אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אורח חיים › סימן יט

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן יט

סימן יח

כבוד הה"ג וכו' מו"ה יצחק הרב דק' ווישניץ

ע"ד אשר חפץ לדעת דעתי אם מותר לערב חטים שיש בהם מצומחים הרבה עם חטים שאינם מצומחים כדי שיתבטלו המצומחים בס' והביא דברי הח"א שהתיר בשעה"ד משום דחמץ התירא הוא. וכתב שהרשב"א שמחמיר בזה הובא במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה לטעמו אזיל דס"ל דחמץ איסורא הוא. ומעכ"ת פקפק בזה דהא אנן קיי"ל להלכה דחמץ איסורא הוא. וגם דהא לא הותר רק להוסיף ולא לערב בידים. וכיון שהגרעינים המבוקעים ניכרים הו"ל כמערב בתחילה ולא כמוסיף וכמ"ש הרשב"א בתשובה. ואף הט"ז שהקל בסי' תמ"ז לא התיר רק להוסיף ולא לערב לכתחילה עכת"ד. והנה כבר האריכו בזה האחרונים. אך אכתוב בקוצר כי לדעתי דברי הח"א נכונים שבשעה"ד יש לסמוך על המרדכי הארוך שהביא הב"ח והמג"א סי' תס"ז סק"ד שמותר להשליך לכתחילה מן התערובת ולתלות החמץ בזה ואף דהוי מבטל לכתחילה כיון שעדיין הוא היתר. וביאר שם המג"א שחולק בזה על הרשב"א ע"ש. וכבר כתבו האחרונים בכמה דוכתי דהיכא שיש עוד צד להקל סמכינן על הפוסקים דס"ל דחמץ התירא הוא וכמ"ש הח"י סי' תנ"א ס"ק י"ד וכ"ג ול"ט ע"ש. והיכא דהוי שעה"ד קיי"ל דסמכינן בדרבנן על דעת קצת פוסקים היכא שלא נדחו דבריהם לגמרי וע' חיבורי ח"א סי' כ"ח אות ט"ו:

ועוד יש לצרף דעת הפוסקים דס"ל דקמח הוי יבש ביבש ובטל ברוב. דהנה מה שמוסיף חטים שאינם מצומחים על החטים שיש בהם הרבה מצומחים לא מיקרי מבטל איסור כלל כיון שעדיין ניכר האיסור. רק שנאמר שאסור לטחנם כי עי"ז מבטל האיסור. ואף דקיי"ל בסי' תנ"ג שמותר לטחון חטים שיש בהם מצומחים. היינו מטעם שכתבו הפוסקים שאין כוונתו לבטל רק לטחון וממילא בטיל. אבל היכא שעירב החטים לכתחילה כדי שיטחנם אח"כ ויבטלו. הוי בשעת הטחינה מבטל איסור. אבל לא בשעת העירוב. כי אז אפשר לברור האיסור ולהפרידו מן ההיתר. והנה לדעת הסוברים דקמח הוי יבש ביבש ובטל ברוב. א"כ גם קודם שהוסיף את החטים שאינם מצומחים. ג"כ היה טוחן את החטים שיש בהם מצומחים. והיה הקמח מותר לאכלו יבש דבטל ברוב. דהא עכ"פ איכא רוב באינם מצומחים. וממילא עכשיו שמוסיף עוד אינם מצומחים אינו גורם בעירובו ביטול ע"י הטחינה דהא בלא"ה יובטל ג"כ כנ"ל. רק החילוק כי מ"מ יהא אסור לאפות כי הקמח חמץ יתן טעם בשאינו חמץ. ועכשיו שהוסיף עד שיהא ששים יהא מותר לאפות קודם הפסח ולאכול בפסח. וזה לא מיקרי מבטל איסור כלל דהא קיי"ל בי"ד סי' ק"ט שיבש ביבש שנתבטל חד בתרי מותר להוסיף לכתחילה עד ס' כדי שיוכל לבשלו. וה"ה בנ"ד מותר להוסיף קמח שאינו חמץ על קמח שיש בו רוב שאינו חמץ וא"כ גם לערב בעודם חטים שרי כנ"ל. ורק לדעת הסוברים דקמח הוי לח בלח ובעינן ס' יש לדון דהוי כמבטל איסור. וא"כ שפיר יש כאן צד להקל ונסמוך על הפוסקים דס"ל דחמץ התירא הוא. ובפרט בשעת הדחק. ובאמת י"ל דלדידן שאנו אופים קודם פסח כ"ע מודו דשרי. וגם הרשב"א שאוסר הוא רק מפני שדרכם היה לאפות בפסח. ועוד דהרשב"א לטעמיה דס"ל בתשובה שם דחוזר וניעור. אבל לדידן דקיי"ל שאין חוזר וניעור במשהו עס"י תמ"ז ס"ד. שפיר שרי בכה"ג. ועוד דכיון שכבר כתב הט"ז בס' תמ"ז סק"ה ותנ"ג ושאר אחרונים להתיר

להוסיף בקמח עד ס'. א"כ שפיר י"ל דשרי לערב אף חטים. דבתערובות החטים לא מיקרי ביטול איסור כמש"ל דהא ניכר האיסור ואינו בטל כלל. והביטול בא רק עי"ז שנטחנים יחד ואז הלא שרי לכתחילה לערב ולהוסיף קמח על והרשב"א שכתב בתשובה סי' תפ"ה שאסור לערב חטים בחטים עד ס' ולאכלם בפסח מפני שניכר האיסור. היינו משום שהיו טוחנים ואופים בפסח. ולזה כיון שניכר האיסור לא שייך ביטול כלל ואסור לטחנם ולאפותם בפסח וגם אפשר שהיו עושים איזה מאכל מהחטים בעין וכ"נ מלשון הרשב"א שם. אבל אצלינו שטוחנים ואופים קודם פסח שפיר שרי לערב לכ"ע והאוסרים לערב לכתחילה י"ל דהם איירי שאין ניכר האיסור. לזה חילקו בין הוספה לעירוב לכתחילה. ועפמ"ג סי' תמ"ז במ"ז סק"ה וא"א ס"ק מ"ה ובסי' תנ"ג ובסי' תס"ז בא"א סק"ד ואקצר. ובחיבורי ח"ב סי' מ"א הארכתי בדין ביטול ע"ש. וכמדומה שכן מורים כל בעלי הוראה להתיר לערב קודם פסח:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה