אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קכב

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קכב

סימן קכא

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם חיים נ"י הרב דק"ק טשעחוב

ע"ד הגט שבא מעיר קעפטאן שבאפריקא ונמצא שנפסק הנון שבתיבת ודן באופן שנראה ההפסק להדיא רק בכ"ז תינוק קוראו נון. ונראה שנעשה זה בדרך ע"י חותמות הפאסט. והוא מקום עיגון גדול. והאריך מעכ"ת בדברים נכונים וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר אני כעת עוסק ברפואות ארשום בקוצר מה שנלע"ד:

הנה מה שתינוק קוראו נון לא מהני כיון שהנפסק נראה להדיא. ואטו קריאת התינוק משוי ליה אות. ולא מהני קריאת תינוק רק היכא שיש מקום להסתפק אם יש עליו צורת האות וכ"כ המהרי"ק שורש פ"ט וריב"ש סי' ק"כ והובאו להלכה באו"ח סי' ל"ב סט"ז. וכ"כ שם הט"ז סק"י שאם התינוק מצרף מה שנשאר תחת הנפסק אינו מועיל. ורק אם לא נראה להדיא חשיב כאלו צורת האות קיים כדקיי"ל שם סעיף כ"ה. וגם בזה צריך תיקון רק דלא מיקרי שלא כסדרן ע"ש ויש מחמירים שם אף באין ניכר להדיא היכא שאנו רואים שנשתנה צורת האות רק שהתינוק מצרף מה שלמטה ע"ש בפמ"ג ובסי' ל"ו שם. רק רוב האחרונים פסקו שם דמהני תינוק בכל גוונא באין ניכר להדיא. והב"ח שם סעיף י"ב נראה שמיקל אף כשהתינוק מצרף מה שלמטה אם נעשה ההפסק אחר הכתיבה. אבל הט"ז שם וכל האחרונים חולקים עליו. וכן עיקר דמה בצע במה שיש למטה מן ההפסק. ודברי הרעק"א בחידושיו שם על המג"א סקל"ז צ"ע טובא שנראה שפוסק דאף בנשתנה צורת האות מהני קריאת תינוק וזה נגד המפורש בפוסקים ומובא להלכה ברמ"א סעיף ט"ז. ואולי פוסק כהב"ח לחלק בין נעשה אחר הכתיבה כנ"ל אבל לא משמע כן בדבריו שם וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז אות ז' בזה. ובישועות יעקב סי' ל"ב כתב דגם נפסק פסולו משום כתיבה תמה ע"ש. ועפ"ז יבואר הא דמיקרי כסדרן אם אין ניכר להדיא ואכמ"ל בזה:

וגבי גט כתב התה"ד סי' ר"ל ובפסקים סי' מ"ה דנפסק מעכב אף בהפסק מועט שהתינוק קוראו כהוגן מפני שצריך שיוכתב האות כהוגן בגולם אחד ע"ש. אכן הב"י בס"ס קכ"ו כתב דבמקום עיגון ובדיעבד כשר אף בתורף ובטופס כשר אף שלא במקום עיגון דלא גרע מחסר אות. וכ"פ בשו"ע סי' קכ"ה סט"ז שאם תינוק קוראו כהוגן כשר אף כשמצרף יחד מה שבצדדי הנפסק. וטעמו שם נראה ע"פ דברי המהרי"ק שורש ע"א שהביא הב"י שם מקודם בסי' קכ"ו. ולכאורה קשה דשם איירי לענין נגיעה שיש באותיות וא"כ י"ל דשאני נגיעה דבגט א"צ שיהא מוקף גויל. אבל בנפסק שנשתנה צורת האות אפשר דמעכב. ונראה בדעת הב"י דטעם המהרי"ק שם דכיון דבגט כשר כל הכתבים ממילא כשר אף אם נוגעים האותיות במקום שצריך להיות נפרדים דכיון שתינוק קורא האות כתיקנו לא גרע משאר כתב שאינו אשורית. כי אין דרך כותבי כתבים להקפיד אם יש הפסק באיזה אות רק מקפידים שיוכתב באופן שיוכלו לקרותו, ולזה סגי כשתינוק קוראו כהוגן. ושוב אין חילוק בין נגיעה לנפסק. וכ"נ למעיין בדברי המהרי"ק שם. ונראה דבטופס מודה אף התה"ד דכשר דכיון דכשר אף אם חיסר אות בטופס כמ"ש הרשב"א והרא"ש והובא להלכה בסי' קכ"ו סמ"ט. מכ"ש דכשר כשנפסק האות באמצע ותינוק קוראו כהוגן. וכעין זה כתבו הפוסקים בס' תרצ"א ס"ב שאם יש איזה טעות במגילה דלא גרע מקוראו בע"פ. וע' מגלה דף ט' בתד"ה בשלמא דגרע טפי כשנכתב תרגום מלא נכתב כלל. אבל לא דמי להא דנ"ד דתרגום הוי לגמרי לשון אחר וע' ת' מנחות דף כ"ט ד"ה זיל דמשמע דטעות גרע מחסר וע' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ק"ה שתירץ זה. ורק בתורף החמיר התה"ד. אבל מדמוכח שם דין זה מהא דלמהך משמע דמחמיר אף בטופס. וכ"כ בדעתו בג"פ סי' קכ"ה סקס"ה:

וראיתי בפ"ת סי' קכ"ה סקכ"ח הביא בשם הפרי תבואה ס' ס"ב שהוכיח דהרא"ש ס"ל כהב"י דכשר במקום עיגון ממ"ש בתשובה כלל מ"ה סי"ג שאם האותיות דבוקות כשר במקום עיגון והקשה מזה על התה"ד שהוכיח מהרא"ש דפסול. ולענ"ד דבריו תמוהים דהרי התה"ד כתב שם בהדיא דמוקף גויל אין מעכב בגט משום דלא בעינן בגט כתיבה תמה. רק כשנשתנה צורת האות פסול אף בגט. ולזה כשנדבקו האותיות זו לזו שפיר מכשיר הרא"ש במקום עיגון משום דלא בעינן כתיבה תמה וכ"כ הרא"ש בכלל מ"ה סי' י"ג אבל אם האות עצמו נוגע במקום שצריך להיות פרוד כמו רגל הא וקוף ומם פתוחה או שנפסק האות באמצע שנשתנה עי"ז צורת האות ס"ל להרא"ש שפסול. וכן חילק הב"ש בסי' קכ"ה סקכ"ד. והרואה יראה מפורש כן. רק הביא שם שדעת ספר התרומה שאף בגט פסול כשהאותיות דבוקות דג"ז מיקרי שינוי צורת האות לפי שא"י היכן כלה האות ע"ש. וכן מוכרח לומר לדעת הב"י וב"ש שאינו מכשיר בזה רק במקום עיגון ושכבר ניתן הגט. והרי הרא"ש מכשיר שם במקום עיגון לחוד אף שלא ניתן. אבל הכוונה כמש"ל דהרא"ש איירי שם רק באותיות דבוקות זו לזו. ומה שלא הצריך הרא"ש שם בסימן י"ט מקום עיגון נראה הטעם משום דקאי שם אהא שכתבו אלף למד דכדת משה וישראל ביחד. וזה הוי רק טופס. וכ"כ הב"י סי' קכ"ו דלזה היקל הרא"ש בזה משום דהוי טיפס. ובש"ע סי' קכ"ה סט"ז. ויש להאריך בדברי הב"י שם ואכ"מ. וע' ג"פ שם סקע"ח. ואין ת"י גוף ס' פרי תבואה. ועכ"פ נתבאר דבגט שאין מעכב כתב אשורית כשר אף בנפסק אם התינוק קוראו כראוי דלא גרע מכתב אחר. ורק בתורף מצריכים הב"י והב"ש שיהי מקום עיגון ושכבר ניתן והתה"ד פוסל אף דיעבד ומשמע מדבריו דאף בטופס פוסל כמש"ל:

והנה ודן די יהוי כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה ס"ד דהוי כטופס שאינו מעיקר הגט רק כדי שיהו ידים מוכיחות שמגרשה בגט זה. והר"ן בנדרים דף ה' חולק עליו. ונראה שגם הר"ן מודה דלא הוי כתורף לענין שיצטרך כל דקדוקי כתיבה כי הא דכתיב וכתב לה ספר כריתות קאי על התורף כדאיתא בגיטין דף כ"ג והיינו על עיקר הגירושין שבשטר. אבל ההוכחה יכולה להיות בכל מה שאפשר וכמו גבי קדושין דבעינן לי שיהו ידים מוכיחות ומ"מ סגי במדבר עמה על עסקי קדושין כדאיתא בקדושין דף ו'. וכן בנזיר אמרינן ריש נזיר שאם נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו מיקרי ידים מוכיחות ע"ש אלמא דסגי בשום הוכחה. והכא נמי כיון שכתוב בגט ודן די יהוי אף שיש בו איזה נגיעה או נפסק מ"מ כיון שהתינוק קוראו כהוגן אין לנו הוכחה גדולה מזו שמגרשה בגט זה. והר"ן כתב שם רק לענין שצריך להניח מקומו בטופסי גיטין. כי אם יכתבוהו בטופסי גיטין אין הוכחה שמגרשה בגט זה דאפשר מצא טופס גט וכתב בו שמו ושמה וגירש בו. ולזה צריך שיכתוב אח"כ שמגרש בגט זה כי צריך ההוכחה בשעת כתיבת התורף. אבל גוף הכתיבה אין נ"מ. ובמק"א כתבתי לבאר בזה דברי הירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב גבי טופס שבתורף ואכמ"ל בזה. רק לכתחילה צריך תיקון לפי שאנו נוהגין לכתוב הגט כולו אשורית. ואף המתירים שלא לכתוב אשורית מצריכים שיהא כולו בכתב אחד ולא מקצתו אשורית ומקצתו כתב אחר וכמ"ש הב"י סי' קכ"ו גבי אלף למד שבישראל אבל במקום עיגון כשר וכמ"ש הב"י שם. ובטופס כשר אף שלא במקום עיגון ע"ש. ונראה דזה עדיף מאלו לא נכתב אשורית. דמ"מ מיקרי כעין אשורית כשתינוק קוראו כהוגן. וע' יש"ש פ"ט דגיטין סי' כ"ג בזה:

ועוד יש לדון דבגט הבא ע"י שליח ובפרט כשבא ממרחק שכבר אמר השליח בב"ד בפ"נ ובפ"נ ויש לפנינו הרשאות המבואר בהם שנעשה הגט בהכשר כהוגן אין חשש כלל. וכ"כ בנו"ב מ"ק סי' פ"ה. ובפרט בנ"ד שכתב מעכ"ת שניכר שנעשה הנפסק אח"כ. א"כ אין לנו ידים מוכיחות יותר מזה שמוכח שנכתב בגט ודן די יהוי שמגרשה בגט זה. ואי"ל דבלא ודן מוכח ממ"ש די יהוי לך ספר תרוכין. דז"א דאדרבא אפשר לפרש שמתנה עמה שמגרשה באופן שיהא בידה ספר תירוכין. אבל זה השטר עדיין אינו לספר תירוכין:

ועוד דמ"ש הב"ש שאף לדעת הב"י צריך בתורף שיהא מקום עיגון וכבר ניתן. הוא תמוה לענ"ד. דהא מקור דברי הב"י הם מהמהרי"ק שורש ע"א ושם כתוב מקום עיגון לחוד וכ"כ בסי' קכ"ו סמ"ז רק מקום עיגון. ובב"י סי' קכ"ו גבי הא דלמהך הביא דברי מהרי"ק וכתב בהדיא דבמקום עיגון כשר ואף שלא ניתן חשיב כדיעבד. ומ"ש בס"ס קכ"ו להכשיר בדיעבד במקום עיגון מיהא. סמך על מ"ש מקודם דאף שלא ניתן חשיב כדיעבד. ונראה בדעתו דכיון שכבר נכתב וא"א להשיג אחר אין לך דיעבד גדול מזה. ואף דבלא"ה קיי"ל בעלמא דכל שעה"ד כדיעבד דמי. מ"מ הכא הוסיף הב"י דהוי דיעבד ממש. ודיעבד ביאורו דעבד כבר מעשה. וה"נ כיון שכבר נכתב וא"א להשיג אחר הוי מעשה גדול. וכ"כ הרשד"ם סי' מ"ו דבמקום עיגון שרי וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ה בשם הרדב"ז ועוד אחרונים הקילו במקום עיגון לחוד אף שלא ניתן:

ועוד נראה דבגט שבא ע"י בי דואר ממרחק מיקרי דיעבד ממש. דלכאורה קשה דהא אם נכתב הגט ונחתם הוי מעשה גמור ולמה לא קרי לה הב"ש דיעבד. וא"ל דכיון דגמר מעשה הגירושין הוא כשניתן להאשה. לא מיקרי דיעבד כל זמן שלא נגמר כל פרטי מעשה הגירושין. ז"א דהא קיי"ל במנחות דף י"ח לא יצק לא בלל לא פתת לא מלח לא הניף ולא הגיש כשירה, ויליף לה שם מקראי דכל הני בעי רק למצוה ולא לעכב. ומפורש שם בש"ס וברש"י וברמב"ם שאף דעדיין לא הקריב את הקומץ. יכול להקריבו לכתחילה אף שלא עשה כל הנהו כיון דלא מעכבי. וקשה דכיון שעיקר מעשה המנחה נגמר בהקרבת הקומץ. נימא דכל זמן שלא הקריב הקומץ מיקרי זה לכתחילה. ועכצ"ל דכל שכבר עבר זמן המעשה ההוא כגון שכבר יצק זר שא"א שיחזור כהן ויצוק. או שכבר קמץ בלא בלילה ופתיתה ותנופה והגשה מיקרי זה דיעבד כיון שא"א לחזור ולבלול ולפתות אותה המנחה עצמה. ומותר להקריב הקומץ לכתחילה. וה"ה בנ"ד כיון שכבר נכתב הגט נימא דשפיר מיקרי דיעבד. ויהא מותר ליתנו לכתחילה:

ונראה בדעת הב"ש דכיון דקיי"ל בגיטין ס"ג ע"ב ובאה"ע סי' קכ"ב שאם כתבו גט פסול לא עשו העדים שליחותן וכותבין ונותנין אף מאה פעמים עד שיוכשר הגט כדין. א"כ אם נאמר שהגט פסול הרי לא עשו שליחותן ולא מיקרי דיעבד. ועוי"ל דכיון דיכול לבטל את הגט לא מיקרי בדיעבד. ולפ"ז כשעשה שליח לפי מנהגינו שנותן הגט לשליח ואומר לו הילך גט זה לאשתי. בודאי אם יופסל הגט בטלה שליחותו שהרי לא עשאו שליח רק על גט זה שנותן לו ולא על אחר וצריך לעשותו שליח עוד הפעם. וכבר דברו הפוסקים לענין אם יש איזה פסול מצד ספק אי מיקרי עשו שליחותן ואכ"מ. רק שעדיין י"ל דכל זמן שהגט ביד השליח לא מיקרי דיעבד כיון שהשליח והמשלח יכולים לחזור בהם. אבל כשהשליח מסרו כבר בפני ב"ד לשליח שני ואמר בפ"נ ובפ"נ. נגמרה מעשה שליחותו ורק יכול לבטל את השליח או את הגט. בזה מיקרי דיעבד ועוד יש לדון דכיון שהמנהג אצלינו שהבעל והשליח נשבעים שלא לבטל את הגט והשליחות ושלא לחזור בהם. הוי דיעבד ומעשה גמור הוא וגם הב"ש מודה בכה"ג. אבל א"צ לזה כי העיקר דבזה כשר במקום עיגון לחוד כמש"ל. ובנ"ד בלא"ה כבר בארנו דגם התה"ד מודה דכשר דשפיר הוי ידים מוכיחות:

ואשר חשש כת"ר למה שאין ניכר חתימות הדיינים רק המסדר כתב מכתב וחתמו עליו שלשה דיינים וכתב המסדר שיקיימו חתימתם ממכתבם. הנה כמה פוסקים הקילו בלא קיום ע' אה"ע סי' קמ"ב רק האחרונים הסכימו שצריך קיום. אבל בכה"ג ששולח מכתב לקיים ממנו ש"ד. ואף שהח"ס כתב שצריך לקיים משני שטרות מ"מ אינו מעכב ויש להקל במקום עיגון וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח. ובכ"ז אחרי שכתב כת"ר שהמסדר כתב אדרעס שלו רלבירמינגהיים ראוי שיכתוב כת"ר מכתב אליו אם כנים הדברים שהוא שלח הגט. באשר כמה אחרונים חששו לגט הבא על הבי דואר דהוי כשטר שנמצא כיון שאין בירור מי שלחו. ולפ"ז אף שיש מכתב עמו יש לחוש לזה שהכינו הכל לשלוח ולא שלחו ואחד מצא ושלחו. וכיון דבעינו מדאורייתא קיום יש לחוש למ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ט סקי"ב דבדאורייתא אין מקיימין ע"י דימוי החתימות. אבל כשיכתוב אליו והוא ישיב שעל ידו נשלח הגט א"כ תו מדאורייתא א"צ קיום דהא כיון שאנו יודעין איש פרטי ששלחו אמרינן דלא חציף לזיופי וכדקיי"ל בכל שטר היוצא מת"י איזה איש. ושפיר נוכל לסמוך על הקיום מהמכתב לענין חתימות שאר הדיינים. וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ד לכתוב מכתב להמסדר. רק שם לא איירי כשהיה מכתב בחתימת שלשתן עם הגט כהא דנ"ד. וזה כתבתי רק למען לצאת ידי כולם אבל אינו מעכב. דכיון שיש מכתב עם הגט תו לא שייך לחוש לגט הנמצא:

מסקנא דמילתא שגט זה יכולים ליתנו להאשה וכמ"ש כת"ר ג"כ. ואחר שתקבלנו יתקנו הנון ויחזור השליח ויתננו לה עוד הפעם כמבואר באחרונים ובחיבורי ח"א ס"ס פ"ז. ואח"כ יכתוב להרב המסדר. דהא בלא"ה צריך לכתוב לו למען ידע המגרש שקיבלה הגט ויבקש ממנו תשובה על מכתבו. ואם לא יגיע תשובה. ג"כ כשר הגט כנ"ל ואולי לא נמצא שם או חלה וכדומה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה