שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קכו
ע"ד מ"ש בחיבורי ח"א ס"ס פ"ז שמדינא א"צ שתקנה האשה את הגט והבאתי שכ"כ הרשב"א בגיטין ע"ה. והקשה הא בגיטין ע"ז פירש"י שמקנה לה הגט באגב. אלמא שצריך שהקנהו וכן מהא דב"מ י"א דילפינן מציאה מגט אלמא שיש לה קנין. וגם דא"כ למה הוצרך הש"ס בגיטין ע"ז גבי גט לסברא דגיטה וידה באין כאחד כיון שא"צ שתקנה הגט. הנה אף שכתבתי שם בסוף התשובה שאינני מחליט זה עדיין. בכ"ז הסברא ברורה דאיך שייך לומר שתקנה הגט כשצווחת שאינה רוצה לקנותו. ואם הוא גזה"כ שתקנה אותו וחידוש שחידשה תורה. א"כ למה הוצרכו לסברא דגיטה וידה באין כאחד נימא דגזה"כ הוא גבי גט שמתגרשת בכה"ג. והנה מפירש"י לק"מ דס"ל לרש"י דהקנאה הוי כנתינה אבל נתינה בלי הקנאה ודאי ש"ד. וכבר חלקו כל הראשונים על רש"י בזה וס"ל דבעינן נתינה לידה או חצירה ע' ברשב"א ור"ן וש"פ. ומב"מ י"א לק"מ דשם איתא רק דילפינן מגט שחצר הוא משום יד. והיינו משום דילפינן בגיטין ע"ז מונתן לרבות חצירה והוי כלל ופרט וכלל כמ"ש התו' בגיטין שם ובב"מ י' ע"ב ד"ה ת"ל ובעינן כעין הפרט היינו כעין ידה. הרי שנתרבה משום יד ולא איירי מדין קנין רק ממילא נלמוד דקנה כיון דהוי כיד. והא דבעינן גיטו וידו באין כאחד. הנה בגיטין ע"ז פריך הש"ס חצירה היכי משכחת לה ופריך רבא דהא ידה הוי ג"כ של בעלה ומפרש רב אשי דרבא מייתי מיד של עבד דיד של אשה אינה קנויה לבעלה ע"ש:
ולכאורה קשה לס"ד דרבינא שם דרבא פריך מיד אשה מאי מקשה דילמא איירי ג"כ שסילק הבעל א"ע כדמוקי הש"ס שם גבי חצר. דודאי יכול לסלק א"ע מידה כמו מחצירה וכמ"ש התו' שם ד"ה ידה. וצ"ל דלמאי דס"ד דגופה קנוי לו לא שייך שיסתלק מידה דהוי קנין לחצאין שיקנה מקצת גופה. ובקדושין אין קנין לחצאין ע' קדושין ז' ותו' נזיר י"א. אכן לפ"ז הו"ל לפרושי הסברא בזה. אבל הכוונה נראה דרבינא כיון לקושיית התו' דהא חצירה ג"כ אינו קנוי לה וכמו דמוקי חצירה שסילק א"ע ה"נ י"ל דאיירי בידה. ותירוץ התו' שם דחוק לענ"ד ע"ש. ולפמ"ש א"ש שזה נכלל בקושיית רבינא וכיון דכתיב בידה משמע להש"ס פשטא דקרא שצריך שהנתינה תהא בשעה שהיד הוא ידה וכן חצירה שנתרבה כעין ידה. ומשני דיד דעבד קשיא לרבא. דרבא מוכיח דע"כ הא דכתיב ידה אין הכוונה שתהא יד שלה בשעת נתינה רק כיון דל"צ קנין רק נתינה לזה סגי גיטה וידה באין כאחד. ומוכיח משטר שחרור שמועיל והיינו משום דילפינן לה לה מאשה כדאיתא בגיטין ל"ט ע"ב. וקשה הא לא דמי לאשה דבאשה היד שלה משא"כ בעבד גופו קנוי לרבו. ועכצ"ל דפשיטא להו דכיון שא"צ קנין רק נתינה בעלמא אין שייך לחלק בזה וסגי כשגיטו וידו באין כאחד. וא"כ ה"ה גבי חצר של אשה. וכ"כ הקצה"ח סי' ר' סק"ה להדיא שא"צ קנין בגט והביא שם מהא דגיטו וידו באין כאחד יעו"ש. רק שלא הסביר הדבר שם ובדברינו נתבאר בע"ה כראוי. וכ"כ באב"מ סי' קל"ט שא"צ קנין בגט. ולפלא שבקצה"ח סי' ס"ו סקכ"ז כתב שצריך קנין ויש לישב קצת ועיין נתיבות סי' קצ"ז סק"ד בזה. ויש להאריך בזה ובביאור ירושלמי ר"פ הזורק ומטרדותי ההכרח לקצר:
ומה שהקשה על שהבאתי שם ראיה מהא דכתבו על אה"נ דהא יש זכות באה"נ לענין שלא כדה"נ. הלא יש בזה מחלוקת הראשונים אם יש זכיה באה"נ. וכן הקצה"ח סי' ר' שם הביא ראיה מזה ע"פ שיטת הסוברים שאין זכיה באה"נ ע"ש. ואשר הקשה דליתא כן בחי' הרשב"א. כוונתי דאי נימא שצריך שתקנה הגט א"כ לא משני שם הרשב"א כלום דמה בכך שהבעל פוטר א"ע מחיוביו כיון דעכ"פ צריך שתקנה והיא צווחת שאינה חפיצה לקנות. ושפיר נילף מהכא דנתינה בע"כ הוי נתינה. ואטו מי שיתן כסף לאחד בשביל שהלה התחייב לעשות לו איזה דבר נימא דמהני שיחזיר לו כספו להפטר מחיובו ורק בעבד עברי קיי"ל דין גירעון כסף. ועכצ"ל בדעת הרשב"א שהאשה אינה קונה הגט. רק שגזה"כ הוא שכשנותן בידה גט הוא נפטר מחיוביו. וזה יכול לעשות אף בע"כ ובארתי זה בחיבורי ח"א סי' פ' אות כ"א:
וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סי' ע"ח דגזל פחות פחות מש"פ מצטרף. והקשה כבודו דהא הטעם משום מחילה וכבר נמחל לו בכל פעם והביא דברי מהרש"ל ופנ"י בקדושין מ"ו שכתבו דלא מצטרף. הנה לא עיין יפה בחיבורי שם שכתבתי זה לסברא דאין זה משום מחילה והבאתי דברי המח"א דהא דפמש"פ אין בו גזל אינו משום מחילה ע"ש. והמהרש"ל שם לא איירי לענין גזל ע"ש. רק הפנ"י רוצה להעמיס כן בכוונתו וגם הפנ"י נשאר בצ"ע בזה יעו"ש. ועכ"פ שם איירי שלא גזלה רק נתן לה בתורת קידושין. לזה כתבו דכיון שנתן לה לגמרי ממילא נמחל לה. ולא שייך לומר בפמש"פ דכיון שנתן לה בתורת קידושין ומדינא לא הוי קידושין שתתחייב לשלם לו כיון דפמש"פ לאו בר השבה הוא. אבל בגזל גמור י"ל דכ"ע מודו דמצטרף וע"ש במהרש"א. ובאמת הוא ש"ס מפורש בשבועות ל"ח דגזל ותשומת יד ואבידה מצטרפים לפרוטה. ובודאי לא נעשו כולם בבת אחת הרי דפחות פחות מש"פ מצטרף. ולפלא על הפנ"י שלא הביא זה ואקצר: