שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן ט
והנה יש אנשים שדרים בחצר אחד. וכל אחד עושה עירובי חצירות ומזכה ע"י אחר. והוא ברכה לבטלה דכיון שכבר עשה אחד. שוב אין לחבירו לעשותו. דהא הראשון בודאי לא ניחא לו לבטל עירובו שכבר עשה. וממילא אינו זוכה בזיכוי של חבירו דהא גלי דעתיה דלא ניחא ליה בזה ועוד דעי"ז מבטל גם העירוב הראשון שהרי מגלה דעתו דלא ניחא ליה לקנות דירה בבית שנעשה העירוב הראשון וחוזר בו ורוצה שהעירוב יהי בביתו. וכ"כ הח"צ בס' קי"ב שאם עשו עירוב בשני בתים אסור לטלטל בכל החצר או המבוי ע"ש. ובדברי הח"צ הנ"ל יש מקום לדון לענ"ד דשם משמע דאיירי ששני העירובין נתקבצו מכל דרי העיר ומונחים בשתי בתי כנסיות וא"כ הרי עכ"פ יש לכולם בית דירה אחת. ואף שיש כאן שנים או שלשה. מ"מ אינו מזיק דהא בלא"ה יש לכל אחד בית ודירה בפני עצמו ובכ"ז אמרינן שהדירה היא גם במקום העירוב וע' שע"ת סי' שס"ו. אכן בנ"ד שהשני מזכה העירוב לכולם בביתו הרי מגלה דעתו שחפץ שהעירוב יהא בביתו ושם תהא דירתו העיקרית וחוזר בו מהעירוב הראשון. אך י"ל שדעתו ג"כ שתהא דירתם בשתי הבתים וכנ"ל. ועכ"פ ברכה לבטלה הויא ולדעת הח"צ בטל העירוב כנ"ל. אך י"ל שאין העירוב בטל דהא קיי"ל ס"ס שס"ז שיכולים לכוף זא"ז לעשות עירוב וא"כ הכא כיון שכבר זיכה אחד ונעשה מצות עירוב. וע"י מה שיעשה גם השני יתבטל העירוב מכל וכל. יכולים האחרים למחות על ידו מלבטל העירוב כיון דקיי"ל דהוי זכות וזכין שלא בפניו. והיה לו לגלות דעתו מקודם לפני ע"ש שחפץ שהעירוב יהא בביתו או שיקבצו העירוב מכל אחד. וע' בפוסקים סי' תקכ"ז ובמאירי רפ"ב דביצה שכתבו שאם עשה ע"ת ונאבד יוכל לסמוך על גדול העיר משום דניחא ליה גם בעירובו של גדול העיר שמא יאבד זה וא"כ גם בנ"ד י"ל שאף שעשה אח"כ ע"ח בביתו. מ"מ ניחא ליה שלא יתבטל הראשון כדי שיוכלו לטלטל בחצר. ועכ"פ צריך למחות בזה שלא יעשו שנים בחצר אחד. ובתחילה אם נחלקו בני החצר אצל מי יהא מונח העירוב. נראה דהוו להו כשותפים לענין זה. ויעשו כל ע"ש בבית אחד וחוזרים חלילה כדין כל חלוקת שותפין בדבר שאין בו דין חלוקה. ובית מי יקדם. יעשו ע"פ גורל ע' ח"מ סי' קע"א. ואף דקיי"ל בגיטין נ"ט שאין לשנות בית שמערבין בו. היינו כשכבר הוחזק. אבל לכתחילה נראה שיוכלו לעשות בכל שבת בבית אחר כנ"ל: