שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קמז
ע"ד הגט שנשלח מנויארק ע"י הפאסט ומחמת שעובר דרך ארחות ימים נתקלקלו איזה אותיות היינו כף יוד מתיבת כיף ימא וכף יוד תיו מתיבת ותרוכית רישומם ניכר בדוחק. בתיבת תרוכין נמשך הכף להיוד ונוגע בו כזה ובתיבת ואגרת הקלף אין נראה כלל. והגימל יש נפסק בין עליונו לקו שלו. בתיבת פטורין הטית לא נראה. וגג הריש ניכר רק בדוחק. והדיו שקפץ מאותיות הללו ניכר שנדבק במקומות אחרים. והענין הוא שעה"ד באשר האיש כבר נשא אשה ונסע מנויארק ומי יודע איפוא הוא. וגם גט זה השיגו ע"י השתדלות רבה. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה להתיר לתקן כעת וחפץ לדעת דעתי בזה. ואשיב בקוצר מרוב טרדותי:
והנה האותיות מכיף ימא ומותרוכית שרישומם ניכר בודאי אין חשש כמפורש ברמב"ם פ"ד מה"ג ובאה"ע סי' קכ"ה ס"ב ובאו"ח סי' ל"ב סכ"ז. והוא מתה"ד. ואף שכתבו האחרונים שם שאם תחילת הכתיבה כן לא מיקרי כתב. מ"מ הכא ניכר שזה נעשה אח"כ שהרי כתב מעכ"ת שניכר שהדיו נדבק למקום אחר. ובאמת זה צ"ע דכיון דרישומו ניכר מיקרי כתב. א"כ מה חילוק יש בין בתחילה בין אח"כ וע' ח"ס חי"ד סי' רנ"ו ואכמ"ל בזה דבנ"ד אין נ"מ דודאי נעשה אח"כ כמש"ל וגם כי בנ"ד הוי טופס ובטופס ודאי אין לחוש. ואף אינימא שמקום עמידת העדים אינו דינו כטופס. מ"מ תיבת כיף נראה שדינה כטופס דהא אף אי הוי כתב דעל ימא מותבא ג"כ הוי כשר וכמו שאנו כותבים דיתבא על נהר ולא על כיף נהר. ורק בים כתבו הפוסקים לכתוב על כיף לפי שכ"ה בלשון הכתוב ובתרגום וכן בש"ס פסחים ד' ע"א. אבל ודאי אינו מעכב וע' ג"פ סי' קכ"ח ס"ק מ"ה. ומקום לטעות אין כאן כיון שרישומו ניכר. וגם לא מיקרי שיכול להזדייף. דהא אם יכתוב במקום אותיות אלו איזה אותיות אחרות יהא ניכר שכתב על המחק כיון שרישומו ניכר:
וע"ד שנוגע הכף להיוד בתיבת תרוכין. הנה הרשב"א בתשובה סי' תקצ"ח כתב דהוי טופס דמן הדין סגי ודן די יהוי ליכי מנאי דליהוי ידים מוכיחות ע"ש. ואף להפוסקים שכתבו דבעינן ג"כ ספר תרוכין. מ"מ הוי טופס כיון שכתוב אח"כ ואגרת שבוקין וגט פטורין וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' ב' והג"פ סי' קכ"ו ס"ק נ"ז. ואף דבנ"ד נתקלקלו גם תיבות ואגרת פטורין. מ"מ הרי טעם הפוסקים דס"ל דספר תרוכין הוי תורף היינו משום דבעי ידים מוכיחות. וכיון שיש כאן ספר שבוקין אם נדלג. תיבות תרוכין ואגרת. שפיר מוכיח שכוונתו לגרשה. ועוד נראה דאף דבתורף הגט בעינן שהאותיות יהיו נכתבים כדין והיינו משום דכתיב ספר כריתות ובעינן שיהא כספר שנכתב כראוי. מ"מ זה רק בעיקר תורף. אבל בתיבת ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וכו' שאינו עיקר התורף רק כי היכי דליהוי ידים מוכיחות שמגרשה בגט זה כדאיתא בגיטין דף פ"ה. י"ל שאין נגיעה וטשטוש פוסל בו דכיון שניכרים האותיות הוי שפיר ידים מוכיחות. דהא סגי בכל דבר שמוכיח על זה. וכמו גבי קדושין דאיתא בקדושין ה' ע"ב שאם לא אמר לי הוי ידים שאין מוכיחות. ומ"מ קיי"ל בפ"ד דמע"ש ובקדושין דף ו' שאם היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה סתם הרי היא מקודשת או מגורשת. והיינו משום שהדברים מוכיחים. וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ה ס"ד דודן די יהוי דינו כטופס לענין דלא בעי לשמה דאינו כתורף כי נכתב רק משום הוכחה ע"ש. ואף להר"ן בנדרים ה' ע"ב שחולק ע"ז. היינו לענין שכותב טופסי גיטין צריך להניח זה שאם יכתבנו בטופסי גיטין ולא בכונה מכוונת אינה הוכחה שמגרשה בגט זה. דהא אפשר שמצא טופס גט וכתב בו שמו ושמה וגירש בו. אבל שפיר י"ל דמודה הר"ן שא"צ כל דקדוקי הגט כמו בתורף. ועפ"ז יש לבאר הא דאיתא בירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב תורף שבטופס דהיינו ודן די יהוי שבאמת אינו רק טופס אך הוא הכרחי לגט כי היכי דליהוי ידים מוכיחות ואכמ"ל בזה וע"ל סי' קל"ג מ"ש בזה בס"ד. ומצאתי בג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ט שכתב ג"כ דודן די יהוי דינו כטופס ולא כתורף רק כתב שם שדעת הר"ן דהוי כתורף. ולענ"ד י"ל דלגבי דקדוקי הגט גם הר"ן מודה וכמש"ל. ולפ"ז בתיבת תרוכין ודאי אין חשש בנגיעה כיון דלדעת הרשב"א סגי בודן די יהוי ליכי מינאי. וגם דהרבה פוסקים ס"ל דל"צ בגט ידים מוכיחות כלל:
ועוד דהא רוב הפוסקים ס"ל דא"צ בגט שיהו האותיות מוקפות גויל. ורק בש"ע סי' קכ"ה ס"ו כתב שנהגו להחמיר בזה. ומ"מ כתב שם שאם נגעו האותיות מותר להפריד. ואף שהרמ"א כתב שם שי"א שאסור להפריד מ"מ כתבו שם האחרונים שהעיקר כדיעה ראשונה ושיש להקל בשעה"ד ובפרט לפמ"ש הח"מ ושאר אחרונים שאם תינוק קוראו כהוגן כשר. דבנ"ד לפי שצייר מעכ"ת ודאי תינוק קוראו כהוגן וגם דלפי ציור מעכ"ת הנגיעה היא רק בקצה האותיות מהקוץ שלהם. ובכגון זה דעת הרלב"ח סי' א' דכשר ע"ש:
ומה שהאלף מתיבת ואגרת והטית מתיבת פטורין אין ניכרים כלל. נראה ג"כ דאין חשש דכבר בארנו שדינם כטופס. ובטופס אין מעכב חסרון אות או תיבה כדקיי"ל בסי' קכ"ו סמ"ט אם אין הענין משתנה. ובנ"ד נהי דאי הוי כתב וגרת שבוקין י"ל שגרת הוא לשון דירה או זנות כמ"ש הרמב"ם לענין אם כתב ואיגרת ביוד. וכן פורין י"ל שהוא לשון פורנא דהוי כתובה כדאיתא בכתובות ס"ז ע"א. מ"מ הכא אין לטעות בזה דהא חזינן שיש הפסק בין הויו להגימל ובין הפא להטית ומוכח שהיה כתוב כאן איזה דבר. ואף שאין האותיות ניכרים אבל ודאי ניכר שם איזה מחק. ואין לומר שנחוש שמא היה כתוב שם ואיגרת ביוד ונמחק ונפרש ואי גרת לשון זנות כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה"ג. דז"א דמהיכי תיתי למיחש לה דהא גט זה נשלח ע"י שליח ויש לפנינו הרשאה ומעשה ב"ד שנעשה הגט בהכשר כראוי. והגט נשלח ע"י פאסט וכבר הגיד השליח שם בפני ב"ד בפ"נ ובפני נחתם ובודאי ראו ב"ד אז שנכתב הגט כראוי. ואף אם כתוב איגרת ביוד דעת רוב הראשונים שאינו פסול רק אם הבעל מערער שבכוונה ציוה לכתוב כן ע' ראב"ד פ"ד מה"ג הי"ד ובש"ע אהע"ז סי' קכ"ו סכ"ב. ומכ"ש הכא שאין לנו לחוש לזה כלל. ואף דקיי"ל בסי' קכ"ה סכ"א שאם נטשטש עד שאין יכולים לקרותו פסול וכ"כ הב"י בתשובה הובא בג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ז שאף שמחק כשר בטופס היינו כשנכתב על המחק אבל כשלא נכתב כלל פסול אף בטופס. היינו רק בהרבה תיבות יעו"ש להדיא אבל לא בדילוג איזה אות וכדקיי"ל בסי' קכ"ו ס"כ שאם דילג אות ואנו מכירין סגנון הדבר הגט כשר וכ"כ הג"פ שם מתשובת ב"י. ובב"י מייתי בשם העיטור שאם דילג שין אמצעית מתיבת בששי או הריש מברביעי כשר כיון שמוכח מה שדילג. וכ"כ ברדב"ז ח"א סי' קפ"ה שאם נמחקו איזה אותיות מן הטופס כשר. ועוד דבלא"ה הא קיי"ל בסי' קכ"ה סכ"א דבעידי מסירה כשר אף בנמחק. וכן משום חשש דהוי דבר שיכול להזדייף ג"כ אין לחוש בעידי מסירה כדקיי"ל בסי' קכ"ד ס"ב. ועכ"פ בשעה"ד כשר יעו"ש באחרונים. ובנ"ד הוי שעה"ד. שוב ראיתי שהנו"ב מ"ק סי' פ"ה כתב סברא הנ"ל דכיון שהוא שליח ב"ד ודאי נעשה בהכשר. רק שכתב שם שצריך לדקדק אם מנהגם לכתוב תנאי בהרשאה. ולענ"ד הא בלא"ה אין מנהגינו לכתוב שום תנאי בגט. וגם פקפק שם דהוי יכול להזדייף וא"כ יש לחוש לזיוף כיון דאיתרע וכתב להכשיר מפני שהרי נעשה שליח בב"ד ומוכח מזה שהיה כתוב הגט בהכשר. ולכאורה צ"ע דא"כ הוי חצי דבר דהא אנו צריכים לצרף עדות הב"ד שהיה בהכשר. וצ"ל דכיון דאז נעשה על ידם דבר שלם שמינו שליח שני לא מיקרי חצי דבר. וגם לא מיקרי זה לא מוכח מתוכו כיון שעיקר הגט מוכח מתוכו. ובאמת שפיר מוכח מתוכו שחסר כאן אות וכעין הא דתנן בפיאה פ"ו מ"ג עומר שכנגדו מוכיח. ובחיבורי ח"א סי' פ"ז בארתי עוד טעמים בכגון זה דכשר לכ"ע אף להמחמירים במחק בטופס ומקוצר הפנאי אקצר:
מסקנא דמילתא שגט זה כשר ויתננו השליח להאשה כמות שהוא ואח"כ יטלנו ממנה ויתקנו האותיות ויחזור ויתננו לה כדי לצאת ידי סברת הרא"ש שהובא בטור ס"ס קכ"ו וכ"כ כמה אחרונים לנהוג כן בכה"ג. דמעיקר הדין לא מהני התיקון שמתקן איש אחר שלא נתמנה מהבעל להיות סופר הגט וע' נו"ב מ"ת סי' קי"ג ובחיבורי שם: