שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן יג
ע"ד מה שהקשה כת"ר בשבת קכ"א דכופין קערה על הנר כדי שלא תדלק הקורה דפירש"י קערה של חרס וכן פירש בדף מ"ג וק"ז. והקשה דלמה דקדק דווקא של חרס.
נראה הכוונה למעוטי של מתכת דהא קיי"ל ברמב"ם פ"ט ופי"ב מה' שבת שהמחמם את הברזל חייב משום מבעיר ומבשל וע"ש בראב"ד ומ"מ ובאחרונים שם והובא דין זה במג"א סי' שי"ח ואף שיש לדון שכיון שכבר נתלבן הברזל בעת שעשו את הקערה שוב אין בישול אחר בישול. אך אכמ"ל בזה דעכ"פ מדרבנן אסור משום מבעיר או משום מבשל. והא דאיתא בירושלמי הובא במגדול עוז פ"ט מה' שבת מאן דשחין חספא חייב. צ"ל דהיינו רק בפעם הראשון דבכלי חרס חדשים חייב כדאיתא בביצה ל"ד. אבל בישינים ודאי דפטור. ובאמת בירושלמי לפנינו ליתא הכי בפ' כלל גדול. וגם מ"ש במ"ע בירושלמי דברים. אינו מובן. ובקערה של עץ לא איירי הכא דהא תדלק הקערה כמו שחושש שמא תדלק הקורה. ולזה פירש"י דאיירי בשל חרס. והרמב"ם בפ"ט מה' שבת ה"ד ובפ"ג מה' יו"ט הי"א ס"ל דאף בישינים אסור בכלי חרס. ולזה לא פירש דאיירי בכלי חרס רק כתב קערה סתם. ולדעתו צ"ל שאין הקערה קרובה להאור כ"כ עד שתהא רותחת. ומ"מ בקערה של עץ יש לחוש לדליקה. ובזה מבואר מה שסתם בש"ע סי' רע"ז קערה סתם ולא הזכיר של חרס. והיינו משום דבסימן תק"ח סתם כהרמב"ם דאף רעפים ישינים אסור ללבנם. ובמג"א ס"ס רע"ז כתב שיניח אויר בין הקערה להנר שלא יכבה. ולפמש"ל בלא"ה צריך להניח אויר שלא יתלבן החרס או המתכות:
ומה שנהגו שלא לרחוץ בימי הספירה בנהר וכן שלא ללבוש בגד חדש. הנה בפחד יצחק בערך עומר הביא בשם הבאר עשק שיש מקומות שנהגו שלא ללבוש בגד חדש עד ל"ג בעומר והביא שם שנמצא בספרי דרוש שלא לברך שהחיינו בימי הספירה. וכתב שם שבכ"ז אין להקפיד בבגדים קלי ערך. אכן בעקרי הד"ט ס"ס כ"א כתב שאין לחוש לזה כלל. וממילא דה"ה לענין רחיצה בנהר. ובפרט כי אצלינו לא נתפשט מנהג זה. רק קצתם חוששין לזה. וגם כי באבילות אין איסור ברחיצת צונן תוך ל' ע' י"ד סי' שפ"א. ואף האוסרים שם הוא משום חשש תספורת. והיכא שאסור בתספורת בלא"ה לכ"ע שרי ברחיצה ע"ש בט"ז. וכיון דבימי ספירה אסורים בתספורת. א"כ אין חשש בזה. ודוחק לומר דהכא שאיסור תספורת הוא ג"כ משום אבילות הוא גרע. ולזאת אין להורות איסור בזה:
וע"ד כלים שמדיחים בהם כלים חמוצים כל השנה אם מותר להגעילם על הפסח. הנה בכלי עץ נראה שאין מועיל הגעלה. כי הגעלה מועיל רק להפליט הבלוע אבל לא להוציא מה שנכנס בין הנסרים. וכלי עץ הם מנסרים מדובקים בחשוקי עץ או ברזל וכ"כ האחרונים בסי' תנ"א סי"ז וסכ"א דבכלי עץ אין מועיל הגעלה מה"ט. אבל אם הוא כלי מתכות ודאי דמועיל הגעלה וצריך הגעלה כי מדיחים בהם בחמין. וגם כי מי ההדחה שוהים לפעמים מעל"ע: