שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קכז
כבוד ידידי הה"ג וכו' מ' יעקב יצחק נ"י הרב דק' טשיזעוו:
ע"ד אשה שנקראת בפי כל פיגל וחותמת א"ע פייגיל בשני יודין אחר הפ' ובני עמים אחרים קורים אותה פיגא. וכתב מעכ"ת בגיטה פיגל ביוד אחד אחר הפא. יפה עשה מעכ"ת שלא השגיח על חתימתה. כי אף שהט"ז וש"פ כתבו גבי יהודא וכדומה לכתוב כמו שהוא חותם היינו רק היכא שבמבטא הכל אחד. אבל בנ"ד שבשני יודין הוא הוראה לבטא הפא בפתח. תלינן שבטעות חותמת כן כיון שאנו יודעין שנקראת בצירה הפא. ואף לדעת הסוברים דבשם יהודה ויהושע אם חותם באלף אחר היוד צריך לכתוב כן בגט. היינו משום דשם חותם בכוונה כן כדי שלא יהיו אותיות השם. וממילא הרי מחזיק בעצמו את שמו באלף ואין זה מצד טעות. אבל בנ"ד תלינן בטעות וכמש"ל. ובזה מיושב מה שהביא הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ט בשם מהרח"ש להקשות על שיטה זו דא"כ מי שחותם א"ע ראובן בהא נכתוב כן וזה וודאי אינו ע"ש. ולפמ"ש א"ש דשם מוכח שהוא חותם כן בטעות. משא"כ ביהושע ויהודה שחותם כן בכוונה. ולזה כתבו האחרונים גבי שם יהודה יהושע שאם חותם באלף אחר היוד וכתבו בהא דהוי שינוי השם כיון שיש שינוי במבטא. והיינו דכיון שיש שינוי במבטא הרי ראינו שהחזיק א"ע בשם זה והוי שינוי השם. רק הב"ש כתב שם דזה לא מיקרי שינוי במבטא וכשר ע"ש:
וממילא בנ"ד דבוודאי לא חתמה מצד שידעה ששני יודין מורים על פתח. כי אצלינו אין קוראים בשם זה כלל. וגם היא אין יודעת החילוק כלל שבין יוד אחד לשני יודין וכן דרך ההמונים לכתוב אחר צירה שני יודין. וא"כ בלי ספק חתמה כן בטעות ולא היה דעתה להחזיק א"ע בשם אחר. וזה דומה למ"ש המהרח"ש בכותב ראובן בהא כמש"ל. וגם דהא הרבה פוסקים חולקים על הט"ז ודעימיה וס"ל שאין לחוש לחתימתו כלל והעיקר כפי שהוא נקרא בפי כל ודבריהם נראים עיקר. ואכמ"ל בזה דהכא לכ"ע אין לחוש לחתימתה כמש"ל:
וכת"ר הביא שבשו"ת בית שלמה כתב בשם הגאון מצאנז דנ"ל דבכה"ג צריך לכתוב ב' גיטין בשם ריזל ורייזל והנה ספר הנ"ל אינו ת"י ולא ידעתי טעמו. והנראה כי הם היו בגאליציען ששם קורין פייגל בפתח וכן בפולין גדול קורין פייגל ורייזל בפתח כידוע. ולזה אף שאת האשה הזאת קראו ריזל בצירה. בכ"ז כיון שחתמה בשני יודין י"ל שהחזיקה א"ע בשם רייזל בפתח כיון שמצוי שם זה במדינתם ולא תלינן חתימתה בטעות. משא"כ במדינתינו שאין דרך כלל לקרוא פייגיל בפתח תלינן בטעות כמש"ל. ויש הרבה שטועים ומורים בשמות גיטין כפי הנדפס בספרים. ובאמת תלוי כפי הברת המדינה. וכ"כ הב"ש בשא"ז בשם זעליק זעליקמאן ובשאר מקומות שהכל תלוי כפי מבטא המדינה. ולזה אצלינו שאין קורים פייגיל בפתח תולים חתימתה בטעות. וכ"כ הכנסת יחזקאל ס' ס"ט דכל היכא דמוכח שחותם בטעות גם הט"ז מודה. ואף השבות יעקב שם שחולק עליו. היינו רק בשם יהודא שעכ"פ בכוונה חותם באלף בשביל איזה טעם. משא"כ בנ"ד שאינה מרגשת שיש בזה שינוי במבטא. ואילו היו מודיעים לה לא היתה עושית כן ע"ש בדבריו. וכ"כ הט"ז לפמ"ש בשמו בט"ג שאנ"ב סק"ט שהעיקר תלוי במה שכוונתו בפירוש לחתום דווקא באלף וע' ט"ג שא"י סק"ט:
וכעין זה מצינו גבי עדים בסנהדרין מ"א בטעו בעיבורו של חודש ובשעות וכ"ה בח"מ סי' מ"ג ובסי' מ"ב ס"ט דבדבר דעבידא למיטעי תלינן בטעות. וכ"ה שם בסי' מ"ב ס"ט יעו"ש. ובחיבורי ח"א סי' ק"א בארתי בס"ד שתלוי באומדן דעת בנ"א אם דרכם לטעות בכך ושכ"כ מהרי"ט חח"מ סי' נ"ב. וה"ה בנ"ד שידוע דעבידי למטעי לכתוב שני יודין אחר צירה תלינן בטעות. ובשו"ת בית דוד סי' י"ט כתב דבלשון אשכנז צירה מושך ג"כ שני יודין ע"ש. ועט"ג בשם פריידא ואכמ"ל בזה:
והנה הט"ג בשא"ז סקי"ח וכ"ה כתב בשם זעליג אם חותם בקוף לחוש לחתימתו לפי שיש מדינות שהברתם בקוף ויש לחוש שיטעו הרואים חתימתו שהוא ממדינה ההיא ויסברו שהנזכר בגט אינו בעל האשה ע"ש. וא"כ גם בנ"ד יש לחוש כן. אבל ז"א דדווקא שם שיש שינוי במבטא בין גימל לקוף. ולזה הרואה חתימתו לא יתלה בטעות כי לא עביד למיטעי כיון שנרגש במבטא ויסברו שהוא ממדינה שהברתם כך. אבל בנ"ד ידוע דעבידי למיטעי וכמש"ל ויתלו בטעות. ועמ"ש בסי' שאח"ז. ולזה אין לחוש בנ"ד לחתימה כלל. וכמה אחרונים הקילו אף בשם זעליג דכשר אם שינו מחתימתו:
ועוד נ"ל דבר חדש בזה דאף הט"ז וש"פ הסוברים שיש לחוש לחתימה. היינו רק בשם הבעל דהא הגט נכתב בלשון הבעל כמדבר בעדו אנא פב"פ וכו' צביתי וכו' ושבקית וכו'. והיינו שהסופר כותב בשליחותו והוי כאלו כותב בעצמו ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ. ואלו היה הבעל כותב הגט בעצמו מדעתו בלי ספק היה כותב את שמו כפי הרגלו לחתום ולזה כשהסופר יכתוב שמו באופן אחר. נראה מזה שלא נכתב מדעת הבעל וציוויו. ואף אם נגיד לבעל שדעתינו לכתוב שמו באופן אחר ויסכים ע"ז. בכ"ז יש לחוש ללעז מפני הרואים שיטעו בזה. וכ"ז שייך בשם האיש. אבל בשם האשה יכולים לכתוב כדין ואין לנו להשגיח בחתימתה. ואף שהב"ש בשם מתתיה הזכיר לענין לחוש לחתימה גם בשם שרה באלף ע"ש. לענ"ד ז"א והלא ראש המדברים בזה הוא הט"ז ובט"ז לא נזכר זה רק בשם גדליה. וכבר כתב המגיה בט"ז סי' קכ"ט בשם חזקיה שדין זה אינו נמצא בט"ז רק לענין עד בסקי"ז. ולא בשם הבעל. ורק הט"ג הביא בשם ספר ש"א וקול שחל בשם הט"ז כן ע"ש בשאנ"ב סק"ט שכ"כ והעתיק לשונו שם. ושם לא הוזכר כלל משם האשה רק משם הבעל ע"ש. ומטרדותי לא אוכל לחפש באחרונים ובלי ספק ימצאון סתירות לזה. אבל הדין בעצמותו נכון. ואין לך בו אלא חידושו שחידשו בשם הט"ז לחוש לחתימת הבעל. ולא להאשה ויש לעיין בזה מלשון הט"ז במהד"ב שהביא הט"ג ואקצר ומה שקורין אותה בין הנכרים פיגא. פשוט שא"צ לכתבו כיון שהשני שמות קרובים זה לזה וכדקיי"ל בסי' קכ"ט סי"ד וסי' קכ"ח ס"ג ואקצר:
וע"ד שהיא חותמת ביוד אחר הגימל וכת"ר כתב בלא יוד הנה אף כי מבואר באחרונים דבכגון זה צריך לילך אחר החתימה וכ"כ בט"ג בכ"ד. אבל לענ"ד צ"ע דכיון שבמבטא אין נרגש חירק איך נכתוב ביוד. ואף להט"ז ודעימיה דס"ל לחוש לחתימה בכ"ז בחותם יאודה כתבו לכתוב דמתקרי יהודה כיון שנקרא בפי כל יהודה. אבל לא לכתוב רק יאודה. ולזה לענ"ד צריך לכתוב בלא יוד. והרוצה לחוש לחתימתה יכתוב שניהם. ועכ"פ אף לדעת הט"ג כשר בדיעבד כדמוכח בכמה דוכתי. ואף בשם יהודה כתב שאם חותם יאודה וכתבו בגט רק יהודה כשר בדיעבד ועט"ג בשם יהושע. וכ"מ בט"ג בכ"מ דבכה"ג אין החתימה מעכבת ע"ש בשם גפטשליק וזעליג וזנוויל והענדיל. ובשם פיגל לא הזכיר רק שתלוי במבטא המדינות. ולזה בדיעבד כשר אף להט"ג. ולענ"ד לכתחילה ראוי לכתוב כן. וכן נוהגין שאין דורשין כלל בכה"ג אחר חתימתו רק כותבים כפי המורגש במבטא. ועב"ש בשם אליעזר שכתב שאין חוששין לחתימתו. דמוכח שהיא בטעות ע"ש:
ובגוף ענין החתימה כתב הט"ג בעצמו בשא"ב סק"ז שאין להשגיח בחתימת אשה כי היא אינה חותמת בכוונה והרואה חתימתה משונה מכפי שכתוב בגט לא יוציא לעז שידוע שהנשים אין יודעות לחתום כראוי ע"ש. ולפלא שבכ"מ סתם לילך אחר חתימה ולא הזכיר סברא זו. וגם הנו"ב במ"ת סי' קכ"ד שהחמיר לחוש לחתימה כתב דהיכא שידוע שחותמת בלי כוונה אין לחוש לחתימתה. וכן ראיתי בפ"ת שהביא בשם שו"ת קרית חנה סימן ל"ח שאין לחוש לחתימת נשים אף לכתחילה. ובלא"ה הכריע הגט מקושר שאין לחוש לדעת הט"ז לחוש לחתימה. מכל הלין מבואר שכשר הגט בלי פקפוק:
ובט"ג ראיתי שכתב בשם פיגלא שאם אין ידוע ששם העריסה הוא פיגלא צריך לכתוב פיגא אף שקוראים אותה פיגלא. וא"כ בנ"ד היה צריך לכתוב שם פיגא. אבל לענ"ד אף בידוע ששם העריסה פיגא כיון שנשתקע לגמרי וקורין אותה פיגל צריך לכתוב כפי שנקראת בפי כל וז"ב. ואף דשם קטנות א"צ לכתוב. זה רק אם נקראת גם בעיקר השם אז א"צ לכתוב שם קטנות ג"כ. אבל אם נקראת רק בשם קטנות יותר טוב לכתבו. וכבר האריך בזה בב"ש שנ"ב וע"ש בט"ג. והגט מקושר הובא בפ"ת החליט לחלק בין אם הוא קרוב לגוף השם או לא ע"ש. ולענ"ד הכותב השם שנקראת בו בפי כל אין לו שום חשש וספק כלל. משא"כ כשיכתוב גוף השם יש חשש שינוי. ובפרט בשם פיגא פיגל שיש שקורין מעריסה פיגל כמ"ש הט"ג ויש לחוש שיסברו שזו שמה מעריסה פיגל. והמוזכרת בגט אחרת היא. ובנ"ד נראה דאפשר גם הט"ג יודה כיון דמעריסה היה לה שני שמות שרה פיגא. וא"א לכתוב שמות העריסה לבדם כיון שאין נקראת כן בפי כל. לזה ההכרח לכתוב כפי שנקראת בפי כל. וכעין זה נמצא בכמה אחרונים ולזה יפה עשה כת"ר שכתב פיגל. ובפרט בנ"ד שחותמת פייגיל. ואף שאין כותבים ממש כחתימתה כנ"ל. היינו משום שתולים חתימתה בטעות כמש"ל וגם דלא דמי לשם שרולה שניכר לכל שהוא שם קטנות משא"כ בשם פיגל וכמובן. וכן נוהגים אצלינו בכה"ג לכתוב שם קטנות כפי שהוא נקרא בפי כל: