אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אורח חיים › סימן כב

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן כב

סימן כא

וע"ד הבקיאות בחטים מצומחים ובקועים אם החטים מהופכים בגידולם ודרכם להיות בקועים בחוטמם אם לחשבם בכלל נתבקעו. נראה פשוט שיש לחשבם דהא מ"מ בקועים הם. ומכלל ספק לא יצאו דאפשר נתבקעו בשביל חימוץ. ועוד דנראה מה שגידולם להיפך הוא ג"כ מצד ששלטה בהן ליחות מגשמים שירדו וע"כ נתכווצו ונתהפך גידולם ונהבקעו עי"ז ואם הביקוע הוא מן הצד ולא באמצע חוטם החטה נראה דהוי ביקוע דהרי פירש"י בפסחים מ' ע"א שמתנקע מחמת חימוץ וליחות וא"כ אין נ"מ בין אמצע לצדדין. ומר עוקבא ס"ל שם דאף אם לא נתבקעו רק עומד להתבקע אסיר וכ"פ הרבה פוסקים לדינא. ועכ"פ ספק הוי ע' באו"ח סי' תס"ז. ורק נעשה זה לפעמים ע"י מכונת הדישה או המירוח. ובקי יוכל להכיר אם נעשה ע"י מקרה חיצוני או מצד שנתחמץ. ואם הביקוע הוא ברוחב החוטם ולא באורכו, נראה שאין דרכם לרחבם. ורק נעשה זה ע"י מיקרה חיצוני כנ"ל. והכל לפי ראות עין כי לפעמים מתחיל להתבקע במקצת החוטם ומתרחב קצת ועי"ז נראה כאלו נתבקע לרוחב ובאמת הוא לאורך. ופעמים מתבקע החוטם באיזה מקומות ואין ניכר אם הוא באמצע לפי שמתחלה הקרום שעל החוטם לחלקים:

ואשר נסתפק כבודו בנתבקע מקצת חוטם החטה. כבר כתבתי שגם במקצת מיקרי נתבקע שכן הדרך שמתחיל להתבקע בקצה החוטם והולך ומתבקע כל החוטם. דהא זה נעשה מחמת לחלוחית וא"כ אין שייך לתת שיעור בזה. ופעמים נופל מקצת מקרום שעל החוטם ע"י חיכוך או ע"י מכונת הדישה או המירוח ונראה כנתבקע. ובאמת אינו נתבקע. וזה תלוי כפי ראות עיני הבקי הבודק את החטים ואם א"י להחליט את זאת יחשוב זה לספק נתבקע:

ואם הוגבה הקרום שעל חוטם הגרעין ונתנפח נראה שיש לדון לנתחמץ דהא פירש"י בפסחים דף מ' שנתבקעו מחמת הניפוח שמחמת המים וכן פירש"י שם בהא דשורן בחומץ שלא יתבקעו היינו כשרואה שנופחות ע"ש. הרי מבואר שהנפיחה היא הוראה שקרובות להתבקע. ומר עוקבא ס"ל שם דלא צריך נתבקעו ממש. רק שאילו מניחן על החביות מתבקעות מאליהן. ומשמע דהיינו נפוחות. וכ"כ הפוסקים דלמר עוקבא אסור כשקרובות להתבקע. והיינו נפוחות. אכן קשה להבחין אם הנפיחה באה מחמת ליחות וחימוץ או אפשר שגידול החטים הללו הוא כך. ולזה דקדק רש"י בלשונו שם. ניפוח שמחמת המים דממהרות להחמיץ. משמע שיש ניפוח שאינו מחמת מים ואין בזה חשש חימוץ. ולפ"ז אף אם רואין שהקרום נפוח אין לחוש כל זמן שאין ניכר שזה נעשה מחמת ליחות. וגם דאפשר צריך שתהא כל החטה נפוחה. ונראה שזה תלוי בראות עיני הבקי בזה אם הנפוח נעשה מחמת ליחות או לא. ובפוסקים סי' תס"ז משמע דקרובות להתבקע היינו שנתרככו יעו"ש. ויש חטים שנראה עליהם עיפוש וחלודה שקורים שימל שנעשה מחמת ליחות ויש לחוש לחימוץ כדין חטים שהיו מונחים במקום לח או שירדו גשמים כדקיי"ל בסי' תס"ז. וקי"ל שם שאם באו בספינה או ירדו גשמים ונשתנה מראיתן אסורים לפסח. ואף שי"ל דנשתנה מראיתן גרע שהשינוי הוא בגוף הגרעין משא"כ עיפוש שאפשר להסירו. מ"מ נראה פשוט שאסור דהרי מ"מ בא עליו ליחות ועי' ח"י סי' תס"ז ס"ק ט"ו שיש עיפוש בלא מים. וכמה פעמים נמצא שנקלף קצת הקרום או כולו מעל חוטם הגרעין ונתיבש שם וכמעט לא ניכר. וכן יש שנתבקע הקרום שם ונתיבש ונדבק היטב. וצריך לדקדק בזה ולעיין בעינא פקיחא כי זה חמץ גמור. והובא זה במרדכי פכ"ש ובמג"א סי' תס"ז סק"ד ועוד בכמה אחרונים בחטים שנתבקעו ואח"כ נתיבשו ואין ניכר הביקוע ע"ש. אלמא דשפיר אפשר שיתבקעו ויתיבשו ולא יהי ניכר. וכ"כ הח"ס סי' קל"ב. וכזאת ראיתי בעיני ג"כ והבקי יכיר זאת. וכתבו שם הפוסקים שבטל במין במינו לפי שהאיסור אינו ניכר. הרי אפשר שיתיבש כ"כ עד שלא יהא ניכר כלל. ויש לדון אם אינו ניכר אלא לאחר עיון ובקיאות גדולה אי מיקרי זה איסור ניכר לענין ביטול ואכמ"ל בזה. ובזה ראיתי מבוכה רבה שכל מורה בודק חטים אף שאינו בקי בטיב חטים בקופות ובעיני ראיתי חטים עם הכשירים מרבנים. ונמצאו חמץ גמור. והיה ראוי למנות ע"ז אנשים מיוחדים שידוע שהם בקיאים היטב בזה. והיה ראוי לתת כתב קבלה להאיש הבקי בזה. וגם שיהא ירא שמים גדול שלא יתעצל בזה כי הוא טורח עצום להשגיח היטיב על כל גרעין וגרעין כאשר נוכחתי לדעת. וכמה עמלים בני ישראל הכשרים לנקות ביתם מכל חשש חמץ ושומרים אפיית המצות. ולבסוף הם נכשלים באכילת חמץ גמור ר"ל באשמת נותני ההכשירים בלי עיון ודקדוק. ונתהוה זה בעוה"ר לפרנסה יותר מלזהירות. ד' יזכנו לראות באור האמת ובסדרים נכונים בכל דבר הנוגע לקיום דיני תוה"ק:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה