אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קמב

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קמב

סימן קמא

ואמרתי לסדר בגט שכ"מ איזה דברים אפשר להשמיט מסה"ג ואיזה דברים מוכרחים הם. כי בענין כזה השעה דחוקה ואין פנאי לעיין בכל פרט ולהתיישב בדבר ואסדר זה על סדר הסעיפים שבסדר הגט של מהרמר"י הנהוג אצלינו בכל בתי דינין בכל סעיף שאפשר לשנות בו:

א] מ"ש בסעיף א' ב' ג' ד' שיש ליזהר שלא לסדר גט בחודש אייר ובר"ח ובע"ש ועי"ט ובלילה. כ"ז אינו שייך בגט שכ"מ דאין לך שעה"ד גדול מזה שיש חשש שימות ותיזקק ליבם. והרי התירו בשביל זה לגרש בשבת. וכ"כ הג"פ ס"ס קכ"ג ס"ק כ"א שגט שכ"מ מותר לעשותו בלילה. ואף היכא שברור הדבר שלא ימות עד יום מחר נראה שמותר לעשותו תיכף. כי אפשר שלמחר יחלש או יתבלבל שכלו ולא יוכל לתת הגט. וגם יש לחוש שתשתנה דעתו ולא יחפוץ לגרשה. ובג"פ שם כתב דרק אם לא יגרש בלילה ימות ותשאר זקוקה ליבם אז מגרשין בלילה. ולענד"נ כמש"ל דבשכ"מ מגרשין בלילה בכל גוונא. וכ"כ האחרונים להקל בעוזב דת לגרש בלילה משום שמא יחזור בו. ואף שיש לחלק דשם קרוב לודאי שיחזור בו מ"מ נראה פשוט דמגרשין כנ"ל. וממילא מבואר דבשעה"ד שא"א למצוא שיהיו ב"ד של שלשה אצל הגט שרי לסדרו ביחיד דלא גרע מבלילה דאז אין תועלת בשלשה. ואף שיש לחלק מ"מ פשוט דשרי דכבר כתבו הפוסקים דבשעה"ד או דיעבד כשר ביחיד. אך הוא רחוק המציאות שלא ישיגו שני הדיוטות כשרים לצרף להרב:

ב] מ"ש בסעיף ו' שיש ליזהר בעדים שלא יהיו קרובים אף קורבא רחוקה או מחותנים. פשוט דבשכ"מ אם א"א למצוא בשעה זו עדים שיוכלו לחתום אשורית רק מחותנים או קרובים הכשרים לעדות לו ולה מעיקר הדין כמבואר בח"מ סי' ל"ג יש להקל בזה. וכ"כ האחרונים באה"ע סי' ק"ל ס"א ובסה"ג. וכן אם אין שם סופר רק קרוב לבעל או לאשה או להרב יש להקל בשעה"ד. וכן הרב יוכל להיות קרוב להבעל או להאשה אם אין שם ב"ד או שהוא בלילה. ע' באחרונים ר"ס קכ"ג וסי' ק"ל ובסה"ג. רק כשיש שם ב"ד צריך שלא יהיו קרובים לבעל ואשה. ואף שמוצאים עדים שיכולים לחתום בכתב משיטא. וע"פ עיקר הדין מותר לחתום בכתב זה כמ"ש הג"פ סי' קכ"ו סק"ט. מ"מ אין לשנות כיון שאצלינו נוהגים באשורית דלא ליהוי מילתא דתמיהא. וטוב יותר להקל בקורבא רחוקה כנ"ל. וכן על מ"ש בס"ט שלא יהיו בע"מ אין להקפיד בשעה"ד ע"ש בפ"ת:

ג] מ"ש בס"י שלא לחתום עד שאביו מומר או שיש ספק קצת בשמו בשעה"ד בשכ"מ אפשר להקל דהא מעיקר הדין כשר אף שחתם א"ע בשמו לחוד או שם אביו לחוד וכן אם טעה או שינה הכל כשר כמבואר בסי' ק"ל סי"א:

ד] מ"ש בסי"ב שצריך שידעו העדים לחתום. הנה אם אין שם עדים היודעים לחתום אשורית מותר שיחתמו בכתב משיטא וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ו סק"ט בשם כמה פוסקים דשרי. וע' פ"ת סי' ק"ל סק"ט. אכן אם יש למצוא עדים שהם קרובים הכשרים מדינא כמש"ל אות ב' ויודעים לחתום אשורית עדיף טפי דזה הוי מילתא דתמיהה לאינשי שיחתמו בגט בכתב משיטא. וגם יבואו להקל בזה במקום שלא יהי שעה"ד כ"כ באשר הוא דבר הניכר לכל אדם. משא"כ באיזה קורבא רחוקה לאו כ"ע ידעי בזה. ואין להתיר בכתב משיטא רק בשעה"ד גדול מאוד. ובאופן כזה צריך עכ"פ שיחתמו בדקדוק בלי דיבוקים כמ"ש בפ"ת שם. והוא קו"ח מהרשאה שמדקדקים בזה:

ה] מ"ש בסי"ב שצריך לפרש להבעל את לשון הגט וכן לבאר לו ענין לשמו ולשמה ולשם גירושין. לענ"ד בשעה"ד אין זה מעכב וכמש"ל דבשכ"מ סגי באומר הן או בהרכנה בעלמא. ולא חילקו בין אם יודע ביאור לשון הגט וענין לשמה או לא. כי כיון שמצוה לכתוב גט הרי מצוה לכתבו כדין. וכן קיי"ל בח"מ סי' ס"א ס"ה שהמצוה לכתוב שטר מסכים שיכתבו כמנהג המקום בכל שופרי דשטרי. ואף דאיתא שם דבנאמנות וביטול מודעא צריך שידע המצוה שכותבים כן בשטר ע"ש בש"ך וע"ש ס"ס מ"ב וסי' ע"א סעי"ד. זה שייך רק באיזה תנאי חדש. אבל בגיטין שאין בו שום דבר רק שמגרש אשתו מעכשיו ודאי שזה נכלל בלשון גט שמצוה לכתוב וסומך שיכתבו כפי הדין והמנהג. ובפרט לפי המבואר בסה"ג בסנ"ב שאומר שיכתוב עד שיוכשר לפי דעת המסדר. הרי שסמך בפירוש ע"ז. אך לקמן יתבאר שבשכ"מ יש לדלג זה. וגם בגוף הדבר יש מקום לחשש ברירה ואכ"מ. וכן מ"ש לפרש מהו לשמו ולשמה. לענ"ד אינו מעכב. דבאמת עיקר מ"ש הפוסקים שהבעל יצוה לכתוב לשמה צל"ע דבש"ס לא נזכר בשום מקום רק כתבו גט לאשתי סתם והיינו משום דכתבו גט היינו גט כדין. ולמה נצריך שיפרוט דין דלשמה ולא שאר דינים שבגט. ויש לדון שיותר טוב שלא יאמר זה דהא ע"פ עיקר הדין אם כתב את הטופס שלא לשמה ג"כ כשר והא שכתב הרד"ך והובא באחרונים סי' קל"א שאף בכתב מקצת שלא לשמה פסול. היינו רק בתורף ולא בטופס. וזה דבר קשה שהסופר יחשוב בכל עת כתיבת הגט שכותב לשמו ולשמה ולש"ג אכן כיון שעיקר העיכוב בזה הוא רק בתורף אפשר ליזהר בזה. ולכתחילה ודאי שצריך לכתוב אף הטופס לשמה כהפוסקים דס"ל דגזרינן טופס אטו תורף. עב"ש ס' קל"א סק"ב. אכן בדיעבד בשעה"ד יש להקל אבל כשמצוה הבעל לכתוב לשמו יש לדון שאף הטופס מעכב כי אסור לו לשנות מציווי הבעל והבעל כוונתו על כל הגט כי הוא אינו יודע חילוק בין טופס לתורף. וכ"כ בשו"ע סי' קכ"ג ס"א ובסה"ג סנ"ט שיזהרו שלא יצוה הבעל שום דבר להסופר מענין הכתיבה כי יהא אסור הסופר לשנות מדעתו. וצ"ל דכשאומר הבעל שיכתב גט לשמה כוונתו כפי הדין מה שצריך לשמה וכמש"ל. ועכ"פ כשאינו אומר כלום בודאי כשר ולזה בשכ"מ אפשר לקצר בזה ובעיקר הדין אם יצא מלב הסופר ענין לשמה וכתב קצת מהגט סתם יש לדון להכשירו דהא דסתמא פסול היינו משום דאשה לא קיימא לגירושין כדאיתא בזבחים ג' ע"א. והכא שכבר התחיל לכתוב לשמה שפיר קיימא לגירושין ובפרט שנצטוה ע"ז מהבעל וכ"כ הב"י בא"ח סי' י"א גבי ציצית שאם צוה לטוות לציצית אמרינן דסתמא לשמה קאי ע"ש וע' בברכת המים סעיף ס"א ואכמ"ל בזה. וע' פ"ת ס"ס קל"א שהצריך שיחשוב לשמה מתחילה ועד סוף. ועיקר מקור דין שיצוה הבעל לכתוב לשמה הוא מהסמ"ג הובא בב"י ס' קל"א שכתב שיאמר שיכתבו גט לשם גירושי אשתו פלונית ומשם אין ראיה לענ"ד דהא ודאי אם יאמר סתם שיכתוב לו גט עדיין אין אנו יודעים למה לו הגט ועבור מי. ואולי יש לו שתי נשים. או שצריך גט עבור אחר. ולזה צריך שיאמר בפירוש כתוב לי גט לגרש בו את אשתי פלונית ואצלינו שיש חדר"ג על ב' נשים י"ל דסגי בדיעבד כשאומר סתם לגרש בו את אשתי ולא אמר את שמה. ועכ"פ בשכ"מ יש להקל שלא להצריכו לומר לשמו ולשמה ולש"ג. וכן א"צ לפרש לו לשון הגט:

ו] מ"ש בסי"ד שיש ליזהר שלא לשתות משקה המשכר קודם הגט. נראה דבשכ"מ ששותה משקה חזק לרפואה כגון יין או קאניק. אין לחוש לזה כיון שאינו שיכור. דזה הוי רק חומרא בעלמא כמבואר בפוסקים שם:

ז] מ"ש בסי"ח לענין שהעדים יכירום. נראה דבשכ"מ יש להקל בזה כדקיי"ל ביבמות קכ"א שבשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירים וע' סי' ק"כ ובב"ש שם וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח בזה:

ח] מ"ש בסכ"ח שיביא הסופר הקלף וקסת ודיו. ובסל"ה כתב ששואלים לסופר בפני עדים אם הם שלו ובסמ"ט מבואר שהסופר נותנם במתנה להבעל. נראה דבשכ"מ שהוא טורח גדול לו לקנות כל הדברים הללו ולפעמים הוא בלי אפשר כלל. בודאי אפשר להקל שא"צ לכל זה. דהא אפשר שיזכם להבעל ע"י אחר. וממילא א"צ להביאם לפני המגרש. וגם אפשר ליתן לו הגט אחר הכתיבה במתנה שזה נקל יותר מלתת לו כל כלי הכתיבה. וגם דהא בלא"ה נותנים לידו הגט שימסרנו לה. וממילא יוכלו לומר לו שיכוין לקנותו וכ"כ בברכת המים סמ"ט דסגי שיתן אחר כתיבה להמגרש את הגט. ובפרט דכל עיקר דין שצריך שיהא הקלף והדיו של בעל חולקים עליו הרמב"ן וש"פ. וראייתם ברורה מהא דהיה מושלך בבור וכתב הח"מ סי' ק"כ סק"ב שקשה לדחות ראיה זו וכ"נ בהגר"א שם סק"ג וע"ש בב"ש סק"ב. ולכאורה י"ל שגבי מושלך בבור זיכו לו הקלף והדיו ע"י אחר. ועכ"פ בנ"ד נראה פשוט שא"צ להטריד בזה את החולה רק קודם התחלת ההכנות לתיקוני הגט יזכה הסופר ע"י אחר להמגרש את הקלף והדיו והקולמס ויוכשר לכל השיטות. ויתר כלי הכתיבה א"צ אף לזכות באשר באמת א"צ להקנות הסכין והסרגל וכדומה. ורק נהגו להחמיר בחומרות יתירות. ובנ"ד שאח"כ א"א להטריד את החולה שיתנם בחזרה להסופר. יותר טוב שלא לזכותם כלל להחולה. והזיכוי הנ"ל א"צ שיהי' בפני החולה כדי למעט טרדתו:

ט] מ"ש בסל"ג שהקולמוס לא יהא של מתכות. פשוט שאם קשה להשיג של כנף והחולה מסוכן מותר לכתוב בשל מהכת וכמ"ש הט"ז סי' קכ"ה סק"ג שאם צריך לכתוב בשל ברזל אין להחמיר בזה דלא גרע מחק יריכות דכשר. ומשמע אף לכתחילה וע' באחרונים בזה. אכן אם אפשר להשיג להקל ממה שמפורש בכל האחרונים ונהוג בכל ישראל להחמיר:

י] מ"ש בסל"ה שישאלו להסופר אם הקלף וכלי הכתיבה הם שלו. לענ"ד זה למותר כי חזקה מה שת"י אדם הוא שלו. ובפרט שאח"כ נאמר להסופר שיזכה אותם להמגרש כמש"ל אות ח'. ואז הלא יאמר הסופר שלא יוכל לתתם מפני שאינו שלו. וגם יש לדון דאף אם נתן לו אחר קלף ודיו לכתוב הגט אין זה בתורת שאלה רק בתורת מתנה כדין גט. וכהא דאיתא באה"ע סי' כ"ח סי"ט שאם השאיל אחד לחבירו חפץ לקדש בו אשה הוי כמתנה לפי שידוע שבקדושין צריך לתתו במתנה להאשה. וה"ה בגט. ורק בגט יש לדון שאם יש שם הרבה דיו י"ל שלא נתן לו כל הדיו רק מה שצריך להגט וכן אם יש הרבה ניירות לא נתן לו רק הנייר שצריך להגט. וא"כ יש כאן חשש ברירה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ובד"מ שם כתב שהמנהג לשאול את החתן אם הטבעת הוא שלו והובא באחרונים שם. אבל אין זה רק חומרא בעלמא דהא חזקה מה שת"י הוא שלו ועוי"ל דשם חמיר טפי כי ידוע שאין דרך הבחורים שיהא להם טבעות ולאו כ"ע דינא גמירי שצריך שיהי הטבעת שלו. ורגילים שאמו או קרובתו נותנות לו טבעת לקדש. ולזה צריך לשאלו דהוי כדבר שעשוי לשאול דלא שייך בזה חזקה מה שת"י הוא שלו וכמו בסרסור בח"מ סי' צ"ט ס"ג ע"ש. אבל בגט לא שייך זה דכל סופר יש לו דיו וקלף או נייר. ועכ"פ אפשר שיגיד המסדר מקודם להסופר שיהיו הכל שלו כדי שלא יצטרך להאריך בדברים אצל החולה. ובברכת המים כתב ששואלים לסופר לפני העדים כדי שיוכלו להעיד אח"כ שהיה הכל של בעל ולענ"ד אף אם לא ישאלוהו יוכלו להעיד וכמש"ל כיון שזיכה לו לפניהם. ויוכל המסדר לצאת ידי כולם לשאלו ע"ז בפני העדים אך לא במעמד החולה:

יא] מ"ש בסל"ו ששואל את הבעל אם חפץ לגרש אשתו בלא אונס ותנאי. נראה שבשכ"מ א"צ לזה דודאי לא באו לסדר גט עד שנתרצה לזה. ולאונס אין לנו לחוש כלל עמש"ל אות י"ד בזה:

יב] מ"ש בסל"ט מ' בענין היתר נדרים ושבועות אם נדר או נשבע. פשוט שבשכ"מ א"צ להטרידו בזה כי אין לנו לחוש לזה כל זמן שלא ידענו זה. ועיקר טעם מנהגינו זה הוא מפני חשש הוצאת לעז כמבואר באחרונים. ובשכ"מ אין להחמיר בזה. ובפרט כי מעיקר הדין אף אם נשבע ולא התירו לו ג"כ כשר הגט כמבואר בש"ע סי' קל"ד ס"ד וע"ש בפ"ת. ולזה אין להטריח השכ"מ בזה אם לא שהוא חולה כזה שאין הדיבור מזיק לו:

יג] מ"ש בסמ"א לענין אם קבל בקנין לגרש. א"צ בשכ"מ כמש"ל שהוא חשש בעלמא גם כי בעיקר הדין לא מיקרי זה אונס כמבואר בסי' קל"ד ס"ד ובאחרונים שם:

יד] מ"ש בסמ"ה מ"ו מ"ח לענין ביטול מודעי אף שאין ידוע אם מסר מודעא. נראה פשוט שבשכ"מ א"צ לזה כי גם בכל גט הוא רק חומרא משום חשש הוצאת לעז ובנ"ד יש להקל בזה. וגם דהא בחולה המנהג שאם יבריא תנשא לו. וא"כ איזה סברא יש לחוש שימסור מודעא לבטל הגט. כי אם ימות אין נ"מ לו בגט. ואם יבריא הלא תנשא לו וכן קיי"ל בסי' קל"ד ס"ג שבמגרש מרצונו אם לא ביטל המודעות כשר הגט. וכל שעה"ד כדיעבד דמי וכמש"ל. וא"צ לזה בשכ"מ רק כשיש מקום לחוש שקרוביו הסיתוהו לזה וכדומה:

טו] מ"ש בסמ"ט שיקנה להבעל כלי הכתיבה נתבאר באות ח' שיזכה לו ע"י אחר הקלף והדיו והקולמס ויאמר להזוכה שיכוין לזכות עבור המגרש ויגביהם ג"ט כמ"ש בסעיף נ':

טז] מ"ש בסנ"א שיושיע כלי כתיבה להסופר. פשוט שא"צ לזה בשכ"מ דהלא אין צריך רק שיצוה להסופר לכתוב ולא להושיט לו. והא דמושלך בבור יוכיח. וכן מש"ש שיאמר לעדים שישמעו מה שמצוה לסופר ג"כ א"צ בשכ"מ. וכ"כ בד"מ סי' ק"כ אות ג' שפשוט שאין לחוש לזה בדיעבד ע"ש וה"ה בשעה"ד אף לכתחילה וכמש"ל:

יז] מ"ש בסנ"ב נ"ג בלשון ציווי הבעל לסופר ועדים. הנה מעיקר הדין סגי שיאמר לשלשתן כתבו וחתמו גט לאשתי וכדתנן בגיטין ס"ו שאחד יכתוב ושנים יחתומו וכן קיי"ל באה"ע ס' ק"כ ס"ח. ומה שמאריכין לומר שיכתובו ויחתמו אפילו מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר הוא ג"כ למותר כמבואר באחרונים דהא מדינא בלא"ה אם נפסל הגט מותרים לכתוב אחר דהא לא עשו שליחותם וכדקיי"ל בסי' קכ"ב. וגם דאצלינו המנהג לצוות עוד הפעם. רק דבשכ"מ יש להקל שלא יצוה עוד הפעם. וזה רק אם נפסל פסול גמור אבל בדבר שהוא חומרא בעלמא יש להצריך לצוות שנית אם קיצרו בציווי המגרש ולא אמר שיכתוב אפילו מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר. וזה תלוי כפי ראות עיני המסדר במצב בריתות השכ"מ אם יוכל להאריך בדבר או לא. ובשעה"ד כשהכ"מ חלוש מאוד סגי שיאמרו להשכ"מ אם הוא רוצה שפלוני יכתוב עבורו גט לאשתו פב"פ. ופב"פ ופב"פ יחתמו עליו לעדים. וכשיאמר הן סגי. ואף בהרכנת ראשו סגי כדתנן בגיטין ס"ז ע"ב ובש"ע סי' קכ"א ס"ה. ובכה"ג צריך בדיקה אם הוא שפוי בדעתו ע' בפוסקים שם. ובכל שכ"מ צריך ג"כ קצת בדיקה כמבואר שם ס"ד ובסה"ג סי"ג. ואף דקיי"ל דבשעת הסכנה סגי באומר כתבו גט לאשתי. מ"מ כששואלים אותו יותר טוב שיגידו לו בפירוש שזה יכתוב ואלו יחתומו. ומצאתי אח"כ בשו"ת שם אריה סי' מ"ט שכתב ג"כ דאף דבאומר כתבו סגי מ"מ בשואלין אותו יש לדון שיצטרכו לשאלו על כל דבר ע"ש ובסי' נ' באורך בזה. ואם לא יוכל לתתו בעצמו. יאמרו לו שזה יתן הגט והוא יענה הן או ירכין בראשו. ויותר טוב שיענה הן על כל דבר לבדו שלא נחוש שעונה רק על שאלה אחרונה אך אם קשה להטריח כ"כ את החולה סגי בפעם אחת. ויוכלו לומר לו בלשון זה. אתה רוצה ומצוה לאלה השלשה שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתך פב"פ. וכשיענה ע"ז הן או ירכין בראשו כשא"י לדבר סגי דהא זה הוי רק שאלה אחת. ויתן לה הסופר הגט וכמבואר בפוסקים בסימן ק"כ ס"ח ע"ש בח"מ וב"ש. וגם אפשר לחשוב לו ארבעה אנשים כדי שיהא השליח אחר ולא הסופר. ויסמנו לו השליח בפרט כי ע"י שאלה יש לחוש שכוונת החולה יהא שכולם יחתמו ואחד יתן וע"ש סי' ק"כ ס"ט. ומכ"ש אם יזכיר שמות האנשים דבמנאם הוי ככולכם ע"ש. ובשאלה אף שבפוסקים בסי' קכ"א ס"ה נזכר רק ששואלים אותו אם רוצה לכתוב גט. נלע"ד שצריך לומר אם הוא מצוה כי מה בצע שיאמר הן שרוצה שאין זה רק הסכמה. ובגט בעינן ציווי לדעת הרבה פוסקים. ובש"ס בגיטין ס"ז הלשון נכתוב גט לאשתך. וזה אפשר דהוי לשון ציווי. וגם כיון שאומרים נכתוב. נראה מזה שמוכנים לכתוב והוי הסכמתו כציווי. וגם י"ל שבאמת צריך לסיים ולומר לו בציווייך והמשנה קיצרה בדבר. ואף שיש לדון בזה מ"מ יותר טוב להחמיר ולומר בלשון ציווי. ואם החולה יכול לדבר כהוגן סגי כשיאמר להסופר. פב"פ כתוב עבורי גט לגרש בו את אשתי פב"פ ולעדים יאמר ג"כ אתם פב"פ ופב"פ חתמו גט לגרש בו את אשתי פב"ב. וא"צ להאריך ככל המבואר בסה"ג בזה:

יח] מ"ש בסנ"ו שימסור כלי הכתיבה להסופר. כבר נתבאר באות ט"ז שא"צ לזה בשכ"מ:

יט] מ"ש בסע"ג שלא יכתוב בסירוגין. כבר כתב הרמ"א ס' קל"א ס"ז דבדיעבד כשר אם כתבו בסירוגין ונ"מ לענין עתים חלים ועתים שוטה וכמ"ש בסימן הקודם ואם כותב בסירוגין צריך לומר בכל פעם קודם כתיבתו שכותב לשמו ולשמה ולשם גירושין כמו שאומר בתחילת הגט. ובדיעבד אם לא אמר ג"כ כשר דהא אף אם לא אמר כלל כשר כמ"ש התו"ג סי' קל"א והגט מקושר וע' ח"ס ח"ב סי' ט' ובפ"ת הביא כן בשם רדב"ז ורמ"ע ע"ש. ועכ"פ אין להצריך שיהיו העדים אצלו בכל פעם כשאומר כן כיון שאינו מעכב בדיעבד וע"ל אות ה' בזה:

כ] מ"ש בסה"ג מספ"א עד סצ"ז בדיני כתיבת הגט. בגט שכ"מ יש להקל בכל מה שמבואר שם בפוסקים להקל במקום עיגון כי לכתוב אחר יארך הזמן ויש לחוש שבין כך ימות. וגם כי בחשש בעלמא צריך לצוות שנית כמש"ל אות י"ז. והוא טורח להשכ"מ וגם שמא יחזור בו ולזה יותר טוב להקל:

כא] מ"ש בסצ"ז אם נפסל באמצע כתיבה. עמש"ל אות י"ז דרק בחשש בעלמא צריך לסדר שנית. ואם אמר המגרש שיכתוב ויחתמו אף מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר א"צ לסדר שנית ע"ש. וצריך ליזהר ביותר שלא יצטרכו לסדר שנית וכמ"ש באות כ':

כב] מ"ש בסק"ע לקרוא כל אות ואות ובסקע"א לשלוח לחשובים בעיר לדקדק בגט. כ"ז אין שייך בגט שכ"מ שהשעה דחוקה. ואחר הנתינה ראוי שהמסדר יקרא הגט וידקדק באותיותיו:

כג] מ"ש בסעיף קע"ד שיהיו עשרה אצל הגט. פשוט שבגט שכ"מ א"צ לעשות כן כי העת דחוקה וגם כי אין טוב לחולה שיתקבצו אנשים בחדרו. וגם יוגרם לו צער עי"ז וזה הוי רק מנהג כדי לפרסם הדבר וכמבואר בפוסקים ס"ס קל"ג וע' סי' קל"ו ס"ו הטעם משום שני יוסף בן שמעון וכ"כ הגר"א בס"ס קל"ג. והטעם שצריך שיהא השני במעמד כתבו קצת פוסקים שלא יבוא לגרש אשת השני. ע' בטור וב"י סי' קל"ו. ובשכ"מ י"ל שאין שייך טעם זה כמובן. והמנהג בבתי דינים להקל בזה אף בבריא אם הם מקפידים שלא יהיו אנשים בעת הגט והוא גט של מצוה מאיזה טעם כדי שלא יתבטל ענין הגט:

כד] מ"ש בסעיף קע"ח עד סעיף קפ"ט אינו מוכרח ואפשר לדלגו כשהשעה דחוקה. כי אף שאנו מצריכים לקיים הגט לפנינו. הא עיקר הקיום הוא בעדי הגט ולא בהסופר. ולא מצינו כלל צורך בקיום הסופר. ובח"ס ח"ב מחאה"ע סי' נ"ד כתב שזה כדי לברר שנעשה כמו שצוה הבעל שיכתוב עד שיוכשר לדעת הרב המסדר ע"ש ובנ"ד כבר כתבנו באות י"ז שא"צ להחמיר בזה. וכ"כ הגר"א בסדר הגט ס"ק ק"ו שכל זה הוי רק חומרא יתירה. ורק אם יש פנאי ואין לחוש שימות ראוי שלא לשנות מכפי המבואר בסה"ג. אך לא יעשה זה אצל החולה רק בבית המסדר או במקום אחר. ובלילה ודאי שא"צ כל זה כמש"ל באות כ"ה:

כה] השאלות שנתבארו בסה"ג מסעיף קפ"ט עד סעיף קצ"ה ומסעיף קצ"ז עד סעיף ר"ט הם ג"כ רק בתורת קיום הגט. וכבר כתב הגר"א בסה"ג ס"ק ק"ו דהוי רק חומרא יתירה משום שימצא דשימצא ולזה בגט שכ"מ אפשר לדלג זה וישאלו כל השאלות הללו לקיים את הגט אחר הנתינה ורק לקרוא את הגט ודאי שצריך כמבואר בסה"ג סעיף קצ"ה. ואף שגם בזה אפשר לסמוך על הקריאה שאחר הנתינה] בכ"ז יותר טוב לקראו מקודם כדי שידעו העדים שנותן לה את זה הגט. ובשעה"ד גדול אפשר לסמוך על הקריאה שאחר נתינת הגט וכמ"ש התו' בגיטין י"ט ע"ב סד"ה צריכי וכדקיי"ל באה"ע ר"ס קל"ה דכשר בדיעבד בכה"ג. ואם יש פנאי ואין חשש למיתת המגרש או לחזרתו. ודאי צריך לקיים חתימות העדים ושלא לשנות מכפי הנהוג ומבואר בסה"ג. ורק יעשו זה בבית אחר ולא אצל החולה שלא להטרידו. אבל קריאת הגט צריכה להיות סמוך לנתינתו ולא בבית אחר כי הלא אולי הוחלף בדרך. וצריך לדקדק בכל גט שישגיחו העדים מעת שמקפלים את הגט עד אחר הנתינה שלא יסירו עינם ממנו כדי שיוכלו להעיד שזהו הגט שניתן לה והמסדר מחויב להזהיר העדים ע"ז כי ידעתי אשר אינם נזהרים בזה וכשסומכין בשעה"ד גדול על הקריאה שאחר הנתינה כמש"ל. צריך לקרותו תיכף אחר הנתינה ולא לצוות לאשה ללכת קצת ממקומה כנהוג כי צריך שהעדים יראו שזהו הגט שנתן לה בעלה. ואם הגט הוא בלילה וכמש"ל אות א' שעושים בשעה"ד בלילה פשוט שאין שייך הקיום דהא אין מקיימין שטרות בלילה כדקיי"ל בח"מ סי' מ"ו ס"ד. וכתב שם בש"ך דאף במקום עיגון אין מקיימין בלילה ע"ש. וכן בכל גט שעושים בלילה נראה שאין תועלת בקיום שלפני הנתינה וצריך לקיימו לאחר הנתינה למחרתו ביום בפני שלשה:

כו] מ"ש מסעיף ר"י עד רט"ו מה שישאל את האשה. א"צ לזה בשכ"מ כי אף בבריא כתב בבית מאיר שיותר הגון למנוע מלומר זה. ואין דרכי לומר זה בסידור הגט אף בבריא. ורק צריך לשאול אותה אם רצונה ליקח הגט ובשכ"מ א"צ לזה כי הלא עיקר גט זה הוא מפני בקשתה שיגרשה כדי שתפטור מזיקת יבם אם ימות:

כז] מ"ש בסעיף רט"ו לחזור ולשאול הבעל ע"ד שבועות ומודעות. א"צ לזה בשכ"מ וכמש"ל אות י"ב י"ג שגם בתחילה א"צ להאריך בזה. ומכ"ש אח"כ שגם בבריא א"צ לזה כשידוע שאין לחוש שעשה מודעא בין כתיבה לנתינה וע' סי' קל"ד ס"ג ואחרונים שם:

כח] מ"ש בסעיף רכ"ט שיזהיר אותו שיכוין לגרשה. נראה שאם השכ"מ חלש מאוד א"צ לזה כי הלא יודע הוא שמגרשה ואין לך מעשה המוכחת על המחשבה יותר מזה. וכן ראיתי בפ"ת שהביא מהגט מקושר שאין זה אלא זהירות לכתחילה. ובכל גט אני נוהג לדקדק לומר להבעל שידע ויכוין שנותן הגט במתנה לאשתו דהא בעינן שיתן לה לחלוטין כדאיתא בגיטין כ' ע"ב. ואנשים פשוטים אין יודעים זה ודמי להא דלא ידע לאקנויי בגיטין שם ע"ש. אבל אינו מעכב דכיון שאומר לה ה"ז גיטיך אנו דנין שנותנו לה לגמרי. ואף אם אינו מכוין לתתו לה לגמרי בכ"ז בכל כה"ג אמרינן דברים שבלב לא הוויין דברים במקום שסותרים את המעשה שעושה. והרי העדים רואים שנותנו לה לגמרי ובכ"ז אם באפשרות לפי מצב בריאות החולה להגיד לו שיכוין ליתנו לה לגמרי. נכון שיגידו לו באשר יש לדון שגלוי שאינו מכוין להקנות וכמו דאמרינן באשה בגיטין דף כ' דלא ידעה לאקנויי אף שהקנתה לפנינו וכן שם כ"א ע"א איתא דרק זקן וחכם ידע לאקנויי ולא איש פשוט ע"ש ברש"י וקשה דהא הוי דברים שבלב וצ"ל דכיון שגלוי לכל שאשה וע"ה אין יודעים לאקנויי לא מיקרי דברים שבלב וכמ"ש התו' בכתובות צ"ז ע"א ובגיטין ל"ב ע"א סד"ה מהו ועוד בכ"מ דבכה"ג אף דברים שבלב הויין דברים. וע' חיבורי ח"א סי' פ' וסי' פ"ו. ועכ"פ ראוי לדקדק בזה אם אפשר:

כט] מ"ש בסעיף רי"ט שתמחול לו הכרידד הנה בשכ"מ שאינו מסלק לה הכתובה. רק נשארת חוב עליו ואם יבריא תנשא לו בחזרה ואם ימות יפרעו לה יורשיו את כתובתה. א"צ לדבר אודות זה עמה. וגם כי בפני החולה יוגרם לו עי"ז צער. ורק קודם התחלת הגט ראוי שהמסדר יגיד לה שלא תקבל כעת את כתובתה רק תשאר חוב על נכסי המגרש וכאמור. רק לא יגיד לה שאם יבריא לא תטול כתובתה באשר תשוב להנשא לו. כי זה נראה כמטיל תנאי בגוף ענין הגט. רק יאמר לה שהכתובה תשאר חוב עליו:

ל] מ"ש בסעיף רל"א שיאמר לה ה"ז גיטך והתקבלי גיטך וכו'. בשכ"מ א"צ לזה דהא מדינא סגי בהא גיטך לחוד כמבואר בש"ס בגיטין דף ע"ח וכ"כ התו' שם ד"ה אינו דסגי בהכי רק שהצריכו שיגידו לה העדים שמתגרשת בכך ממנו ומותרת לכל אדם. ובכאן ודאי אנו אומרים לה שמתגרשת בכך וגם בעצמה יודעת זאת שהרי בכך אנו עוסקים ולזה אם רואים שקשה הדיבור על החולה סגי שיאמר הא גיטך. והרי זה גיטך י"ל שאינו לשון נתינה ומשמע רק שמספר לה שזה גיטך. וכ"ה בש"ס דף ע"ח הא גיטך. וכן סגי שיאמר לה התקבלי גיטך. אכן ברמב"ם פ"א מה"ג הי"א והטוש"ע ר"ס קל"ו מבואר דסגי שיאמר הרי זה גיטך. וזה צ"ע דבש"ס איתא הא גיטך וגם הלשון אינו מורה על גירושין. ובקדושין דף ו' איתא הלשון הרי את מגורשת. וזה י"ל דהוי גט מצד, שזה מוכיח שנותן לה הגט ומגרשה כי אין שייך לומר שהוא דרך סיפור דא"כ אינה מגורשת. אבל ה"ז גיטך י"ל שהוא דרך סיפור וכמש"ל. וצ"ל בדעתם דא"כ אינו גיטה רק גיטו דהא קודם שמגרשה אינו שלה רק שלו. ולזה מוכח שכוונתו לגרשה בנתינת הגט הזה שתקנה הגט ותתגרש בו. והוי ממש כאומר הרי את מגורשת או הרי את לעצמך דהכוונה שבנתינת גט זה יהא נעשה כן. וכן בגיטין דף ע"ד ע"ה ע"ו במשנה שם איתא הלשון הרי זה גיטך ובדף ע"ב הלשון זה גיטך. וצ"ל הכוונה כמש"ל וזהו מקור דברי הרמב"ם הנ"ל [ודברי הש"ע בסי' קל"ו ס"ג שכתב ג"כ שצ"ל הרי את מגורשת והוא מהטור צע"ק שהביאם סתם על דברי הרמב"ם שהביא מקודם בס"א ובאמת הוא שתי שיטות וע' בטור וב"י בזה ואכמ"ל בזה] ובבד"ה העתיק לשון הרמב"ם הא גיטך ע"ש. וברמב"ם לפנינו איתא ה"ז גיטך וכ"ה בשו"ע ולזה אין לנו רק כפשטות לשון הש"ס וראשונים דסגי בהרי זה גיטך. או התקבלי גיטך. ומ"מ לכתחילה בחולה שמקצר בדברים לכאורה יותר טוב לומר הא גיטך וכמש"ל כיון שלשון זה יש ג"כ בש"ס וכן ברמב"ם פ"א מה"ג הביא לשון זה ע"ש. ואפשר לומר דבגיטין ע"ח ע"א דאיירי שנתן לה מקודם את הגט בתורת שט"ח לזה אח"כ אומר לה הא גיטך דהלא כבר זכתה בנייר זה רק לא ידעה שהוא גט. אבל כשנותן לה בתחילה לא שייך לומר הא גיטך דהא קודם שזכתה בו אינו שלה. ולזה תנן בפ' מי שאחזו הלשון הרי זה גיטך. שע"י שתקבלנו יהא שלה. ורק י"ל שקורא גיטך לפי שנכתב לשמה כדי לירשה. וכן צריך לפרש לפי לשון המשנה בגיטין דף ע"ב זה גיטך. ולשון הרמב"ם פ"א מה"ג הי"א שצריך לומר לה ה"ז גיטך או הוא גיטך. ובהל"ט שם באומר לה כנסי שט"ח זה כתב שם שיאמר לה אח"כ הרי הוא גיטך. והיינו כמש"ל שכיון שכבר זכתה בהנייר ע"י נתינה הקודמת רק שהיתה זכיה בטעות שסברה שהוא שט"ח. לזה נופל הלשון הרי הוא גיטך וההכרח לקצר. ועכ"פ נראה שאין נ"מ בלשון אם יאמר ה"ז גיטך או הא גיטך או התקבלי גיטך. וסגי בהכי בחולה שכבד עליו לדבר. ובפרט שעסוקים באותו ענין שהרי שניהם יודעים שמגרש אותה. ובזה אף שלא אמר כלום סגי כדתנן בפ"ד דמע"ש והובאה בקדושין דף ו' ובש"ע סי' קל"ו ס"ב. ואף התו' בגיטין ע"ח וש"פ המצריכים לומר גם ה"א מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. מודים דבכה"ג שעסוקים בגירושין סגי באומר ה"ז גיטך או הא גיטך וכנ"ל:

לא] מ"ש מסעיף רל"ז ואילך בקיום הגט לאחר נתינה ודאי שצריך לעשות כן. ורק יעשו זה שלא במקום החולה שלא להטרידו. ואם הגט בלילה אין שייך זה כי אין קיום שטרות בלילה וכמש"ל אות כ"ד:

הנה בארנו בכל פרט מה שאפשר או שצריך לשנות בגט שכ"מ או בע"ח וע"ש וכדומה במקום שדורש הענין למהר לגמור הגט. וכל מה שלא הזכרתי נשאר הכל כפי המבואר בסדר הגט. וראוי היה לסדר סדר הגט כולו בשכ"מ למען ירוץ הקורא בו. אך מטרדותי ההכרח לקצר. ועכ"פ בנ"ד החכם עיניו בראשו לקצר כפי האפשר כדי שיוגמר הגט כולו בעודו חלים. ולא יצטרכו לכתבו בסירוגין:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה