שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן יח
שכירות רשות שפקפק הח"ץ סי' ח' שלא לשכור על נ' שנה משום דכיון ששוכרין מהממונה אין לו רשות וכח להשכיר רק כל זמן שיחיה המלך אבל כשימות ויקום מלך אחר יבטל השכירות וכן בכל מקום ששכרו מנכרי על זמן אם מת המשכיר או מכרו לאחר בטל השכירות כי אין זה שכירות גמור רק הוי כביטול רשות וסילוקו דהא שוכרין אף בשבת. ונתקשה שם ג"כ בדברי הפוסקים ששוכרים רשות משר העיר דהא אין לו רשות ליתן כליו בבתי העיר רק בשעת מלחמה. והרי אין לו רשות לערוך מלחמה בכל עת שירצה. ולענ"ד ז"א דהטעם הוא שהמלך יש לו רשות לערוך מלחמה בכל עת או הוא עם שריו ושר העיר הוא שכירו ולקיטו. והוי כשכירו ולקיטו של שכירו ולקיטו דשרי לשכור ממנו כדקיי"ל בסי' שפ"ב סי"א. והמלך הוי כשכירם של בני המדינה וכמאמר חז"ל בהוריות י' לא שררות אני נותן לכם אלא עבדות אני נותן לכם. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ד. ומש"ש שלא לשכור ממשמשי המלך רק משר העיר. צ"ע לכאורה בטעם הדבר. שוב ראיתי שכ"כ המהרי"ט בראשונות סי' צ"ד. וכתב שכל משמשי המלך מיקרי שכירו ולקיטו בזה וכ"פ בשו"ע סי' שצ"א. ומ"ש הח"צ דכיון דהוי כסילוק וביטול לא מהני לאחר מיתה. לענ"ד העיקר כהפוסקים המתירים לשכור על זמן ואף לאחר מותו. דכיון שאינה שכירות גמורה דודאי אין רשות לשכירו להשכיר הרשות ומכ"ש שכירו של שכירו. וגם דהא שרי לשכור משכירו אף היכא שכבר רצו לשכור מעובד כוכבים בעל החצר ולא רצה וכמפורש בש"ס דף ס"ד גבי לחמן בר ריסתק שלא רצה להשכיר וכן קיי"ל בסי' שפ"ב ס"ה. הרי שאין זה שכירות גמור ובכ"ז נתנו לו דין שכירות לענין עירוב. א"כ ה"ה דמותר לשכור על זמן ארוך דמה לנו שאין לו כח להשכיר. דהא גם על שבת אחת אין לו כח להשכיר ובפרט שבעל החצר לא רצה בפירוש. ובכ"ז מותר לשכור ממנו. וא"כ ה"ה על זמן גדול ואף שהט"ז כתב בסק"ט שבטל השכירות כשמת אף כשהשכיר לזמן. כבר חלקו עליו האחרונים וע' בפמ"ג שם שגם הא"ר כתב לזמן בטלה השכירות במיתתו. וכ"כ בעיקרי דינים בשם המזרחי ועוד פוסקים ע"ש. ובשבות יעקב ח"ב סי' ז' האריך בזה ומסיק דשרי ולזה לענ"ד יכולים לשכור על כמה שנים. ולכתוב באיזה פנקס לזכרון ששכרו על זמן כזה:
ומ"ש כת"ר ממ"ש בשו"ת משיב דבר סי' כ"ו דהיכא שיש אנשים שאין מודים בעירוב אין מועיל שכירות רשות משר העיר. דהריב"ש לא התיר זה רק בדירת עובד כוכבים שאינו אוסר מן הדין. רק שלא ילמדו ממעשיו הצריכו לשכור הרשות. אבל ישראל שאוסר מן הדין לא מהני שכירות כזה רק שכירות כראוי. ולפ"ז יש לחוש בנ"ד כי בעיר גדולה כאדעסא בודאי יש בעוה"ר אנשים שאינם מודים בעירוב ומחללים שבת בפרהסיא וכמ"ש מעכ"ת במכתבו. ולכאורה רציתי לומר שישראל מומר עשוהו כעובדי כוכבים אף לקולא שאינו אוסר. רק שמא ילמדו ממעשיו הצריכו לשכור רשות ממנו. ואף דסברא דכשפים לא שייך גביה דהא הוא יודע שכן הדין. כבר כתבו הרשב"א והריטב"א בחידושיהם הטעם דלא פלוג בתקנתם. וכ"כ התו' ר"פ הדר דלהכי לא אסרו בצדוקי וכותי ביחיד אף שאין חשודים על שפ"ד. בכ"ז לא החמירו בהם יותר מבעובדי כוכבים כיון שעיקר התקנה היתה בעובד כוכבים ומשמע מזה שמעיקר הדין אינם אוסרים כיון שדינם כעובד כוכבים אין דירתם דירה. דאלת"ה לא הוצרכו לומר דאף דלא שייך בהו סברא דכשפים מ"מ מהני שכירות משום לא פלוג. תיפוק להו שצריך לשכור מהם בשביל שאוסרים מדינא. ועירוב וביטול אין שייך בהם לפי שאין מודים בהם. ולזה צריך לשכור רשותם. ועכצ"ל דמדינא אין אוסרים דכעובדי כוכבים שויוה רבנן. ורק משום שמא ילמדו ממעשיו הצריכו שכירות רשות וע' חיבורי ח"ב סי' ט' בזה. וכן מוכח בתו' ר"פ הדר ד"ה הדר שמבואר מדבריהם דאף אי נימא דכותים גירי אמת הם. מ"מ אינו אוסר על ישראל ביחיד. ובשני ישראלים סגי בשכירות יעו"ש. וקשה דהא כיון שנתגיירו הוו ישראלים גמורים ואוסרים מדינא אף על ישראל אחד ועכצ"ל כמ"ש דכיון שעשום כעובדי כוכבים ביטלו דירתם ואינו אוסר כלל וכעובד כוכבים. וכן מוכח מהא ששוכרין רשות משר העיר אף כשיש מומרים וכמ"ש הגינת וורדים סי' כ"ב הובא בבה"ט סי' שפ"ה. ומשמע מזה שהאיסור אינו מצד שאוסר בעצמו. וכ"נ פשטות לשונות הש"ס ופוסקים וברמב"ם פ"ב מה"ע שישראל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו ואין מערבין ואין מבטלין אלא שוכרין ממנו כעובדי כוכבים ע"ש. מבואר שדינו כעובד כוכבים ממש ועשו חז"ל לדירתו כדירת בע"ח כדאיתא בש"ס בדף ס"ג. אכן האבן העוזר כתב בעירובין ס"ח ע"ב דישראל מומר דירתו דירה מדינא. ובמקום יחיד יכול לבטל רשותו כיון שהאיסור הוא רק מצד שדנין אותו כישראל והובא בחי' רעק"א סי' שפ"ה. והנה אין להאבן העוזר שם שום ראיה לדבר ואדרבא מדברי התו' שם מוכח דלא כדבריו. ומ"ש הא"ע שם דהא לענין קדושין וביטול ע"ז וריבית הוא כישראל לא דמי כלל דהכא איסור הדירה הוא מדרבנן. ושפיר יכולים לבטל דירתו דהם אמרו והם אמרו. וגם די"ל דעיקר התקנה היתה כן דישראל מומר לא יאסור. ולענ"ד העיקר כפשטות הש"ס ופוסקים דהוי כעובד כוכבים גמור כמש"ל. וגם מ"ש שיכול לבטל תמוה לענ"ד דהא פשוט בש"ס שאינו יכול לבטל רשות ואיך נימא שיש מקום שיוכל לבטל. ועכ"פ אף הא"ע מודה דמהני שכירות רשות משר העיר ושכירו ולקיטו כמו לגבי עובד כוכבים דאי נימא דלא מהני. כל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי וממילא אין חילוק בין עובד כוכבים למומר כיון שנאמר סתם שהוא כעובד כוכבים לכל דבריו מהיכא תיתי לחלק. וכמ"ש הרשב"א וריטב"א דלא פלוג בזה והשוו מומר לעובד כוכבים אף דבמומר לא שייך סברא דכשפים. וה"ה הכא אף אי נימא דמומר אוסר מדינא מ"מ לא פלוג ומהני לגביה אותה השכירות דמהני לגבי עובד כוכבים. ולזה לענ"ד אין שום חשש בזה ויוכלו לשכור על כמה שנים (וע' בהשמטה):