אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קכח

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קכח

סימן קכז

וע"ד שכתב אייזק בלא יוד אחר הזיין. הנה בב"ש ובט"ז וע"ג וכל האחרונים כתוב ג"כ בלא יוד ויותר מזה כתב בחידושי אנשי שם סי' פ"ט אשר אם כתב מלא יוד פסול אף בדיעבד ע"ש. אכן לענ"ד במדינתינו שקוראים הזיין בחירק צריך לכתוב מלא יוד. ולא דמי לשם יעקל בערל ודומיהם שאנו כותבים בלא יוד. דהתם אין מרגישים במבטא חיריק אבל בשם אייזיק קוראים בחיריק כידוע. והאחרונים שכתבו אייזק בלא יוד היינו משום שבמדינתם היתה ההברה כן שלא הרגישו במבטא החיריק וכמו אצלינו בשם בערל. וכ"כ הב"ש וט"ג בכמה דוכתי לחלק בין היכא שמרגישים החיריק או לא וכ"כ בשו"ע בסי' קכ"ט סל"א לענין שם ירחמיאל יעו"ש ובאחרונים. ועט"ג שאנ"ה סקי"ד ועוד בכמה מקומות. ואף דשם אייזיק הוא כינוי ליצחק. ובשם יצחק אין יוד אחר הצדי או החית. ונראה שזהו טעם האחרונים שלא הזכירו שאפשר לכתוב מלא יוד. אבל ז"א דכיון שבמבטא נרגש החיריק אין להשגיח בזה. וכעין שכתב המהרש"ל שאף שיצחק ביוד אחד בכ"ז כותבין אייזק בשני יודין אחר האלף כיון שנרגש במבטא פתח על האלף עט"ג שא"א ס"ק כ"ח ויוד סק"ב וכעין זה איתא בשם יוסף המכונה יאסיל או יוזיף במקום שמדגישין החיריק ע' בט"ג. אף שבשם יוסף אין יוד אחר הסמך. וכן בשם משה כותבין המכונה מושיל אף שאין יוד אחר השין בשם משה. ובט"ג שא"מ סקכ"ב הביא בשם הגהות ר"ש שצריך לכתוב משה המכונה מושיל כמו שכותבין יצחק המכונה אייזק. ותמה הט"ג דמה דמיון זה לזה ולפמ"ש י"ל שכוונתו שיכתבו יוד אחר השין אף שבשם משה אין יוד. והביא ראיה משם אייזיק שכותבין יוד אחר הזיין. ויש לדחות. אבל עכ"פ העיקר כמ"ש שאצלינו שההברה בחיריק על הזיין צריך לכתוב ביוד:

ואף במדינה שאין מרגישין במבטא החיריק בזיין. בכ"ז נלענ"ד שהרא"ש החמיר יותר מדאי וכשר בדיעבד אם כתב אייזיק מלא יוד כיון שאין זה שינוי במבטא כ"כ ואין אצלינו שני שמות כאלה. ואף שהע"ג בשם זעליג וזנוויל ומאניש כתב דרק בשמות אלו שתחלת הנחתם היה ביוד אף שאצלינו אין מדגישים החיריק בכ"ז יש לכתוב יוד. משא"כ בשארי שמות. וא"כ בשם אייזק י"ל שעיקרו הוא משם יצחק שאין יוד אחר הצדי לזה תלוי במבטא המדינות וכמ"ש הט"ג גבי זעליג ע"ש. אבל לענ"ד אין לפסול גט בשביל זה כיון שעכ"פ הוא שם אחד. ואין לחוש שיסברו שהוא ממדינה שמדברים כן וכמ"ש הט"ג שם. דהא צריך לכתוב בגט מקום כתיבה ובמקום כתיבה ההברה אייזק בלא יוד. והו"ל לכתוב עכ"פ אייזיק דמתקרי אייזק ועכצ"ל שהסופר או הב"ד לא הקפידו ע"ז. וא"כ אין לטעות שהוא ממדינה אחרת. דכיון שבא למקום כתיבה בוודאי קראו אותו כהברתם בלא הרגש החיריק. ובסברא זו סר חשש זה גם משם פיגל שבסימן הקודם אם חותמת בשני יודין ומטרדותי ההכרח לקצר. ואולי במקומו של מהרש"ק ז"ל היה נרגש במבטא סגול על הזיין כמו שיש בקצת מקומות. דבכה"ג הוי וודאי שינוי גמור אם כתב אייזיק ביוד:

ואף שבררנו שבמדינתנו צריך לכתוב ביוד בכ"ז הגט שכתב מעכ"ת בלא יוד כשר כי חיריק אינו מושך יוד בחיריק קטן כידוע למדקדקים. ובגט כותבים ביוד כדי שלא יקראו בפתח וכמ"ש הפוסקים בשם מילכה לכתוב ביוד כדי שיהא היכר משם מלכה שבפתח. אף שבתורה שם מלכה בחיריק בלא יוד וכ"כ הפוסקים בכ"ד. וכן בצירה כותבין בגט ביוד אף שאינו דרוש ע"פ דקדוק. ולזה אם כתב בלא יוד כשר וכמ"ש הפוסקים שכל מלא שכתבו חסר כשר. וכ"כ בהרשד"ם חאה"ע ס' רמ"ד שאם כתב חיריק בלא יוד בשם עיר אישקופיא כשר והובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה. ורק בסי' קכ"ח סק"ג הביא הג"פ דעת איזה פוסקים שבחירק היוד מעכב בשמות של לעז ע"ש. אכן בכה"ג נראה שאינו מעכב כיון שידוע ששם אייזק יש לו שני הברות אייזק ואייזיק והכל שם אחד ואין כאן מקום לטעות. ועיקר טעם שצריך לכתוב כל שמות שיש לו מבואר בפוסקים שהוא כדי שלא יוציאו לעז שאין זה המגרש. ובכה"ג אין שייך זה דהכל יודעים שהוא שם אחד. ועוד דהא כתב הח"ס חאה"ע ח"ב סי' כ"ה שכל שם הכתוב בספרים אין חשש להוצאת לעז לפי שידוע שנכתב ע"פ הסכמת האחרונים. וא"כ בנ"ד נמי כיון שבב"ש ובכל האחרונים כתוב אייזק בלא יוד ניכר לכל שנכתב כפי שנמצא במחברים. וכן אם נתפוס כסברת הט"ג הנ"ל דבשם שהונח מתחילה כך אין להשגיח כ"כ על המורגש במבטא. גם בנ"ד י"ל שאייזק הונח בלא יוד לפי שמקורו מיצחק וכמש"ל שלזה סתמו האחרונים לכתבו בלא יוד וכ"נ בט"ג גבי שם זנוויל שכתב שאם חיסר היוד כשר. וכן בכ"מ כתב שאף שמדגישים החיריק בכ"ז אם חותם בלא יוד יכתבו בלא יוד ע"ש גבי שם אילש בעריל זעמיל זעליג קאפיל מוקיל טרייטל. ולא כתב שצריך לכתוב שניהם. והיינו משום דבאמת אין קפידא לפי שהחירק אינו מושך יוד אחריו בדווקא כמש"ל. ומכל הנ"ל ראיה ג"כ דלא כהאנ"ש הנ"ל וכשר בדיעבד. וכ"כ הט"ג בשנ"י סק"י שחסר יוד אינו פוסל ולזה נכתב מערל בלא יוד. וע"ש סק"ה שכתב דשם יודית אף במקום שאין מדגישין החיריק יש לכתוב ביוד לפי שנגזר משם יהודית ושם יש יוד אחר הדלית רק בדיעבד אם כתבו בלא יוד כשר הרי מפורש דאזלינן בתר מקור השם אף לכתחילה וה"ה בנ"ד בשם אייזק. וק"ו הוא דהשינוי מחסר למלא הוא שינוי יותר גדול כי מלא מוכח להדגיש החירק. אבל ממלא לחסר כמו בנ"ד אין זה שינוי כ"כ דהא אפשר לקרות בחיריק גם בלא יוד וכמש"ל. ובאשר ענין זה אין לו מקור בש"ס וראשונים אקצר. ועכ"פ הגט כשר כיון שכבר ניתן ובפרט שהוא בשם האב:

אחרי כותבי הגיעני מכתבו אשר כעת נודע שהיה חותם אייזיק ביוד. וכתב מעכ"ת אשר כיון שדעתי להכשיר פיגל אף שחתמה פייגיל א"כ ה"ה הכא. ובאמת לא דמי כלל דבשם פיגל לפי ההברה שלנו אין החירק מורגש ויש לתלות חתימתה בטעות. משא"כ באייזיק שהחירק מורגש וכמש"ל. וגם דלא דמי חתימת איש לחתימת אשה כמש"ל דעת הט"ג וקרית חנה שלא לחוש לחתימת נשים. ובפרט לפמ"ש כת"ר שהיה כותב גיטין. י"ל טפי שחתם כן בכוונה כי ודאי ידע שיש חילוק באופן כתיבת השמות. ומ"ש כת"ר לדמות לשם פנחס. כבר כתבו האחרונים דבשמות של לעז כ"ע מודו שצריך לכתוב יוד אחר חירק וצירה. והרבה סוברים דמעכב כמ"ש הג"פ בסי' קכ"ח סק"ג ע"ש. ונראה דאף שאין זה שינוי השם כיון דמ"מ אפשר לקרוא הזיין בחירק כמש"ל שאין קפידא בחסר ומלא. בכ"ז אם בנקל להשיג גט אחר יעשה כת"ר כן כיון שהחירק מורגש במבטא וגם חתם כן. ובנ"ד אין פחיתות כבוד להמסדר כיון שעכשיו נודע חתימתו והוא דבר שנתחדש. כי באמת בכל שאלה נידון גט הוי צירוף גדול כבוד המסדר ובפרט בעתים הללו אשר בעוה"ר שכיחי דמצערי רבנן על לא דבר. אבל בכה"ג לא שייך חשש זה. וכ"נ בט"ג שא"ג סקי"ח גבי שם גומפיל שאם ידוע שחותם ביוד וכתבו בלא יוד צריך גט אחר אף שאין מדגישים החירק על הפא יעו"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שמדגישים החירק על הזיין. ואין להאריך בזה כי העיקר ליתן גט אחר אם אינו חשש עיגון:

ויתנו רק גט אחד ויכתבו בו פיגל דמתקריא שרה פיגא כי שם שרה פיגא לא הוי נשתקע כיון שכתוב בכתובה וגם עשו בו מי שבירך. הרי שלכל דבר חשוב משתמשים בו. וידוע דעת השער אפרים וש"פ דשם שבכתובה לא הוי נשתקע. ומכ"ש בנ"ד שכבר כתבו שם זה בגיטה הרי נתפרסם והוחזק לה שם זה בפני הסופר ועדים וב"ד ושאר אנשים שנמצאו שם. ואף שדעת הט"ז ועוד אחרונים שלא לכתוב על שם שחותם בו דמתקרי כיון שאין נקרא רק חותם בכתב כן. הנה לבד שהרבה אחרונים חלקו על סברא זו. נראה שזה שייך רק בחתימתו. אבל מה שאחרים כותבים שפיר מיקרי מתקרי דמה לי שקוראים אותו בפה או בכתב. ובנ"ד א"צ לזה דהא נקראת כן במי שבירך דבאשה הוי זה כמו עליה לתורה באיש וכמדומה שכ"כ הגאון מהרש"ק ג"כ. וגם נקראה בקריאת הגט וכן בכל הדיבורים הנצרכים להגט כידוע. וכבר הוכחתי במק"א דשם שמיעוטא דמיעוטא קורים בו צריך ג"כ לכתוב בגט ולא הוי נשתקע מלשון הש"ס בגיטין ל"ד רובא שרה ופורתא מרים. ולא נאמר ומיעוטא מרים רק פורתא:

והנה אף שזהו שם העריסה ודעת כמה אחרונים שצריך להקדימו. מ"מ במק"א בארתי בס"ד שהעיקר לכתוב תחילה שם שהכל קורין בו וכפשטות הש"ס בגיטין ל"ד שתלוי האיך הרוב קורין ולא בשם עריסה. ובאחרונים יש למצוא לכאן ולכאן ובט"ג יש סתירות בזה והעיקר לכתוב גט אחד באופן הנזכר כי צריך למנוע מליתן שני גיטין מכמה טעמים:

וכ"ז אם בנקל להשיג גט אחר. אבל אם יקשה להשיגו ויש חשש עיגון. או שהבעל אינו שומע לדברי חכמים ויחפוץ תרקבא דדינרי. אזי יש להכשיר גט הראשון דאין כאן שינוי גמור דשם אייזק אפשר לקרותו בחירק ג"כ וכמש"ל ולא דמי למ"ש הנוב"י מ"ת סי' קכ"ד בשם טאלצא דשם הוי שינוי גמור מחירק לקמץ משא"כ בנ"ד. ועוד דכיון שידוע שהחילוק בשם אייזק תלוי בהברת המדינות. וידוע שבמקום כתיבה ונתינה ההברה בחירק מורגש אין כאן חשש לעז וכמש"ל שאין לחוש שיאמרו שאיש זה הוא ממדינה אחרת. דמ"מ צריך לכתוב שם מקום נתינה ג"כ:

וראיתי במכתב כת"ר שכתב לצדד להקל בנ"ד ע"פ סברת האחרונים ששינוי בשם הכינוי כשר כיון שכשר אף אם לא כתבו כלל. ולדעתי אין שייך כאן סברא זו. דעיקר הסברא שיש להקל בשם כינוי כי הרואה יאמר שאולי יש לו גם כינוי זה שקצת בנ"א קורין אותו בו. ואף שלא נכתב הכינוי שהכל קורים אותו בו מ"מ כיון שכשר אף אם לא כתב הכינוי אין כאן חשש לעז כיון שעיקר שמו כתוב כהוגן. אבל בנ"ד שתלוי בהברת המדינות וכן בחתימה לדעת הרבה אחרונים. א"כ הרואה הגט שנכתב בלא יוד ויודע שהוא חותם ביוד יתלה שהוא איש אחר שהיה חותם בלא יוד לזה כתבו בלא יוד אף שההברה ביוד. דכאן לא שייך לומר שקצת בנ"א קורים אותו כן. כיון שהברת מדינתינו הוי רק בחירק מורגש. ואף אם היה המגרש יליד מדינה שהברתה בלא חירק מורגש בכ"ז אין שייך שיכתבו שניהם בכה"ג כיון שאינם שני שמות מובדלים וכמבואר באחרונים. ולזה אין שייך סברא דכינוי הנ"ל ומ"מ במקום עיגון כשר דבאמת הוא חשש רחוק דלאו כ"ע ידעי חתימתו. והיודע הדין ידע ג"כ שבשינוי כזה שאפשר לקרוא בחירק גם בלא יוד כשר ויתלה בטעות או שלא ידעו חתימתו בעת הגט. והיודע חתימתו לאו כ"ע דינא גמירי שצריך לילך אחר חתימתו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה