שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן י
כבוד ידידי הרב הגאון וכו'
ע"ד מבוי אחד שהולך לנהר ומשופע באופן שמתלקם יותר מעשרה מתוך ד'. ובכ"ז צריך צה"פ לפי דרבים מבטלי מחיצתא שנוסעים שם תדיר. אבל א"א להעמיד שם כי העו"ג אין מניחים. וההכרח להעמיד ממרחק במקום שדרים שם ישראלים. ושם צריך להעמיד על שני הרים גבוהים שמתלקטים י' מתוך ד' וא"כ אין מגיעים הקנים של צה"פ לארץ:
הנה לא אאריך בזה באשר כי לענ"ד א"צ צה"פ שם. דהא אנו נוהגים כשיטת הפוסקים דר"ה מיקרי רק בס' ריבוא כידוע שע"ז נבנה כל היתר עירובין אצלינו. וא"כ גם לענין לבטל מחיצתא צריך ס"ר כמ"ש המג"א ס"ס שס"ג וכ"כ הכנ"י סי' ב' עד סי' ז' והשאילת יעב"ץ ח"א סי' ז' ועוד כמה אחרונים ובר מן דין הכא דלא ניחא תשמישתא לא מבטלי רבים מחיצתא אף במחיצה בידי שמים וכדמוכח בסוגיא דעירובין כ"ב ע"ב גבי תל המתלקט וכ"כ בכנ"י ושאילת יעב"ץ שם:
ואף שהרבים משתמשים בתוך העיר ושם ניחא תשמישייהו ודמי למ"ש התו' בעירובין כ"ב ע"ב דמבטלי במחיצה בידי שמים. הנה דברי התו' שם אינם מוכרחים כי הרבה ראשונים כתבו לתרץ קושייתם שצריך שהמחיצות יהיו סמוכים באופן שתהא נראה כמחיצה למקום ההוא ועוד תירוצים ע"ש וע' במשכנות יעקב חא"ח בארוכה בזה. ועוד נראה שזה שייך רק כשאין שם מחיצות דאורייתא בידי אדם. אבל כאן שכל העיר המחיצות ביד"א ורק צד אחד יש לו מחיצה בידי שמים. נראה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ורק בדאורייתא אמרי הכי רבנן ולא בדרבנן. והטעם נראה דהא רבנן ילפי זה מדגלי מדבר שהיו מוקפין בענן ובכ"ז היה שם ר"ה. ושם לא היו כלל מחיצות בידי אדם. אכן דעת השאילת יעב"ץ שם שמבטלים אף אם מחיצה אחת ביד"ש:
ובעיקר הדבר נראה דבכה"ג הוי צה"פ. דודאי אף אם הקנה מחובר בגובהו משנים או שלשה שפיר מהני. דהא אף לחי הנעשה מכתיתין כתבו התו' בעירובין פ' ע"ב דמהני כיון שאינו ניטל ברוח. וה"ה הכא. ונראה שאף אם אינו מחובר ממש רק עומד קנה ע"ג קנה ג"כ מהני וכ"כ הח"ס סי' צ"א וצ"ו. ונראה שאף אם עב והעליון דק ג"כ מהני. דהא בכל קנים הכשירו אף אם הוא עב מלמטה ודק מלמעלה. ושפיר יוכלו לעשות דלת באופן כזה שיוכלו להשימו על צוה"פ זה וממילא ה"ה בנ"ד שהקנים עומדים על הרים כיון שהרים הם מחיצות הוי כקנה עב. אך י"ל שאם ההר רחב ד"א יהא אסור דאינו ניכר שהוא מצד צה"פ רק הוי כמחיצה או כרשות בפ"ע וכדקיי"ל בסי' שס"ג סי"ב שלחי רחב ד"א אין סומכין עליו אם הוא עומד מאליו וע"ש בט"ז סק"ז. וכ"כ המקור חיים בתיקוני עירובין. רק שהוא כתב שם מצד לשון הש"ס לחי מכאן ולחי מכאן. והוא תמוה דהא לשון הש"ס בעירובין י"א ע"ב קנה מכאן וקנה מכאן. אכן לפמ"ש התו' בעירובין ו' ע"א סד"ה רב דבעינן שיהא הצוה"פ נראה לכל בני המבוי. משמע דבעינן בצה"פ שיהא בו היכר ג"כ וכמו בלחי וכ"כ התב"ש בחי' לעירובין. א"כ יש לפסול ברחב ד"א דלא הוי היכר וכמו בלחי כנ"ל. אבל באמת ז"א דהא שפיר יש היכר בקנה שע"ג הקנים וכ"כ הח"ס סי' צ"א והישועו"י, סי' שס"ג שקנה העליון הוי היכר אם אינו גבוה למעלה מעשרים. ועוד דבנ"ד שעל ההרים עומדים קנים. א"כ נהי שההרים אין בהם היכר. מ"מ יש היכר בקנים העומדים עליהם:
ולכאורה יש להוכיח ממה שהקשו התו' בעירובין י"א דצה"פ ליהני משום לחי בלא קנה העליון. ואי נימא דמהני צה"פ בגוונא שבארנו. א"כ נימא דנ"מ בקנה העליון בכה"ג דלחי לא מהני. וזה יקשה על הח"ס ושאר אחרונים שכתבו שקנה עליון הוי היכר. אבל ז"א די"ל דבגוונא דנ"ד שמעמיד עוד קנה על הלחי הרחב ד"א מהני אף בלחי דקנה זה הוי היכר. ובגוף ההוכחה מתו' הנ"ל אף שהתב"ש הוכיח מזה דינים. לענ"ד אינה הוכחה דהתו' תרצו יפה בלא"ה וחד מתרי ותלתא תירוצי נקטו. והנה המג"א כתב סי' שס"ג סקכ"ח דכותלי המבוי לא הוי כצה"פ דא"כ כל קורה תיהוי כצה"פ שהרי מונחת על כותלי המבוי. וא"כ גם בנ"ד ההרים דינם ככותלים. אבל לבד דבגוף ראית המג"א יש לדון שאין ראיה מקורה דקורה כשירה אף שאינה מונחת ממש על הכותלים משא"כ בצוה"פ. הנה נראה שעיקר סברת המג"א היא שאין עושין צוה"פ מהכותל עצמו וכמו גבי מזוזה דבעינן מזוזות ומשקוף ע"ל סי' ט"ז בזה. אבל בנ"ד נראה שההרים אין נמשכים בכל אורך המבוי רק בקצה המבוי נמצאים הרים מהצדדים. וא"כ אין זה כותל המבוי רק הוי צוה"פ שהקנים עומדים מאליהם. ובנ"ד שמעמידים ג"כ קנים על ההרים. בודאי ש"ד. אבל אם ההרים נמשכים בכל אורך המבוי והו"ל ככותלי המבוי. קשה לסמוך עליהם משום צוה"פ. דעל הקנים שעל ההרים לבדם אין לסמוך דא"כ הפתח שיעמידו בין הקנים תהא גבוהה. מהקרקע ג"ט והוי מחיצה שגדיים בוקעים בו. וכ"כ הרב"ש דצה"פ שגבוה ג"ט מהקרקע פסול. וראיתי מי שרוצה להכשיר בזה ודבריו תמוהים לדעתי. וע' עירובין י"א ע"ב דבעינן שג"ט על הקרקע יהא בו תורת פתח גמור ע"ש ויש לדחות. והא דאיתא בירושלמי פ"א דעירובין ה"ז שעושין צה"פ על המים. היינו כמ"ש התו' בעירובין פ"ו ע"ב דבקיעת דגים לא הויא בקיעה. ואקצר באשר כבר בארנו דבנ"ד מעיקר הדין א"צ לצה"פ:
ובכ"ז טוב שיעמידו על ההרים קנים להיכר עד היכן מותר לטלטל. ואף דלא קיי"ל כהמ"מ שכתב שצריך לעשות צוה"פ שמא יטלטלו להלן וכמ"ש המג"א סי' שס"ג סקל"א. בכ"ז הסברא נכונה שצריך לעשות היכר. וכמו שמצינו בכמה מקומות בתחומין שצריך לציין. ולאו כ"ע דינא גמירי לדעת שהשיפוע כמחיצה. ובאמת י"ל שהנהר כמחיצה. רק באשר לא ידעתי איך הולך הרחוב עד הנהר ומהו שם בצדדים וטיב הנהר. לא אדבר בזה. וקצרתי באשר בימים הקדושים הללו קשה להאריך וכת"ר ביקש להשיב לו תיכף. וע"ל סימן י"ד מ"ש בזה בס"ד: