שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קמ
וע"ד שהאשה היתה מעוטפת כל פניה ואין יודעים העדים אם היא זו רק שהאשה אומרת כעת שהיא קיבלה הגט. הנה אף שכתבו הפוסקים בסי' ק"כ ס"ג ובסה"ג סי"ח שא"צ שיכירו שזו היא אשתו רק סגי שידעו שיש לו אשה ששמה כך. היינו רק כשהמגרש רואה אותה בשעת גירושין. אמרינן דאילו לא היתה אשתו לא היה מגרשה וגם הא קיי"ל שבשעת הסכנה כותבין אף שאין מכירין וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח בזה שעיקר הטעם משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו אבל היכא שהמגרש ג"כ אינו רואה אותה ודאי שאין הגט כלום דהא לא יוכלו להעיד שנתגרשה כיון שאף המגרש לא הגיד להם שזוהי אשתו. ועוד נראה דהפוסקים לא כתבו שא"צ להכיר בהכרת פנים רק לענין כתיבת וחתימת הגט אבל לענין מסירת הגט ודאי צריך שיכירו שזו אשתו. רק דהכרה זו סגי ע"פ אשה וקרוב כמבואר בפוסקים. ולזה הצריך בסה"ג סעיף ר"ט שיגלו פני האשה בשעת קבלת הגט כדי שיראו שזוהי אשתו ולפלא שלא ביאר זה בסה"ג. וכ"כ הב"ש סי' ק"כ סק"ד שצריך להכיר וכ"כ השעה"מ פ"ב מה"ג. וע"ש שכתב לחלק בין עידי חתימה לעידי מסירה ודבריו צ"ע לענ"ד וההכרח לקצר:
ונראה דכיון דקיי"ל שכותבים בשעת הסכנה אף שאין מכירין וכתבו כמה פוסקים דה"ה במקום עיגון וכ"כ בחיבורי ח"א ס' פ"ח. ממילא גם בנ"ד כיון שאמרה בשעת קבלת הגט שהיא אשתו ורוצית לקבל הגט מבעלה זה נאמנת ע"ז. וגם דודאי היו אנשים או נשים שראו אותה כשנכנסה לבית לקבל הגט. ובזה גם אשה נאמנת כמש"ל. וכה"ג כתבו האחרונים לענין קידושין שהכלה מכוסה פניה והעדים אין רואים אותה. דמ"מ כיון שהכל יודעים שזוהי הכלה שהרי הלכו עמה אביה ואמה והשושבינין וכן אחר החופה הולכת לביתה. הוי זה כאלו העידו הנשים לפני העדים שזוהי הכלה של חתן זה וע' חי' מהרי"ט לקדושין ובה"ט ס' מ"ב ס"ק י"ב בזה. ולזה בנ"ד אם היה מוחזק לאנשים שהיו שם שהיא אשתו כגון שראוה שנכנסה לשם מתחילה וכדומה. אז יש לסמוך ע"ז. וגם יש לצרף טב"ע דקלא שהרי דיברו עמה קודם נתינת הגט והבעל היה מכיר תיכף אם לא היתה אשתו: