שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן ד
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה נתן נטע הכהן נ"י הרב דק' קאליבעל:
ע"ד שנסתפק במקום שצריך להוציא ס"ת אחרת אם זה דווקא כשנמצא ס"ת אחרת באותו ביהמ"ד או צריך להביא אף מביהמ"ד אחר:
הנה ביומא דף ו' איתא דלמ"ד טומאה דחויה בציבור צריך להדר על כהנים טהורים אף מבית אב אחר. ולמ"ד טומאה הותרה א"צ להדר רק בקרבן יחיד ע"ש. והנה הכא מה שהקילו בשעה"ד לסמוך על הרמב"ם שמתיר לקרוא בס"ת פסול אין שייך לקרוא זה דיחוי. דהא באותו דבר עצמו אין שייך לומר עשה דוחה ל"ת כמו שאין שייך לומר שמצות הקרבת קרבן דוחה לאו דהקרבת בעל מום. כיון שזהו מגוף המצוה שלא להקריב קרבן בעל מום. וה"ה הכא מצות קריאת התורה היא לקרוא בס"ת כשירה. ועכצ"ל דהוי היתר גמור לקרוא בס"ת פסול רק במקום שאפשר בנקל להוציא אחרת חוששים לצאת ידי ש"פ החולקים על הרמב"ם. וממילא היכא שאין ס"ת אחרת בביהמ"ד זה. א"צ להביא ממקום אחר. וכן הקילו האחרונים בנמצא טעות באמצע התוכחה לגמור כל הפרשה. הרי שבטעם כל דהו סומכים להקל בזה:
אכן הכ"מ רפ"י מה' ס"ת כתב דגם הרמב"ם לא התיר רק היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר צריך להדר אחר ס"ת כשר. וא"כ כיון שיש ס"ת בביהמ"ד אחר שפיר מיקרי אפשר. אכן ז"א דבאמת כל מקום שהקילו בשביל שעת הדחק היינו רק כשאינו משיג משלו זולת את הדבר ששואל עליו מיקרי זה שעהד"ח. ואין מצרפין לזה מה שאפשר להשיג אצל אחר. וכפשטות לשון הפוסקים בזה. וכן מנהג המורים. וע' יומא דף פ"ג דלמ"ד טבל חמור מפרשינן תרומתו ואוכל החולין והתרומה בחולה שיש בו סכנה וקשה דהא התרומה היא ממון כהן. וצ"ל דס"ל שמותר להציל א"ע בממון חבירו ע' ב"ק ס' ע"ב וע' חיבורי ח"א ס"ס כ"ח. ועוד דהא כתבו התו' בפסחים כ"ה ע"ב ד"ה לא דלא אפשר מיקרי היכא דלא אפשר כדרכו רק ע"י טורח גדול. ובודאי דלהביא ס"ת מביהמ"ד אחר מיקרי טורח גדול. ועוד דהא כתבו הפוסקים שאין לטלטל ס"ת בשביל קריאת פעם אחד. אך לזה יש תקנה שיניחו שם הס"ת באה"ק ויקראו בה עוד פעמים:
והנה מדברי הח"צ סי' ט' והמ"ב סי' י"ז נראה שאם יש בעיר אתרוג כשר לא מיקרי זה שעה"ד. דהא יכול לברך על של חבירו. וכ"כ הח"א כלל קמ"ח. ולפלא שלא הזכיר שכ"כ בשו"ת ח"צ שהביאו שם מקודם ע"ש. ולענ"ד דבריו צ"ע דאטו זה ודאי שחבירו יתן לו. וצ"ל דאיירי כשיודע בבירור שיתן לו. אבל בספק י"ל שא"צ לילך לכל אחד שבעיר לבקש שיתן לו ד' מינים שלו לברך עליהם. אך י"ל דהא כתב המבי"ט סי' מ"ט והובא בח"א שם שיותר טוב לברך על שלו אף שאינו מהודר כ"כ מלברך על מהודר של חבירו. והיינו רק אם שלו כשר בלי חשש. אבל אם הוא פסול לדעת הרבה פוסקים ורק בשעה"ד סומכים על איזה פוסקים המקילים בזה כתב הח"א שם שאם יש בעיר אתרוג כשר לכ"ע לא מיקרי שעה"ד. ולפ"ז י"ל שצריך לבקש מכל אחד אולי ישיג לברך על הכשר לכ"ע. כי אם יברך על שלו אזי לדעת הרבה פוסקים לא יצא ידי המצוה ויברך לבטלה. ולפ"ז ה"ה בנ"ד שדעת רוב הפוסקים שאין לקרוא בס"ת פסולה כלל. ודאי שצריך להדר למצוא כשירה אף מביהמ"ד אחר ולכאורה יש לדקדק מהמבי"ט הנ"ל דאף לענין הידור צריך ליקח של חבירו, שהרי כתב שם דלהכי יותר טוב לברך על שלו אף שאינו מהודר משום שמא לא יקנה לו חבירו בלב שלם או שלא יעשה דיני הקנאת מתנה ע"מ להחזיר כראוי ע"ש. משמע להדיא דאי לאו הנהו חששות היה נכון להדר לקחת של חבירו היותר מהודר. ונראה דזה שייך רק באתרוג דכתיב ביה הדר ושמעינן שהתורה צותה לנו לקחת היותר מהודר. ואיכא בזה מצות הידור יותר מבשאר מצות ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. ובלא"ה הרי כתבו כמה אחרונים שצריך להשהות זמן מועט כדי לעשות מצוה מן המובחר ע' תה"ד סי' ל"ה וח"צ סי' ק"ו וקכ"ז ועה"ג סי' י"ד וכן הוכחתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' י"ד. והכא להשיג אתרוג מחבירו או ס"ת מביהמ"ד אחר מיקרי זמן מועט. ורק יש לדון דהוי טירחא יתירה וכמש"ל מהתו' דפסחים:
והנראה בזה דהנה ביומא דף ע' איתא שהכה"ג קרא בע"פ בעשור של חומש הפקודים ופריך ונגלול וניקרי ומשני שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור וניתי אחרינא וניקרי ומשני משום פגמו של ראשון. וכן כתבו הפוסקים והובאו במג"א סי' קמ"ג סק"ד ובהגר"א שם דהיכא דא"א משום כבוד ציבור מותר לקרות בע"פ. וא"כ ה"נ להביא ס' מביהמ"ד אחר הוי טורח טפי מגלילת ס"ת ויש בזה כבוד ציבור. ויש להתיר לקרוא בע"פ. ובודאי דקריאה בס"ת פסול לא גרע מקריאה בע"פ. וכ"כ הפוסקים בסי' קמ"ג ובסי' תר"צ גבי מגילה. וכ"כ הרשב"א בתשובה להדיא הובאה בב"י סי' קמ"ד דקריאה בחומש לא גרעה מבע"פ. ואף שכתב המג"א סי' קמ"ד סק"ו דזה רק במקדש שהיו כל ישראל. אבל אצלינו בביה"כ שיש רק מתי מעט מסתמא מוחלים על כבודם ושרי לגלול ס"ת בציבור. מ"מ הרי כתב בהגהות מרדכי ס"פ הנזקין בשם הרשב"א הטעם דהיכא דא"א שרי לגלול אף בציבור והיינו משום דאצלינו אין מצוי שידעו לקרוא בע"פ ע"ש. והובא בנתיב חיים וכתב שכן עיקר. וא"כ בנ"ד שיש ס"ת פסולה לקרוא בה הרי שפיר הוי אפשר והדרינן לדינא שאין להביא ס"ת ממקום אחר משום כבוד ציבור. ואף שהס"ת שיביאו ממקום אחר לא יצטרכו לגוללה וכגון שכבר נגללה לפרשה זו. מ"מ הרי ימתינו זמן מה עד שיביאו הס"ת. והרי פירש"י הטעם שאין גוללין בציבור שלא יהא הציבור יושבין ודוממין וה"ה הכא. ודוחק לחלק משום דלמצוא פסול בס"ת הוי מילתא דלא שכיחא ולא חששו לזה דמה בכך דהא מ"מ אין זה כבוד ציבור. ואף כי יש עוד לדון בזה. מ"מ נראה עיקר דא"צ להביא ס"ת מביהמ"ד
אכן אם רצו להחמיר ולהביא ודאי רשאים ותע"ב דהא ציבור כתב המג"א סי' קמ"ג סק"ד וקמ"ד סק"ז שיכולים למחול על כבודם. ואף שיש ביניהם קטנים דלאו בני מחילה נינהו. הא קטנים בלא"ה פטורים מקריאה ויכולים לצאת מביהכ"נ. ואף אם אביהם מחנכם בזה. מ"מ אינו מצד חיוב
עצמו רק מצד מצות חינוך המוטלת על אביו ואביו מוחל על כבודו. ואי משום פגם הס"ת. כבר כתבו הפוסקים שכיון שנמצא טעות בהס"ת אין שייך זה דהא היא באמת פגומה. ואף שהתירו לקרוא בה משום כבוד ציבור. מ"מ אם יחמירו ע"ע שלא לקרות בה אין זה פגם לס"ת דהא לא הותר רק מצד דהוי כקורא בע"פ כמש"ל. וגם אין שייך בזה לומר כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. דהא מ"מ יש מחמירים בזה. ובכגון זה ודאי מותר להחמיר ע"ע. ובפרט שהטעם הוא משום כבוד. ובודאי מצוה למחול על כבודו כדי לקיים המצוה כדין. וכן מצאתי בדעת קדושים סי' רע"ט סק"ג שכתב שכל הקולות שלפעמים א"צ להוציא אחרת ע"י טעות אין מעכבין על הרוצים אחרת ואולי יש גם מצוה מהמובחר. וכל לשונות הפוסקים שלא להוציא הוא רק מצד טרחא דציבורא עכ"ל. ומכ"ש הכא שמן הדין צריך להוציא אחרת רק שהוא טורח להביא מביהמ"ד אחר ולבד זה הלא דעת רוב הפוסקים שאין לקרוא כלל בס"ת פסול וכ"נ דעת הגר"א בסי' קמ"ג סק"ד. שוב הראו לי שהובא בשם השער אפרים שא"צ להביא מביהמ"ד אחר. ולא ידעתי טעמו אכן בגוף הדין כבר בארנו שיכולים להקל בזה. אבל ראוי להחמיר ולמחול על כבודם במקום קיום מצות קריאת ס"ת כדין וכהא דכתובות י"ז שאגריפוס מחל על כבודו במקום מצוה ושבחוהו חכמים. וצריך להדר כל מה שאפשר לעשות כדין וכהא דיומא ו' וכן בהא דאתרוג שהבאתי למעלה. ויש לדון שהציבור ילכו לביהמ"ד האחר לקרוא ולא יצטרכו לטלטל הס"ת אליהם. אך באמת ז"א דבמקום שיש מקום קבוע להעמיד הס"ת וכגון באה"ק שרי כמ"ש הפוסקים ס"ס קל"ה. ומטרדותי ההכרח לקצר: