אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן קיד

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קיד

סימן קיג

הנה שם יצחק יש לו כינוי איצא ומובא בב"ש סי' קכ"ט ושארי אחרונים. אכן אצלינו קורין אותו בצדי שבורה איטשא ולא ראיתי באחרונים שיזכירו זאת לכתוב איטשא בטית שין. וכן ראיתי גיטין מאיזה רבנים גדולים שכתבו ג"כ איצא ולא איטשא. אכן לענד"נ שצריך לכתוב איטשא וכמו שמצינו בשם בטשולקא ובצולקא שכתב הב"ש שניהם בשא"ב וכן געטשליק געצליק וטשארנא וטשיזא. ובשו"ת איתן האזרחי סי' ל' דעתו באשה שקצתם קורים אותה ציזא וקצתם טשיזא שיכתבו שני גיטין. הרי דס"ל שאם נקראת טשיזא ונכתב ציזא פסול הגט והגאון בעל מג"ש ס"ל שם דכיון דרוב קראוה ציזא יכתבו ציזא דמתקריא טשיזא. עכ"פ מודה דשני שמות הם. ובאיתן האזרחי שם כתב דאם כתב ציזא לחוד כשר בדיעבד ורק לכתחילה בעי ב' גיטין. ואפשר שאם רובם היו קורים אותה טשיזא היה פוסל אם נכתב ציזא לחוד. ושם איירי שרובם קרו ציזא ע"ש:

ולפ"ז קרוב הדבר לפסול אם נכתב איצא ולא איטשא. ועכ"פ לכתחילה וודאי שצריך לכתוב איטשא. ובגט עיקר היסוד לכתוב כפי שהוא נקרא במקומו באותה הברה בלי שינוי. והב"ש שכתב איצא י"ל שבמדינתו היתה ההברה כן וכן יש הרבה שמות שאצלינו נקראים באופן אחר מכפי שהובאו בב"ש. וכאשר החילותי לסדר גיטין נזדמן לי שם איטשא. ובאשר הוא דבר חדש שלא הובא באחרונים שאלתי אז את הגאון הצדיק בעהמ"ח שו"ת עונג יו"ט זצ"ל. והשיב כי הוא כותב איטשא בטית שין ושכן צריך לכתוב. וכ"כ בשו"ת הרב סי' ל"ח לכתוב אמטשיסלאוו ולא אמציסלאוו:

ובא לידי שם שינטשא וכתבתי ג"כ בטית שין. ואף שכתוב בט"ג שנ"ש סק"ג בצדי. היינו מפני שכן היתה ההברה אצלם. משא"כ אצלינו וכמש"ל שהכל תלוי כפי ההברה. והרי כתב שם ביו"ד אחר הצדי. ואצלינו אין נרגש בהברה יוד. וכבר כתב הט"ג בשנ"ה ס"ק י"ז בשם הענא והעניא ובשנ"ר סק"ג בשם ריזא וסק"ה בשם ריבציא ועוד בכ"מ ובשנ"ש סק"ז בשם שאסיא שאם אין נרגש בהברה יוד וכתב בגט יוד פסול הגט וכ"כ בשנ"צ סק"ה שכ"כ בשו"ת ב"א סי' ק"ח ע"ש. הרי מבואר שהב"ש והט"ג כתבו רק לפי ההברה שהיתה במקומם והכל תלוי בהברת המקומות. ובזה נכשלים כמה מורים שרואים רק מה שכתוב בספר וא"י לכתוב כפי הברת מקומם. וכן ראיתי מורים שטעו וכתבו שינציא בצדי וביוד לפי שראו כן בט"ג סק"ג ולא הרגישו שאצלינו אין נקרא כך ולדעת הט"ג בעצמו הוא פסול כמש"ל. וכ"כ הט"ג בשנ"מ סק"י גבי שם מינצא שבמדינתו נרגש יוד אחר הצדי בהברה וכ"כ שם בסק"ג לענין שם מיכליא וכ"כ בשנ"ו סק"ד בשם וויטא ובשנ"ק ס"ג בשם גוציא וקוציא ושם כתב בסק"ט דהיכא שקורים מינטשא בטית שין אין מרגישין הברת יוד ויש לכתוב בלא יוד וכ"כ בשנ"צ סק"ו לענין שם טשיטשא וציציא. והיינו כמו במקומותינו שכל השמות כמו אלה שארטשא שינטשא מינטשא דבורטשא ודומיהם נקראים בטית שין ובלא יוד וכן צריך לכתוב בגט וז"ב. וע' שא"י סק"ז [ושם דבורטשא כתב בט"ג שנ"ד סק"ב שא"צ לכתוב רק שם דבורה ולענ"ד אם נקראת בשם דבורטשא וגם בשם דבורה בודאי צריך לכתוב שניהם כמ"ש הב"ש בשנ"ב לענין שם שרה שארטשא ע"ש ואכמ"ל בזה]:

ובגוף מ"ש הט"ג לפסול בדיעבד אם כתב ביוד במקום שאין היוד מורגש. ע' שו"ת עין יצחק השני סי' כ"ג שהחמיר מאוד בכגון זה אף במקום עיגון ע"ש בהשמטות. ובשו"ת שם אריה סי' פ"א הצריך ג"כ גט אחר בדיעבד ורק במקום עיגון צידד להקל מצד שהטעות הוא בשם הכינוי ולא בעיקר השם. וכ"כ כמה אחרונים לצדד להקל בטעות שיש בכינוי השם. ולענ"ד צ"ע דכיון ששם הכינוי נכתב בטעות הרי הוא שם אשה אחרת לגמרי ועמש"ל בסי' ק"י. ואכמ"ל דבנ"ד בלא"ה יש להקל במקום עיגון דכיון שהשם הוא אחד ורק איך לבטא השם התלוי במבטא המדינות. אין מקום לטעות דהוי כמוכח מתוכו שהוא טעות. דכיון שכתוב מקום עמידתם וידוע שבמקום זה ההברה בלא יוד. ממילא ידוע שהוא ט"ס. וכמו דקיי"ל בסי' קכ"ו בטעה בזמן היכא שמוכח הטעות כשר. דהא טעם שינה שמו ושמה הוא משום לעז ועמש"ל סי' קי"ב בזה. והרי מפורש ברמ"א בס"ס קכ"ט שאם שינה בדבר שתלוי במבטא המדינות כשר בדיעבד וע' בג"פ שם בס"ק קמ"ב באורך בזה. ובנ"ד השינוי אינו גדול כ"כ. וכבר צידד בשו"ת מים חיים סי' ס"א בשם אביו זצ"ל להקל בזה. וכן הביא הפ"ת בשנ"ד בשם דרעזיל בשם הבנין עולם להקל בכגון זה בשעת הדחק. ולזה נלע"ד בנ"ד שיש להקל בשעה"ד כגון שא"א להוציא גט שני מהבעל רק שיתנו לו כסף הרבה וכדומה. אבל בלא"ה ודאי שצריך גט אחר ואין לחוש לכבוד המסדר בזה וכמ"ש השם אריה שהזכרנו ע"ש:

וכן בא לידי לכתוב גט עבור אשה שקורים אותה טעטשא ולא נודע מקור השם. ובתנאים שלה נכתב שם טאלצא ונראה שכן היה עיקר שמה ובאשר אביה היה אז בחיים הגיד להכותב שכן עיקר שמה. אבל עתה נשתקע שם זה מכל וכל וכתבתי טעטשא בטית שין וכעין מ"ש הט"ג בשנ"צ סק"ו בשם טשעטשיל. ובאשר לא הובא שם זה בספרי האחרונים וגם כי רב אחד רצה לכתבו טעצא בצדי לזאת כתבתי זה למזכרת וטאלצא לא כתבתי דהוי נשתקע. ואף שמהרש"ק זצ"ל כתב בס' חי' אנשי שם ששם הכתוב בכתובה לא הוי נשתקע. כבר חלקו עליו כמה אחרונים ובפרט לכתחילה ודאי אין לכתבו. ועוד נראה דרק בכתובה ס"ל דלא הוי נשתקע דהכתובה צריכה לה כל ימי היותה עמו והוי שטר העומד להתקיים ימים רבים. אבל התנאים אינם נצרכים כלל אחר הנישואין והוי כחספא בעלמא. ובפרט בנ"ד שכבר עברו כמה שנים אחר נשואיהם נראה פשוט דהוי נשתקע ואין לכותבו:

וכן בא לידי לכתוב גט ששם האשה היה בילא וקצתם קראוה בילטשא וקצתם קראוה איזאבעללא כנהוג בעתים הללו בעוה"ר לשנות שמותם כמו שמות הנכרים. וצויתי לכתוב בילא דמתקריא בילטשא בטית ושין ודמתקריא איזאבעללא. ואף ששם איזבל נזכר בנביאים בספר מלכים. בכ"ז לא הקדמתיו באשר בנ"ד ידוע שעיקר שמה הוא בילא ורק כדי להתדמות לנכרים קראוה איזאבעללא. וכבר כתב הח"ס סי' כ"ג ושאר אחרונים דבכה"ג צריך לכתבו דלא דמי למומר שאין כותבים שם הנכרי שלו ע"ש. וזה א"ל ששם בילא מקורו מאיזבל. כי שם רשעים ירקב ולא מסקינן בשמה וכמפורש בספר מלכים שהיתה עובדת ע"ז ונענשה עונש גדול. וכתבתי בשני למדין לפי שכן ההברה בשם זה וכן היתה חותמת. ואחר הזיין ראוי שלא לכתוב אלף כידוע שאחר פתח אין כותבים אלף. ורק אם חותמת באלף ראוי לכתוב כן. וכבר כתב הט"ג בכמה מקומות שאין להקפיד אם נכתב אלף אחר הפתח לפי שהרבה כותבים כן. ויש מקום לומר שאף אם אינה חותמת רק בכתב נכרים. מ"מ יש לכתוב באלף לפי שדרך העולם לכתוב כגון זה באלף. והוא מצד שהוא שם נכרים. ובכתבים כותבים להוראת הפתח אות א'. אבל אם חותמת בכתב שלנו בלא אלף בודאי צריך לכתוב כן. ועט"ג שא"ו סק"א שכ' ג"כ דבשמות הלעז מושך הפתח עמו אלף. ובשא"ל סק"ז כתב שצריך לילך אחר החתימה וע' שא"א סק"מ ושנ"ח סק"ו ושנ"ט סק"א וסק"ג בזה ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה