אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אורח חיים › סימן כה

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן כה

סימן כד

ועוד נראה בישוב זה דהנה פלוגתא דרבה ור"ח בפסחים מ"ו אי צרכי שבת נעשים בי"ט צריך ביאור מנ"ל זה. ופירש"י ותו' שם לכאורה איננו מספיק. דהנה מה שפירש"י הטעם משום דשבת ויו"ט קדושה אחת הם קשה טובא דהא קיי"ל בעירובין ל"ח דשתי קדושות הן. ואף לרבנן דר"א שם ספוקי מספקא להו בזה ועו"ק דהיכי בעי הש"ס בפסחים דף מ"ח ע"א למימר דר"א לא ס"ל הואיל. הא איהו ס"ל בעירובין שם דשתי קדושות הן וא"כ יקשה איך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וזה בודאי אין לומר דר"א לטעמו דיליף בביצה ט"ו ע"ב ע"ת מקרא דאשר תאפו אפו וס"ל דהוי מדאורייתא. דע"כ צ"ל דאסמכתא בעלמא הוא. דקאמר שם מכאן סמכו חכמים וכ"נ מלשונו שם מכאן אר"א אין אופין אלא על האפוי. משמע שהלימוד הוא על החומרא שצריך על האפוי ולא על הקולא להתיר לאפות על האפוי. וכ"כ התו' בביצה י"ז ע"ב ד"ה רבא דהוי אסמכתא בעלמא. וע' עירובין ל"ח ע"ב בהא דרמי רב חסדא דרב אדרב ואקצר. וכן מ"ש התו' דלר"ח שרי לעשות ביו"ט כל דבר שא"א לדחותו למחר. צ"ע טובא דמנ"ל לר"ח הא. ועוד דהא חזינן במכשירי או"נ היכא דאפשר לעשות מעיו"ט אסור לעשות ביו"ט. אף שלא עשאן מעיו"ט וצריך להם היום ועוד דמה שייך לומר על צורכי שבת לצורכי אדם להתיר מצד שא"א לדחות למחר דאטו יש שיעור מדאורייתא כמה שיאפה ויבשל לשבת וכבר כתבו הפוסקים דמעיקר הדין א"צ לאכול בשר בשבת. ורק ביו"ט החיוב מצד שאין שמחה אלא בבשר. והנראה שיסוד הסברא הוא מהא דאיתא בשבת קי"ד ע"א דילפינן לר"ע מקרא דעולת שבת בשבתו שיקריב עולת שבת ביו"ט. מבואר מזה דאף דעולת חול אסורה. מ"מ של שבת מותרת משום דצורכי שבת נעשים ביו"ט. ומזה נלמד גם לצורכי האדם הנצרכים לשבת שמותרים ג"כ מדאורייתא לעשותם ביו"ט:

ובשבת שם איתא דלר"י ס"ל נו"נ קרבים בי"ט ולזה ל"צ קרא לעולת שבת ביו"ט. ור"ע ס"ל נו"נ אין קרבים בי"ט. ושפיר בעי קרא לעולת שבת. וזה צריך מובן דהא אף למ"ד נו"נ קרבים זה רק שלמים. אבל עולות אין קרבים לכ"ע כדאיתא בביצה י"ט ע"א וכ"כ התו' שם ע"ב ד"ה נו"נ וכ"כ הטו"א בחגיגה ז' ע"ב ע"ש שהאריך להוכיח זה. וא"כ מה שייכות עולת שבת לנו"נ. דשלמי נדבה שאני שנאכלים בי"ט והוי אוכל נפש ג"כ. וא"ל דמ"מ יליף מהא שמקטירים אימורי שלמי נדבה. דהיא גופא מנ"ל. דילמא רק שחיטה וזריקה הותרה. ועוד דהא אף בשבת אמרינן במנחות ע"ב ע"ב שלזה קרבים האימורים אף שאפשר להקטיר בלילה מפני שכבר ניתן שבת לדחות לקרבן זה. וה"ה בנ"ד כיון שהותר לשחוט ביו"ט הותר ג"כ להקטיר. והעיקר נראה דכיון דקיי"ל דכל זמן שאין מקטירים האימורים אין הבשר נאכל כדאיתא בפסחים נ"ט א"כ הא גופא הוי צורך אוכל נפש להתיר הבשר באכילה. ואף שכתבו התו' בביצה כ' ע"ב ד"ה מאי דכיון שאסור להקטיר האימורים עד הלילה הוי כאלו נאבדו או נטמאו דשרי לאכול הבשר היינו רק למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט. ואסור להקטיר כדי להתיר הבשר כמו שאסור לשחוט וממילא הוי כמו שנאבדו אבל למ"ד נו"נ קרבים שפיר שרי להקטיר כדי להתיר לאכול וממילא אסור לאכול עד שיקטיר. ולפ"ז אם נאבד הבשר אסור להקטיר האימורים עד הערב. ולפ"ז צ"ל דהא דאמרינן בביצה כ' דהיכא שנאבד הבשר פליגי רבא ורבר"ה אי זורק להתיר להקטיר אימורים לערב. שייכא פלוגתא זו אף למ"ד נו"נ קרבים ודנקיט שם למ"ד אין קרבים היינו לענין רשותא דזורק יעו"ש. אך ז"א דנראה דכיון שהותר לו לשחוט מודו כ"ע שזורק אף אם נאבד הבשר. עכ"פ אין מזה ראיה להתיר עולת שבת ביו"ט ואף דבשבת קי"ד איתא חלבי שבת קרבים ביו"ט. י"ל דיליף אימורים דשבת מאימורים דנו"נ. אבל ז"א דהא מ"מ יש חילוק דאימורי שבת כשמקטירם בלילה ביו"ט אינם מתירים שום דבר לאכילה. ועוד דהא ע"כ לשון חלבי הוא לאו דוקא דהא בשבת ליכא כלל קרבן חטאת רק עולות של תמידין ומוספים. וכן פירש"י שם דקאי על אברי התמיד:

ולכאורה י"ל בישוב זה דס"ל דאף מ"ד נו"נ קרבים ביו"ט אין הטעם משום היתר אכילת הבשר דהא קיי"ל דמשולחן גבוה קזכו כדאיתא בביצה כ"א. והעיקר הוא לגבוה רק הטעם כדאמרינן בביצה כ' ע"ב אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן. ונהי דסברא דשולחן רבך ריקן לא שייך כ"כ לענין נו"נ דהא כבר הקריבו עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה. מ"מ הקו"ח הנ"ל שייך שפיר גם בנו"נ. ואפשר דגם סברא דשולחן רבך ריקן שייכא ג"כ בנו"נ. דהא מצינו שתקנו להקריב קרבנות לקייץ המזבח. והיינו כשאין נו"נ להקריב מקריבים קרבנות הללו כדי שלא יהא מזבח פנוי וכפירש"י בשבועות י"ב. הרי מצינו שכבוד הוא למזבח שיקריבו עליו נו"נ ומ"ד נו"נ אין קרבים ממעט להו מלכם ולא לגבוה. ומ"ד קרבים מוקי לה למעוטי עולות או למעוטי עובדי כוכבים וכלבים כדאיתא בביצה כ' ע"ב וע"ש בתו'. ולזה שפיר יליף הש"ס חלבי שבת מנו"נ דכמו שמצינו שהותר להקריב נו"נ כדי שיהא שולחן גבוה מלא. מכ"ש שיהא מותר להקטיר חלבי שבת שזמנם עובר. וגם כבר ניתנה שבת לדחות בתחילת הקרבן:

אך לפ"ז קשה דיהא שרי מטעם זה להקריב עולות נו"נ כדי שיהא שולחן גבוה מלא. ועוד דהא כתבו התו' להדיא בשבת כ"ד ע"ב דלמ"ד נו"נ קרבים הטעם מפני שעיקר שחיטתן נמי לצורך אדם. ואם הטעם שלא יהא שולחן הרב ריקן. א"כ אדרבא עיקר ההיתר בשביל חלק גבוה. ועו"ק דהרי כתבו התו' בביצה י"ב וי"ט ע"א דגבי עולת נדבה איכא צורך קצת לב"ה משום שלא יהא שולחן הרב ריקן ושרי משום מתוך. ורק אסור משום דאמעיט מלכם ולא לגבוה ע"ש וא"כ למ"ד נו"נ קרבים קשה מנ"ל לאסור להקריב עולת נדבה. דהא דריש לכם ולא לעובדי כוכבים וכלבים כדאיתא בש"ס שם. ובגוף דרשת לכם ולא לגבוה צריך להבין למה דרשינן לה על עולה ולא על שלמים. ומ"ד נו"נ א"ק דריש לה גם על שלמים. ועו"ק דבדף כ"ז איתא דר"י דריש לכם לכל צרכיכם לאתויי מכשירין ורבנן ס"ל לכם ולא לעובדי כוכבים וכלבים ומשמע דר"י לא ס"ל דרש זה כלל. והרי הרמב"ם פסק דנו"נ א"ק ופסק כר"י דמכשירין מותרים מדאורייתא ביו"ט כשא"א לעשותם מעי"ט. ובקושיא זו כמדומה שכבר הרגישו המפרשים. וכן צריך להבין במה נחלקו ב"ש וב"ה אי דרשינן לכם למעט עולת ראיה ג"כ או לא. ועו"ק דבפסחים אמרינן דלרב חסדא להכי שתי הלחם אינו דוחה יו"ט דכתיב לכם ולא לגבוה. ורשב"ג משום ר"ש בן הסגן דס"ל שדוחין דריש לכם ולא לעובד כוכבים. וקשה דהא שפיר אצטריך לנו"נ שאין קרבים או לעולת נדבה עכ"פ. אך זה י"ל דמ"ד שתי הלחם דוחין. ה"ה דס"ל נו"נ קרבים בי"ט ואקצר:

והנראה בזה דבאמת שלמי נדבה נהי דהוי צורך גבוה וגם ההדיוט משולחן גבוה זוכה. מ"מ לא גרע ממכשירין שמכשיר האוכל. וה"נ ע"י הקרבת השלמים מכשיר הבשר שיוכל ההדיוט לזכות בו ולאכלו. ומ"מ קיי"ל דנו"נ א"ק. משום דאפשר להקריב קודם יו"ט. ומכשירין היכא דאפשר מעיו"ט אסורים. אכן היכא שחל יו"ט במו"ש. אזי לא היה אפשר להקריב בעיו"ט באופן שיהא מותר לאכול ביו"ט. כתבו התו' בחגיגה ז' שמותר להקריב שלמי נדבה כדי שיצא בבשרם משום שמחת יו"ט והוי כמו שלמי שמחה. וא"כ אין אסור בשלמי נדבה רק כשא"צ לבשר כגון שכבר שחט שלמי שמחה וחגיגה כל צרכו ומ"מ שרי לשחוט חולין בכה"ג משום הואיל דמקלעי אורחין אבל בנ"ד נראה דאף מאן דס"ל הואיל מ"מ במכשירין לא ס"ל הואיל. דסברת הואיל הוא דכיון שהותר אוכל נפש ביו"ט הותר בכל גוונא אף על צד האפשר שיצטרכו לו ביו"ט. דהא חזינן שהותר לגמרי ואינה דחוייה כי אף אם היה אפשר לעשות מעיו"ט שרי ביו"ט. והרמב"ם כתב שאסור מדרבנן עפ"א מהיו"ט וע"ש בראב"ד ומפרשים. אבל מכשירים שאם אפשר לעשות מעיו"ט אסור לעשותם ביו"ט. מוכח מזה שיו"ט הוי לגבייהו רק דחויה וכדאמרינן בכה"ג ביומא ו' ע"ב דלמ"ד טומאה דחויה כל כמה דאפשר מהדרינן אטהרה ע"ש. וא"כ היכא שאין לפנינו מי שיאכל. ודאי שאסור לעשות מכשירין אף היכא שא"א לעשותם מעיו"ט דהא אפשר שלא יצטרך להם כלל היום. וא"כ בנ"ד כיון דשלמים הוי מכשירים כמש"ל. ממילא אם א"צ לבשר ביו"ט. אסור לשחטם אף אם חל יו"ט במו"ש. אכן אם צריך לבשר אז תלוי זה בפלוגתא דר"י ורבנן אי שרי מכשירין ביו"ט. ונראה דאף היכא דאפשר לשחוט מעיו"ט. מ"מ יותר טוב כששוחט בו ביום והוי כדבר הפוגם שמותר לעשותו ביו"ט כדאיתא בביצה י"ג. ולפ"ז לר"י צ"ל דנו"נ קרבים ביו"ט ולרבנן אין קרבין:

והנה התו' כתבו במנחות ס"ז ד"ה חד דגלי קרא גבי חלה דהקדש ועו"ג מימעטו בכל מקום שכתוב מיעוט על אחרים. ושוב בכל דוכתא סגי לתרווייהו בחד קרא. והא דבעינן בבכורות י"ג תרי קראי לענין אונאה. היינו משום דכיון דבהקדש טעון חומש. הו"א שיש לו אונאה. וא"כ הכא נמי ממעטינן מלכם תרווייהו רק היכא דמסתבר שלא למעט הקדש. לא נמעטנו. וא"כ למ"ד דמכשירין אסור ממעטינן נו"נ כנ"ל ולמ"ד מותר ממעטינן רק עולה. ואף דהוי צורך קצת שלא יהא שולחן הרב ריקן. ה"נ אם חפץ ליתן לעו"ג מכירו הוי ג"כ צורך קצת למלאות חפצו, ומ"מ ממעטינן. אך לפ"ז קשה למה מותר להקטיר אימורי השלמים למ"ד נו"נ קרבים נמעטינהו מלכם ולא לגבוה. דהא אם יהא אסור מ"מ יהא מותר לאכול הבשר ביום כמ"ש התו' כ' ע"ב ד"ה מאי ומסתבר למעוטינהו. וצ"ל דנהי שמותר להקטיר האימורים לערב, מ"מ היכי שידוע שיהא אסור להקטיר ביום. ודאי אסור לשחוט על סמך זה ואף דבפסחים נ"ט מבואר דלריב"ב שוחט הקרבן באופן כזה ואף להלין למחר היינו רק משום קיום עשה דאכילת קדשים שמחוסר כפורים אסור בה ע"ש. ואדרבא מוכח מהתם דבעלמא אסור בכה"ג. וגם הא רבנן פליגי על ריב"ב. ורק י"ל דשאני התם שצריך להלין עד למחר ודמי לפיגול ששוחט ע"מ להקטיר למחר. ועכ"פ מסברא נראה שאסור. וממילא לא מסתבר למעוטי הקטרת אימורי שלמים וכנ"ל:

והנה קשה לר"י ל"ל קרא למכשירין תיפוק ליה דשרי משום מתוך דהא מיקרי צורך קצת עכ"פ. ונראה דבאמת מהכא ילפינן לכל צרכיכם ואף לצורך קצת. ורבנן לית להו מתוך. ומצאתי שכ"כ השעה"מ פ"א מה' יו"ט מהשטמ"ק פ"ק דכתובות בשם הראב"ד. ולפ"ז נראה שאין להתיר משום מתוך רק מלאכה שנכללה בכלל כל מלאכה. שכתוב בתורה גבי יו"ט ועלה קאי התירא דלכם לכל צרכיכם. אבל מה שאין נכלל בזה לא קאי ההיתר ע"ז ג"כ. ולפ"ז למאי דממעטינן בשבת כ"ד ע"ב מעולת שבת בשבתו שאסור להקטיר עולת חול ביו"ט. למדנו איסור הקטרה מהאי קרא ולא הותר כלל לצורך קצת. וכבר כתבו התו' שם דזה אתי' כר"ע דדריש מינה להתיר עולת שבת ביו"ט וממעט של חול וס"ל נו"נ א"ק. אבל למ"ד נו"נ קרבים יקשה היכי יליף לה מדין מכשירים הא איסור הקטרה ילפינן מעולת שבת בשבתו וממילא אסור בכל גוונא. ולזה קאמר דבשבתו קאי להתיר ביוה"כ. ולא ס"ל שיקרא יו"ט שבת סתם. והכוונה בסוגיא דשבת קי"ד דלהכי דריש על יוה"כ משום דלטעמו אזיל דס"ל נו"נ קרבים. ואם ידרוש על עולת שבת ביו"ט. יהא אסור נו"נ. ומיושב שפיר קושייתינו דבאמת היתר עולת שבת ביו"ט לא יליף ר"י מנו"נ. רק דשבתו משמע לו יה"כ וממילא מותר ביו"ט מקו"ח:

ולפ"ז נראה דלר"י ליכא למילף מהכא דצורכי שבת נעשין ביו"ט. דהא חזינן שעולת שבת שרי אף ביוה"כ וצרכי האדם לשבת ודאי שאסור ביוה"כ. ועולת שבת כבר דחתה שבת בשחיטתה. והיה מותר להקטירה ביום בשבת. אבל בצרכי אדם לא שייך זה. אכן לר"ע שאוסר ביוה"כ. ע"כ אין הטעם משום קו"ח שהותר להקטיר בשבת כ"ש ביו"ט דקיל דא"כ יוה"כ נמי קיל משבת. ורק גזה"כ הוא שצורכי שבת נעשים ביו"ט. וה"ה לצרכי אדם גמרינן מינה. והש"ס בפסחים מ"ז ס"ד דילפינן מזה לכל צורך מצוה שא"א להקריבו למחר שמותר לעשותו בו ביום אף שהיה אפשר לעשותו אתמול. דהא עולת שבת היה אפשר להקריבו ביום בשבת בהיתר. ובכ"ז אם השהה לערב הותר יו"ט אף שאינו חובת היום. א"כ ה"ה לכל דבר מצוה של יו"ט בעצמו וכמו שתי הלחם שא"א לדחות למחר וכן פירשו התו' בפסחים מ"ז ד"ה ואי אמרת ע"ש. רק ע"פ דברינו מבוארת סברתם שם באר היטב דבלא"ה קשה היכי ס"ד כלל לדמות צורך קרבן לצורכי אדם לשבת. ובפרט דאפשר מאתמול. משא"כ צורכי שבת יש כמה דברים שיתקלקלו אם יעשם מעיו"ט. ולפמ"ש א"ש בס"ד. ומשני לכם ולא לגבוה דאמעיט מפסוק זה למ"ד נו"נ א"כ דכיון דס"ל כר"ע דבשבתו קאי על יו"ט ע"כ ס"ל נו"נ א"ק כנ"ל. ולא ס"ל מתוך דר"ע לטעמיה בפסחים ה' דלא ס"ל מתוך. וס"ל ג"כ כרבנן דמכשירין אסורים. ורשב"ג בשם ר"ש בן הסגן דס"ל שדוחין יו"ט דריש לכם ולא לעו"ג וס"ל נו"נ קרבים וכמש"ל. ולזה לא משני דאיירי בנו"נ:

וביותר ביאור נראה שיסוד מחלוקת ר"ע ור"י נראה אי יו"ט בכלל שבת סתם אי לא. דר"ע ס"ל לפרש בשבתו על יו"ט. ור"י ס"ל דקאי על יוה"כ דיו"ט לא מיקרי שבת סתם רק שבתון. וכידוע שבלה"ק נון פשוטה היא הוראה על הקטנת הענין. משום דביו"ט אין שובתין כ"כ כמו בשבת ויוה"כ. וממילא לר"ע דדרשינן לה רק על יו"ט ולא על יוה"כ מוכח מזה דעולת חול ביו"ט אסור. דאי תימא מותר ל"ל קרא להתיר של שבת ביו"ט. ועוי"ל דהנה בתמורה י"ד איתא דילפינן מקרא דמלבד שבתות ד' שמותר להקריב נסכים של קרבן שבת ביו"ט שאחריו ע"ש בפירש"י. וקשה טובא ל"ל קרא לר"ע שעולת שבת קריבה ביו"ט הא ידעינן מקרא דמלבד שבתות ד' וע' חיבורי ח"ב ס"ס ק"ז. וי"ל דשם הו"א דקאי על קרא דזבח ונסכים שסמוך לו וכפירש"י בתמורה שם. וזה איירי ביין הנסכים ולא במנחת נסכים דכתיבא שם ברישא דקרא עולה ומנחה. וא"כ י"ל דלא נילף שם מקרא רק דיכול להקריב הנסכים ביום שלאחריו. אבל לא שידחה יו"ט במלאכה גמורה כמו הקטרת המנחה. דלהסיך נסכי יין אין זה מלאכה כלל ולזה צריך קרא דעולת שבת בשבתו אכן לפמ"ש י"ל בפשיטות דההיתר להקריב עולת שבת ביו"ט ילפינן מקרא דמלבד שבתות ד' דשפיר קאי שם גם על מנחת נסכים. ורק בעינן קרא דעולת שבת בשבתו למעט עולת חול ביו"ט כדי לאסור נו"נ ביו"ט. דלא נימא להתירם מצד דלא גרעו ממכשירין כמש"ל ונתירם מלכם לכל צרכיכם. וגם דנימא להתיר משום מתוך דהוי צורך קצת כמ"ש התו' בביצה י"ב וי"ט. אבל השתא דילפינן לאסור הקטרה ביו"ט מקרא דעולת שבת. שוב לא קאי ע"ז התירא דילפינן מלכם. ואסור לגבוה בכל גוונא אף היכא שיש בזה גם על אכילת הדיוט כמו שלמי נדבה ושתי הלחם:

ועפ"ז מבואר הא דאיתא בשבת כ"ד ע"ב מנה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט. אמר אביי דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. וכתבו התו' שם דאביי ס"ל כר"ע דדריש לה על עולת שבת ביו"ט וממילא מוכח דאסור עולת חול ביו"ט דס"ל נו"נ א"ק ביו"ט מדאצטריך להתיר עולת שבת ביו"ט. ומבואר מדבריהם שלזה אסור עולת חול ביו"ט לפי שנו"נ א"ק ביו"ט. וקשה דא"כ למה מייתי אביי קרא דעולת שבת הו"ל לאתויי עיקר הדין דנו"נ א"ק ביו"ט מלכם ולא לגבוה כיון דהא גופא דדרשינן קרא דעולת שבת על יו"ט הוא ג"כ מצד דס"ל נו"נ א"ק לפירש"י בשבת קי"ד ועו"ק דלמה להתו' להוכיח לאסור עולת חול מדאצטריך קרא להתיר של שבת ביו"ט. כיון דבלא"ה ס"ל נו"נ א"ק א"ר ממילא ודאי אסור עולת חול ביו"ט ול"צ להוכחה מעולת שבת. וע"ש בלשון התו' דמשמע דארכבא אתרי ריכשי משום דנו"נ א"ק ומדצריך קרא להתיר עולת שבת ביו"ט. והוא תמוה כנ"ל. ולפמ"ש א"ש בס"ד דאי לאו קרא דעולת שבת הו"א דנו"נ קריבין מצד דהוי כמכשירי או"נ וכן משום מתוך וכדילפינן מלכם לכל צרכיכם. ורק מקרא דעולת שבת ילפינן דעולת חול אסור ביו"ט ונו"נ א"ק ביו"ט. ולזה מייתי אביי קרא דעולת שבת. ושפיר כתבו התו' דמקרא דעולת שבת ילפינן לאסור עולת חול ביו"ט ונו"נ א"ק. דתרווייהו חדא מילתא. והביא אביי האי קרא ולא הביא סתם הא דנו"נ א"ק. משום דמנו"נ לחוד י"ל דהיכא שנותר בליל יו"ט בשר קדשים וכגון בפסח שלא היה יכול לא לאכלו ולא לשרפו קודם יו"ט רק עתה שנותר בליל יו"ט נתחייב לשרפו. אפשר דשרי לשרוף ביו"ט. ושאני נו"נ שהיה אפשר מעיו"ט ואף אם נדבם ביו"ט מ"מ היה אפשר להתנדב בעיו"ט וגם אין עליו החיוב להקריבם תיכף. אבל שריפת נותר נראה שחייב לשרפם תיכף. אכן כדילפינן לה מקרא דעולת שבת אסור לשרוף כל מיני קדשים ביו"ט בלי שום חילוק. כיון שע"ז לא קאי ההיתר דלכם לכל צרכיכם. דקאי רק על מה שנלמד מקרא דלא תעשה כל מלאכה וכמש"ל:

וממילא מבואר דאף אי נימא דמכשירים מותרים ביו"ט. מ"מ ס"ל דנו"נ א"ק דילפינן מקרא דעולת שבת. שנ"ל. וממילא ס"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט וכמש"ל דיליף לה רב חסדא מהא דשרי עולת שבת ביו"ט. ועפ"ז מבואר מה שהקשינו למעלה מהו הגבול למעט מלכם. דכבר כתבנו דברי התו' דמנחות ס"ז דממעטינן מחד קרא גבוה ונכרי ורק היכא דיש סברא שלא למעט לא ממעטינן. ולזה ב"ש סברי דממעטינן הכל מלכם ורק שלמי חגיגה נתרבו מקרא דוחגותם אותו כדאיתא בביצה י"ט וחגיגה ט'. וב"ה ס"ל שעולת ראיה כיון שקבוע לה זמן ושאר הימים הם רק תשלומין אין שייך לומר שיהא אסור להקריב ביו"ט שאז עיקר החיוב. ולא מסתבר למעטה מלכם ומ"ד נו"נ קרבין ס"ל כיון דאיכא בשלמי נדבה אכילת הדיוט לא גרע ממכשירי או"נ אף דמשולחן גבוה קזכו ולא מסתבר למעט מלכם ורק עולת נדבה ממעיטא. ומ"ד נו"נ א"ק נימא או דס"ל מכשירי או"נ אסור כרבנן. או דיליף לה מקרא דעולת שבת בשבתו וכמש"ל לר"ע. ולזה בעי הש"ס בפסחים מ"ח למימר דר"א לא ס"ל הואיל דאף דס"ל בשבת קל"ז ע"ב דמכשירי או"נ מותרים. מ"מ שפיר ס"ל דנו"נ א"ק דס"ל כר"ע בשבת קי"ד דיליף לה מעולת שבת לחלבי שבת קרבים ביו"ט וס"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט. ולזה מהני אף בלא סברא דהואיל. ויש לפלפל בזה מהא דאמרינן דר"א שמותי הוא וב"ש לא ס"ל מתוך בביצה י"ב ואכ"מ:

ובזה מבואר הא דפריך הש"ס בפסחים מ"ז משתי הלחם. דס"ד דכיון דעולת שבת נעשית ביו"ט מכ"ש עולת יו"ט גופא ובפרט היכא דאיכא אכילת אדם. ומשני שאני התם דכתיב לכם ולא לגבוה הכוונה דבאמת כ"ז אמעיט מקרא דלכם. דכיון דחזינן שאסרה תורה עולת חול ביו"ט מקרא דעולת שבת בשבתו ממילא מבואר שהכל נכלל במיעוט דלכם ולא נתרבה מלכל צרכיכם. והיינו דמשני שאני התם דכתיב לכם. ולא קאמר כדרך הש"ס בכ"מ לעולם צורכי שבת נעשין ביו"ט והכא ממעיט מלכם. ועו"ק ל"ל משני הכי מקודם כדמקשה מלה"פ ואטו לא ידע דרשא דלכם. ועו"ק מה שהקשה הצל"ח למה מקשה מקודם מלה"פ ואח"כ משתי הלחם הא במשנה דמנחות תני שתי הלחם מקודם ואח"כ לה"פ. ולפמ"ש י"ל דהקושיא מלה"פ מקשה שם רבא לרב חסדא והוא ידע דטעמו של ר"ח דצורכי שבת נעשין ביו"ט הוא מהא דעולת שבת נעשית ביו"ט וממילא ידע דילפינן מזה דנו"נ א"ק ביו"ט והכל ממעיט מלכם ואף שתי הלחם בכלל. ורק עולת שבת התירה תורה. ולזה מקשה מלה"פ דהוי צורך שבת. ולזה לא מצו לתרץ מקרא דלכם דצורך שבת התירה תורה להדיא. אבל רב מרי אפשר שלא שמע טעמו של ר"ח ולזה הקשה משתי הלחם וע"ז משני שאני התם דכתיב לכם. פי' שאין כאן התחלה לקושיא כי אין שייך כלל לדמות זה להא דצורכי שבת וכמש"ל. ועוד נראה דשתי הלחם שהם חובת היום ביו"ט הו"א דדחי יו"ט מק"ו מעולת שבת ביו"ט וכקושית הש"ס. רק דממ"נ משני דממעיטא מלכם משום דס"ל שמיעוט זה כולל הכל וס"ל דמכשירין אסורים כנ"ל. וקרא דעולת שבת בא להתיר עולת שבת ביו"ט משום דקרא דמלבד שבתות ד' י"ל דקאי רק על נסכים כמש"ל ופריך לרשב"ג משום ר"ש בן הסגן דדוחין מאי דריש מלכם ומשני לכם ולא לנכרים. דכיון דס"ל שדוחין ע"כ ס"ל נו"נ קרבין בי"ט ומכשירין מותרים. ולזה לא מוקי לכם על נו"נ ומ"מ ס"ל דצורכי שבת נעשים ביו"ט וכמש"ל. ולזה ס"ל שם דלה"פ דוחה י"ט. ועוי"ל דר"ש ס"ל סברא דהואיל וס"ל דאמרינן הואיל ויכול לפדותו כמ"ש התו' שם ד"ה ולרשב"ג ואקצר:

והנה הרמב"ם כתב רפ"ו מה' יו"ט שמה"ת מותר לבשל ולאפות מיו"ט לשבת רק חכמים אסרו גזירה שמא יאפה מיו"ט לחול. וכתב הב"י סי' תקכ"ז דס"ל להרמב"ם דצורכי שבת נעשין ביו"ט. והיש"ש רפ"ב דביצה והפר"ח בס' תקכ"ז חלקו עליו דהא קיי"ל כרבה דס"ל הואיל ופליג על ר"ח וס"ל טעם היתר בישול מיו"ט לשבת משום הואיל. ולזה החליטו שגם הרמב"ם כוונתו שמותר לעשות לצורך שבת משום הואיל. ולענ"ד דברי הב"י עיקר. דאי נימא שטעם הרמב"ם הוא משום הואיל א"כ הו"ל לפרש זה דהא נ"מ לענין סמוך לשקיעת החמה שא"א שיקלעו אורחים שאסור כמ"ש התו' בפסחים מ"ו ע"ב. ועוד דמ"ש הרמב"ם הטעם משום גזירה שיאפה מיו"ט לחול הוא מפורש בפסחים מ"ו אליבא דר"ח דצורכי שבת נעשין ביו"ט. ולזה נלע"ד דהרמב"ם אף שפוסק כרבה דאמרינן הואיל. מ"מ בזה פוסק כר"ח דצורכי שבת נעשין בי"ט משום דס"ל כר"ע בשבת קי"ד וכמש"ל. והרמב"ם פוסק בפ"א מה' תו"מ כר"ע לדרוש עולת שבת בשבתו על עולת שבת ביו"ט וכן פוסק בפ"א מה' חגיגה שאין נו"נ קרבין ביו"ט. ולזה לא הביא שם גבי נו"נ הטעם דלכם ולא לגבוה כמו דמייתי גבי שתי הלחם. משום דסבירא ליה דנו"נ דא"ק ילפינן מקרא דשבת בשבתו וכמש"ל אליבא דר"ע:

ועפ"ז מיושב קושיית המפרשים למה הביא הרמב"ם דרשא דלכם ולא לגבוה. דכיון דס"ל צורכי שבת נעשין ביו"ט א"כ יקשה משתי הלחם למה אין דוחין יו"ט ומשני מקרא דלכם ולא לגבוה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה