אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קמו

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קמו

סימן קמה

ע"ד האיש שהוא עתים חלים ועתים שוטה. ובעת חלימותו אינו חלים לגמרי באשר השריש במחשבתו שהוא גדול מכל בני דורו. ואין בעולם דבר כזה שיהא ראוי שהוא יחזיקנו בידו ואינו אוכל עד שישימו לתוך פיו כי אומר שהכף והמאכל לא זכו שיחזיק אותם בידו. וכן מטעם זה אינו לובש בעצמו בגדיו ואומר לפי מעלתו ועשרו לא יעשה שידוך בפחות ממאה אלף רו"כ נדוניא ועם מיוחסת. וגם סך זה הוא כאין. ועוד קודם נישואין היה מתגאה מאוד והיה אומר שכל הגאונים המה ע"ה כנגדו והבית והספסל שהוא יושב שם יש להם עי"ז זכות גדול בשמים. וקודם הליכתו לחופה שמעו שאמר שבבית חשך. ובשעת קדושין לא אמר הרי את מקודשת כן מגידים עידי הקדושין. ואח"כ נתגבר שגעונו במדת הגאוה עד שהגיע למדריגה שהזכרנו ויש עתים שהוא שוטה גמור. ויש לו עת קבוע לשפיותו וביקש מעכ"ת להודיעו דעתי אם יוכל לגרש את אשתו בעת שפיותו. וזה ודאי שלא יקח הגט בידו וכן לא יחפוץ לומר הנוסח כפי שיסדרו לו ב"ד. כי יאמר שאין זה לפי כבודו רק אפשר לשאלו אם מתרצה שיכתבו ויתנו גט לאשתו ויענה הן. ומעוצם טרדותי ארשום בקוצר את הנלע"ד בזה:

והנה לכאורה יש לדון להתיר דהא דעת הר"א והר"ש דלא הוי שוטה רק אם יש בו הנהו דחגיגה דף ג' וכ"נ דעת רש"י בנדה מ"ה ע"ב. והחמד"ש סי' ע"ד והמהרש"ק הובא בח"ס ח"ב סי' ד' כתבו דגם הרשב"א ס"ל כן וכ"כ התשב"ץ ח"ב סי' קל"ח והמבי"ט ח"ב סי' כ'. ולפ"ז בנ"ד שאין בו אף אחד מהנהו דחגיגה שפיר יכול לגרש. ואף לדעת הרמב"ם בפ"ט מה"ע ודעימיה שכתבו שאף אם נשתבשה דעתו בדבר מן הדברים אף שמדבר ושואל כענין בשארי דברים הרי הוא בכלל שוטה. מ"מ הרי כתב הנוב"י והח"ס ח"ב סי' ב' ועוד אחרונים דלא הוי שוטה רק אם עושה מעשה שטות בפועל אבל אם אין שטותו רק בדברים שמדבר שלא בדעת לא מיקרי שוטה. וא"כ ה"ה בנ"ד הרי אינו עושה פעולה בשטותו רק שאומר שהוא גדול מכל העולם ועי"ז נמנע מלאכול וללבוש בגד ועוד יש לצדד ע"פ שהתחילה שטותו מצד גאותו עוד קודם נישואין. וא"כ נתקלקלה דעתו אז ולא הוי קדושין. וגם הרי לא אמר הרי את מקודשת ואפשר לא כיון לקדשה מצד גאותו שחשב שאינה ראויה לו. ועכ"פ נימא דהוי ספק קידושין:

ולפ"ז י"ל בנ"ד ספיקי טובא לקולא. שמא התחילה שטותו קודם קידושין. ואף אם לא היה שוטה. שמא לא כיון לקדשה דהרי לא אמר לה כלום. ואף אי הוי קידושין שמא גם עתה אינו שוטה וכשיטת הפוסקים דס"ל דבעינן דוקא הנרו דחגיגה. ואף אם הלכה כהרמב"ם שמא בעי דוקא מעשה שטות וכדעת הנו"ב שהזכרנו. ובלא סברת הספק שבקדושין שלו. יש ג"כ ס"ס דשמא הלכה דבעינן הנהו דחגיגה ואף אם הלכה כהרמב"ם שמא בעינן דוקא שיעשה שטות בפועל ואף שיש לה חזקת א"א. מ"מ כבר כתבו כמה פוסקים דבספיקא דדינא לא שייך לומר אוקמא אחזקתו. ועוד דהא יש לו חזקת פקחות דהא לא נולד שוטה. ואף שהוא עתים שוטה מ"מ כיון שיש לו עת קבוע לשפיותו יש להעמידו על חזקת פקחותו. וכ"כ הב"א סי' פ"ט וקי"א שיש חזקת פקחות בעתים חלים ועמש"ל סי' קל"ו בזה. ועוד דהא גם בעת שטותו כתב מעכ"ת שאינו עושה שום דבר של שטות רק שמוטל במטה בלי שום דיבור ובלא אכילה וא"כ י"ל שאינו שוטה כלל וכנ"ל:

אכן העיקר שאין לסמוך ע"ז כי מצד שלא אמר ה"א מקודשת אין לחוש דהא קיי"ל בקדושין דף ו' שבעסוקים באותו ענין הוי קדושין אף שלא אמר כלום בשעת נתינה וכן קיי"ל בסי' כ"ז ס"א. ואף דבעינן שם שיהיו עדים שדברו עמה עכ"פ לפניה מעסקי קידושין ע"ש באחרונים. והכא אפשר שאין עדים על זה. מ"מ אין לך עוסק באותו ענין יותר מזה שהעמידום תחת החופה וברכו ברכת אירוסין ובודאי הוי קדושין ואף אם אומר בפירוש שלא כיון לקדושין אינו נאמן נגד אומדנות המוכיחות. דהוי דברים שבלב שאינן דברים. רק אם בלא גילוי דעתו מובן שכן כוונתו וכמ"ש התו' בגיטין ל"ב ע"א ד"ה מהו וכן קיי"ל בסי' כ"ז ס"ב שאין נאמן לומר שלא כיון לקדושין וע"ש באחרונים. ואף דבנ"ד יש אומדנא שלא כיון לקדושין מצד שלא אמר הא"מ כיון שמנהג כל העולם לומר הא"מ בשעת החופה. והא דאיתא בש"ס ופוסקים דבשתיקה מקודשת. י"ל דהיינו בימיהם שהיו מקדשים בלא חופה וכל אחד עשה כרצונו ודעתו. מ"מ נראה שז"א כי אם לא חפץ לישאנה לא היה הולך לחופה. והוי אומדנא שכיון לקדשה. ומה שלא אמר אולי היה לו איזה טעם בזה. וגם דנראה שלא ציוו לו אז שיאמר. כי אלו ציוו לו ולא רצה לומר היה נעשה אז רעש בין המחותנים מצד הכלה והיה ניכר שגעונו ולזה נראה שלא דברו עמו מזה וא"כ י"ל שעשה זה שלא במתכוין רק שלא ידע או שכח שצריך לומר הא"מ. וגם דהא קיי"ל בסי' מ"ב ס"א שאין הולכין בקדושין בתר אומדנות שלא כיונה לשם קדושין. וגם דהא יש לנו להעמידו בחזקת כשרות שלא בעל בעילת זנות וכדקיי"ל בגיטין דף פ"א אף בלא ראינו שנתן לה והעמיד חופה רק ביחוד בעלמא. ומכ"ש בנ"ד שנהג בה מנהג חופה וקדושין. וכעין זה מצינו בחגיגה ג' ע"ב דאם ראו בו מעשה שטות תלינן בגנדריפוס וכדומה אף שיותר נראה שהיה מחמת שטות. מ"מ תלינן כדי להחזיקו על חזקת פקחות. ומכ"ש הכא שיש לנו להעמידו על חזקת כשרות שכיון לשם קדושין ולא עשה בעילתו בעילת זנו?ת. ובפרט שלא אמר אח"כ שלא כיון לקדושין. וכן יש ראיה מב"ב קנ"ה ע"ב ע"ש:

וגם אין לספק שמא היה שוטה בעת הקדושין דכיון שלא נראה ממנו סימני שטות אין לנו להחזיקו בשוטה. ומה שראינו ממנו עניני גאוה. הנה לא הגיע עדיין למדריגת שגעון ומצינו בעתים הללו הרבה מתגאים במה שאין להם וחושבים שהם מיחידי הדור. ואף שהפריז זה בגאותו יותר מדאי. בכ"ז קשה להחזיקו לשוטה במה שאמר שכל הגאונים כאין נגדו. וגם מה שאמר שבבית חושך אין זה שטות כי אולי לא היה טוב בעיניו השידוך והיה מתעצב ואמר שחושך בבית כידוע דרך העולם שהמתעצב אומר שעולם חשך בעדו וכן הוא מליצת חז"ל ג"כ בביצה ל"ב ע"ב. ואולי היה באמת מעט אור בבית לפי ערך הנהוג בבית נישואין. ועכ"פ לא גרע מהא דחגיגה דתלינן בגנדריפס או כדי שתשרה עליו רוח הטומאה. וכן בב"ב קנ"ה ע"ב דאמרינן דהא דשדא קשייתא הוא משום חוצפא ולא משום שטות כיון דחזינן דמסברו ליה וסבר וע' חיבורי ח"א סי' פ"ו מ"ש בזה. וה"ה הכא כיון שהיה בר דעת גמור בעת הנישואין אין לנו לחוש לשטות בשביל דבר כזה. ואף דעכשיו שהגיעה גאותו למדריגה כזו שאינו אוחז שום דבר בידו וכדומה הוא בודאי בגדר שטות. מ"מ א"ל דאיגלאי מילתא למפרע דהתחילה שטותו קודם נישואין כיון שגם אז שמעו ממנו דברי גאוה ז"א דיש לנו לומר השתא הוא דאיתרע שכן טבע אנשים כשעולה על לבו איזה מחשבה אזי אם מחשב בה הרבה מתרחב הדבר בעיונו ונעשה שוטה לדבר זה וכידוע שכ"ה דרך השוטים שמתחיל להשריש במחשבתו איזה דבר יותר מדאי. וגם דהא עכ"פ בעינן שיעשה זה דרך שטות כדאיתא בחגיגה ג' ע"ב. וכל זמן שלא עשה זה דרך שטות לא מיקרי שוטה. ואף לשיטת הפוסקים דהיכא שיש ריעותא מחיים חיישינן לה. היינו היכא שיש לחוש שהיא טריפה גמורה כעת. אבל הכא כיון שלא ראינו בו מעשה שטות ומםסברו ליה וסבר כאחד האדם רק שאנו רואים ממנו גאוה יתירה בודאי אינו שוטה. ואף שבהמשך הזמן נתחזק הדמיון עליו במחשבת הגאוה עד שהגיע לדרך שטות. מ"מ לא הוי בשביל זה שוטה למפרע. ואף דאמרינן ריש נדה דהיכא די"ל דחסר ואתא אנו חוששין למפרע וכ"כ הרבה פוסקים ביו"ד סימן א' לענין שו"ב ששכח לימודו היינו רק בדבר שאפשר שהיה זה מקודם ולא הרגישו. אבל בנ"ד כל זמן שלא הרגישו בו הרי הוא פיקח גמור. כי זהו מסימני שטות שמרגישים בו בני אדם שאינו שפוי בדעתו. ובנ"ד אם הרגישו בזה קצת לא היו משיאים אותו. וגם לא הוזכר בשאלה שחשבו שאינו שפוי בדעתו. וזה דמי להא דב"ב צ"ו היכא שהתחיל היין להתחמץ ונעשה חומץ גמור מ"מ אינו חומץ למפרע למ"ד ריחיה חלא וטעמא חמרא הוי חמרא. ואף שראינו כבר שהתחיל להתחמץ שהרי נעשה ריחו חלא מ"מ הוי חמרא כיון שטעמו יין. ועוד דהא בשטות בעינן שיוחזק ג"פ כמ"ש הפוסקים והכא ודאי שלא הוחזק ג"פ קודם נישואיו ואף שכתבנו בסי' קל"ו גבי עתים חלים ועתים שוטה לחוש שמא הוא שוטה דאיתרע חזקתו, היינו שכבר הוחזק באיזה עת לשוטה גמור. משא"כ בנ"ד שלא הוחזק כלל לשוטה. ואף דבע"ח וע"ש כתב הרמב"ם פכ"ט מה"מ שצריך ליזהר בסוף זמן שפיותו שמא כבר התחיל להשתטות. היינו רק בעת קצר שלא עמדנו על דעתו ברגע זו ולדעת הח"ס הוא שיעור חצי שעה עמש"ל סי' קל"ח בזה. אבל בנ"ד שעבר זמן רב מנשואין עד עת שהוחזק לשוטה לא שייך כלל סברא זו:

ומ"ש לצדד עפמ"ש קצת אחרונים דאף לדעת הרמב"ם לא מיקרי שוטה רק כשעושה מעשה שטות בפועל אבל לא כששטותו רק בדברים. ז"א דכבר בארנו בע"ה לעיל סי' שהעיקר שאף אם שטותו הוא שמדבר דברים שלא בדעת הוי ג"כ שוטה שהרי נשתבשה דעתו. ובפרט בנ"ד דהוי שוטה בפעולותיו ג"כ דהרי אינו לובש שום בגד ואינו אוחז שום דבר בידו אף לאכול. ואף דכ"ז הוי בשב ואל תעשה. מ"מ הרי מהלך בלא לבוש ואוכל מה שאחרים נותנים לתוך פיו דכל זה הוי מעשה דרך שטות. ומצינו בחגיגה ג' ע"ב דהליכה הוי מעשה שטות דקאמר שם שהיוצא יחידי בלילה הוי שוטה. וכעין זה קיי"ל בב"מ צ' ע"ב שאם היתה חסומה מקודם חייב על שדש בה כשהיא חסומה ופסק הרמב"ם בפי"ג מה' שכירות שלוקה. ואף דבש"ס שם איתא שחסמה מבחוץ. מ"מ מסיק שם בש"ס שהלאו הוא שלא ידוש בה כשהיא חסומה והיינו אף אם חסמה אחר מקודם וכ"פ הרמב"ם שם. הרי דמיקרי זה מעשה מה שעשה המעשה בחסימה ולא הסיר החסימה וה"ה הכא מיקרי מעשה מה שאוכל מידי אחרים ואינו אוכל בעצמו כדרך כל האדם. וכן מה שאינו לובש בגדים והולך בלא לבוש הוי שוטה במעשה. ויש לחלק. מסקנא דמילתא דבנ"ד קשה להתיר להאיש הזה לגרש אותו אף בעת חלימותו כיון דגם אז לא סר ממנו שגעונו במדת הגאוה שאינו אוחז שום דבר בידו וכדומה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה