"כ לא מיקרי מלכות. ולר' יהודה דס"ל בסנהדרין דהוא לשון מלכות צ"ל כמש"ל דלא הוי רק מלכות ישראל כנ"ל: