אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קלט

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קלט

סימן קלח

ומה שנסתפק מעכ"ת אם רק אחד עסק עם המגרש בשעת כתיבת הגט אם הוא נאמן לומר שברגע זו נתקלקל ולא מקודם להכשיר את אשר נכתב בגט מקודם. הנה אם הוחזק ג"פ שחלימותו נמשך עת כזה. ודאי שנאמן אחד ע"ז דאף בלא בדיקת כל העת יש לנו לתפוס שהיה חלים כל העת כפי שהוחזק. רק אם לא הוחזק לעת קבוע ולפעמים עת חלימתו קצרה ולפעמים ארוכה. הנה לפמ"ש הב"א בתשובה סי' פ"ט דע"ח וע"ש מוקמינן ליה בחזקת חלים כל זמן שלא ראינו שנשתטה. ודאי שנאמן אחד כיון דאף בלא בדיקה ס"ל דש"ד. אכן לפמש"ל בסי' קל"ו שהעיקר דלא כהב"א בזה. וכן מפורש בשו"ת הב"ח סי' ק"א ובאה"ע סי' מ"ד וכ"כ בח"ס חי"ד סי' ז' ע"ש. נראה שאחד אינו נאמן. וכ"כ האחרונים לענין אם עושה שליח שצריך שיהיו שני עדים שהיה חלים בעת הנתינה וכ"כ הח"ס סי' מ"ב מ"ג מ"ד. ואף לשיטת הרמב"ם דהא דבעינן שיהא שפוי בשעת כתיבה הוי רק מדרבנן מ"מ נראה שאחד אינו נאמן דהכא איכא חזקת א"א. ובפרט דהא איכא הרבה פוסקים דס"ל דבעינן מדאורייתא שיהא שפוי בעת כתיבה ונתינה. וגם הא כתב הח"ס סי' מ"ד דאף להרמב"ם דס"ל דהוי דרבנן חיישינן לשמא נשתטה כיון שהוחזק להיות ע"ח וע"ש. וע"א א"נ היכא דאתחזק איסורא אף בדרבנן וע' יו"ד סי' קכ"ז ס"ג:

ואף שכתב הפנ"י רפ"ק דחולין ובקדושין דף ס"ג דהיכא דאיתרפא החזקה כגון ששור שחוט לפנינו רק שיש ספק אם נעשתה השחיטה כדין בזה נאמן עד אחד וכ"כ התוס' ועוד פוסקים לענין ספק קרוב לה דכיון שנעשה מעשה הגירושין או הקידושין איתרעא חזקת א"א או חזקת פנויה וע' כתובות כ"ג בתוד"ה תרווייהו מ"מ בנ"ד אין לקרוא זה שנעשה מעשה הגירושין. דכיון שהוא מוחזק להשתטות לעתים קרובות. וגט שוטה לא מיקרי גט כלל אין שייך לומר דאיתרע חזקת א"א בזה. ובלא"ה כתבו כמה אחרונים דאף באיתרע חזקת א"א ג"כ א"נ ע"א בדבר שבערוה וע' ספר בית נאמן חדר ואכמ"ל בזה. ואף שיש לצרף עוד שיטת הרא"מ שהובא במרדכי לחלק בין מוחזק בכשרות לאינו מוחזק בכ"ז קשה להקל בנ"ד באשר כי הוא דבר מצוי בע"ח וע"ש שישתטה בינתים וצריך זהירות גדולה. וכשאין שני עדים שהיה חלים כל זמן הגט אינו גט כי עידי הגט לא יוכלו להעיד על כשרותו בהחלט. ויש מקום לדון דאף ספק גט לא ליהוי ואקצר. וע' פ"ת יו"ד ס' קכ"ז ס"ק י"ב שכתב בשם חומות ירושלים דבדבר שדרכו להשתנות נאמן ע"א. ולפ"ז גם בנ"ד י"ל שנאמן. אכן בסברא זו יש לדון ובפרט בדבר שבערוה ובאשר אין ספר הלז ת"י אקצר ובנ"ד ודאי שאין להקל כיון שיש חזקת א"א:

ולכאורה יש לדון דבעינן שיהו עידי הגט אצלו כל העת כי בלא"ה יש לחוש דהוי חצי דבר דהא לא יוכלו להעיד על כשרות הגט כי שמא נשתטה באמצע. ובפרט להסוברים שכתיבת הגט הוא בשליחות הבעל וכעין זה כתב הח"ס סי' מ"ב גבי שליח דהוי חצי דבר ע"ש. אך נראה שא"ל לזה דהא הם חותמים על הגט שציוה הבעל לכתוב ולחתום וזה ראו דבר שלם. ורק יש חשש שנשתטה באמצע. וזה סגי בעדים אחרים דהוי גילוי מילתא שנעשה בהכשר. וגם דהא כל כת עדים ראו מה שהיו יכולים לראות וכמבואר בפוסקים דזה לא הוי חצי דבר. ורק עידי מסירה צריכים לראות שיהא שפוי בעת הנתינה ואיזה רגעים אחר הנתינה. אבל בשעת כתיבה וחתימה סגי בעדים אחרים ויש להאריך בשיטת חצי דבר ואכ"מ:

והנה מעכ"ת כתב שכשהרגישו שהתחיל לדבר שלא כהוגן הפסיקו מלכתוב ומשמע מזה שכתבו איזה אותיות עד שהרגישו בזה. וא"כ יפסל הגט. וגם דלפ"ז ודאי כתבו קצת בעת סוף שפיותו. ויש לדון בזה איזה אותיות נכתבו בשטותו אם מהסופס או התורף. וא"א לדקדק בזה. וראוי לשים לב לדעת כמה נמשך עת חלימותו כדי שידעו להפסיק איזה רגעים קודם התחלת שטותו ולכאורה י"ל בזה דמילתא דלא רמיא לאו אדעתיה. וא"כ אף אם יאמר עתה שזוכר איזה אותיות ג"כ לא יהא נאמן כיון שבעת מעשה לא שם לב ליזהר בזה וכעין הא דיו"ד סי' ו' גבי פגימה וכן בכמה דוכתי. ובחיבורי ח"א סי' מ"ג בארתי שאם הספק אינו במעשה שלם רק בפרטי דקדוקי המעשה אמרינן דלא רמי אדעתיה. וא"כ גם בנ"ד י"ל כן ובעיקר ענין גט זה לא בעינא אף שיבא מכשורא כי דבר זה תלוי בראות עיני הדיין באופני חלימותו ושטותו כמש"ל וכעין זה כתב הח"ס בס"ס ב' ע"ש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה