שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קי
כבוד ידידי הגאבד"ק אסטראב מוהראש"ז נ"י.
ע"ד אחד שנקרא בפי כל אהרן וכן חותם ועולה לתורה ורק בני משפחתו קורין אותו לפעמים אהרן יעקב ואומר המגרש שכן הוא שמו מעריסה. ומעכ"ת הביא דברי כנסת יחזקאל סי' ס"ד דשם עריסה מצטרף למיעוט לעשותו עיקר והנה הכנ"י שם הצריך ב' גיטין וגם שם חתם בשם העריסה וזה עדיף ממיעוט קורין דנ"ד דהוי מיעוטא דמיעוטא. ואף אינימא דסברת הכנ"י הוא כעין סברא דסמוך מיעוטא לחזקה מ"מ הא במיעוטא דמיעוטא לא אמרינן הכי ע' תו' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב. ובלא"ה ז"א דסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק לר"מ ולא לרבנן. ואינימא דס"ל דהוי כחזקה דאנן סהדי דעדיפא משאר חזקות כידוע. והכא אנן סהדי ששמו כך מעריסה. ז"א דא"כ א"צ צירוף כלל למיעוט. ואפשר סברתו שאם לא נקרא כלל בשם זה לא שייך אנן סהדי דהא לפנינו שנעקר לגמרי. אבל אם המיעוט קורים אותו כך שייך אנן סהדי שעיקר שמו כהמיעוט. וכן בכל רוב ומיעוט אם יתברר שהאמת עם המיעוט לא אזלינן בתר רובא. ורק בשם שאינו מן העריסה אמרינן דכל שאין הרוב קורים אותו לא הוי קביעות שם כלל. משא"כ בשם עריסה שהוא עיקר שמו ודמיון לזה בנדה ס"ג גבי וסת קבוע שצריך שתעקרנו ג"פ ואף אם עקרתו ג"פ בכ"ז אם ראתה בו עוד פעם אחד חוששין לו כדקיי"ל ביו"ד סי' קפ"ט. וע' טוב גיטין בלקו"ש בשם חיה יארא שע"פ סברתינו ישתנה דינו ואכמ"ל בזה. אך בגוף הדבר לא דמי דשם אמרינן שכן טבע גוף האשה. וגם דשם דווקא כשלא קבעה עדיין ווסת אחר ע"ש ועיקר סברת האחרונים והמהרי"ק שורש פ"ו בראשם דס"ל ששם העריסה עיקר הוא דס"ל שכיון שקבעו לו שם זה הוי זה עיקר שמו ולא שייך לבטלו. ולזה ס"ל לאיזה פוסקים שאף אם נשתקע צריך לכתוב שני גיטין והובא בב"י סי' קכ"ט:
אבל פוסקים רבים חולקים ע"ז. והלא המה הב"י ס"ס קכ"ט ומהר"מ מינץ סי' ס"ד והרדב"ז ח"ג סי' תל"ט ומהריב"ל והרד"ך בבית ד' ח"ג והלח"מ בשו"ת לחם רב סי' ל' ועוד כמה אחרונים ס"ל שאין יתרון לשם העריסה והולכים אחר רוב קריאתו. וסברתם נראה ששם אדם הוא רק שנותנים בו סימן כדי להבדילו משאר בנ"א. ולזאת אותו שם שידוע לרוב אנשים וניכר בו. הוא עיקר שמו ואין נ"מ כלל בשם העריסה. ופשטות הש"ס ורי"ף ורמב"ם ושאר ראשונים הוא כדבריהם דרובא מרים ופורתא שרה כותבים העיקר כהרוב ולא חילקו בין שם העריסה לשם שהוחזק אח"כ. ולהמהרי"ק ודעימיה צ"ל דאיירי ששני השמות הוחזקו מעריסה רק שזה הוחזק אצל הרוב וזה אצל המיעוט. וכן ראיתי שכתב הג"פ ס' קכ"ט אבל הוא דוחק. ואם נפרש כן. יש לפרש עפ"ז דברי רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי. שנדחקו הראשונים בביאור הדברים. ולפ"ז י"ל שמפרש דדווקא ששניהם הוחזקו מתחילה ויש לדחות] וכן מהא דיהודה וגליל קשה דוודאי נולד במקום אחד. ועפמ"ש המהרי"ק שורש צ"ח דאף דשם מחמת חולי עיקר מ"מ שם שבמקום נתינה עדיף. ה"נ י"ל דעדיף משם העריסה: אבל הט"ז סי' קכ"ט חולק עליו. ויש לי להאריך בביאור הסתירה שהעירו התו' מתוספתא וביאור הירושלמי והרי"ף אך אין העת מסכמת:
ולכאורה צ"ע על שיטה זו ממ"ש כמה ראשונים ששם החולי הוא העיקר וכותבים אותו תחילה. וכתב הרמ"א בתשובה סי' פ"ד דה"ה בכל שם שידוע שחפצו לשנות שמו הוי השני עיקר. וקצת פוסקים בארו שזה דווקא אם הביאתי לזה סיבה גדולה וטעם נכבד. וע' בתשובה שבסוף ס' עזרת נשים. ולסברת פוסקים הנ"ל קשה דמה לנו ולחפצו כיון שעכ"פ הרוב קורין אותו בשם הראשון ומוחזק להבדילו משאר אנשים בשם זה. והרדב"ז שם כתב באמת דמ"ש שמחמת חולי עיקר היינו היכא דהוי מחצה על מחצה אבל אם הרוב קורים אותו בשם ראשון אזלינן בתר רובא. אבל כמה פוסקים ס"ל דהוי עיקר אף במקום רוב. וע"כ צ"ל הטעם ששם האדם נקרא מה שהוא קובע לעצמו. א"כ גם שם העריסה נקבע לו בעודו קטן וניחא ליה בשם שקראוהו אבותיו וגם דאצלינו ע"פ רוב נקראים על שם אבותם. ומסתמא ניחא ליה להקראות על שם משפחתו:
ואפשר לומר סברת הפוסקים הללו דכיון שהסופר שליח הבעל צריך לכתוב כרצונו וציוויו. וידוע מ"ש האחרונים שצריך הבעל להזהר מלהגיד שום דבר להסופר נידון תיקון הגט וכתיבתו כדי שלא יהא קפידא ולא יוכל הסופר לשנות מדבריו. ולזה כיון שאנו יודעים אומדן דעתו שחפצו ששם השני יהי עיקר שמו. אם יכתוב הסופר שם ראשון קודם יהא זה כשינוי מדעתו. ואף שאנו רואים שאינו מקפיד לחתום דווקא בשם שני וכן בעלייתו לתורה. מ"מ בגט י"ל דמקפיד טפי וכמ"ש התו' בגיטין פ' ע"א ד"ה מפני כעין זה ואף אם יאמר הבעל בפירוש שאינו מקפיד ע"ז. יש לחוש להוצאת לעז אח"כ. על הגט. משא"כ בשם העריסה ס"ל שכיון שהוא לא קרא לעצמו שם זה אינו מקפיד עליו. ולזה ס"ל להנהו פוסקים שאינו עיקר. ואזלינן בתר רובא:
ועיקר מ"ש הפוסקים דהא שהצריך ר"ג לכתוב שם העיקר קודם הוא מפני חשש לעז צריך ביאור לפמ"ש האחרונים לחלק בין שם חולי לשם אחר וכן בין שם העריסה א"כ ליכא לעז שיתלו שהקדימו הטפל בשביל שהוא מחמת חולי וכדומה מפני טעם גדול כמש"ל. וצ"ל שחוששים להנהו דלא גמירי דינא וכהא דגזרינן בקה"ת משום הנכנסים ויוצאים וכן ביבמות ל"ו שלא יתירו חלוצה לכהן ובדף צ"ד שיאמרו א"א יוצאה בלא גט וכן בכ"מ בש"ס. וכל הני החשש משום הנהו דלא גמירי דינא. דבנ"ד א"ל כן. דא"כ גם שם מחולי או מעריסה איך מקדימים אותו כיון שהרוב קורים אותו בשם אחר ניחוש ללעז למאן דלא גמר דינא. ונראה דבכל הנהו שהבאנו החשש דמאן דלא גמיר יטעה שבאמת מותר לעשות כן. אבל בגט החשש שהבעל יוציא לעז והוא יודע שאינו מחולי או מעריסה וכדאיתא ריש גיטין שתקנו בפ"נ משום חשש לעז מהבעל בעצמו. וכ"כ הר"ן בגיטין ל"ד להדיא מ"ש. רק בשאר פוסקים משמע שהחשש הוא שאחרים יוציאו לעז ואכמ"ל בזה:
עכ"פ בנ"ד לענ"ד עיקר שיכתבו אהרן דמתקרי אהרן יעקב. ראשית דהא רוב הפוסקים ס"ל דשם העריסה אינו עיקר ודבריהם נראים עיקר בש"ס וראשונים וכמש"ל שנית דאף המהרי"ק בשורש פ"ו דס"ל שהוא עיקר צירף שם הטעם דשם בלי אינו שם בפ"ע וניכר מזה שיש לו שם עיקרי ע"ש. וכן הבינו כמה אחרונים בדעתו וע' דברי אמת בקונטרס י"א סי' י' וסי' נ"ח בזה ובג"פ ס"ק צ"ב צ"ג וע"ש ס"ק ס"ח וא"כ בנ"ד שאהרן הוא שם בפ"ע גם המהרי"ק מודה שצריך לכתוב שם אהרן קודם. וגם הכנסת יחזקאל שם החמיר ליתן ב' גיטין משום שהיה חותם כן ע"ש. וע' ט"ג שא"א סק"מ שכתב ג"כ שאם עולה לתורה בשם השני שכותבים דמתקרי על שם העריסה. ובדבריו יש סתירות באיזה מקומות בענין זה. וע' לקו"ש סעי' ה' שהתיר לכתחילה לכתוב שם העריסה לבסוף. וע' חתם סופר חאה"ע ח"ב סי' כ' כעין זה. ונראה דלא ברירא ליה האי דינא. אבל בנ"ד שחותם ועולה לתורה ג"כ בשם אהרן נראה דכ"ע מודו. ולפמש"ל שהטעם ששם חולי עיקר מפני שחפצו בכך וכן בשם העריסה. א"כ בנ"ד שחותם ועולה לתורה בשם אהרן מוכח שאינו מקפיד דווקא על שם זה. ומש"ל דגט עדיפא ליה הוא דוחק. וגם דיש לקחת רשות מהבעל בפירוש ע"ז. ולחשש הוצאת לעז שכתבתי למעלה שהבעל יוציא לעז. יש לתקן שיעשו קיום ע"פ העדים שהבעל נתן רשות ע"ז. וכהא דריש גיטין דהיכא שיש קיום אין חשש ללעז שלו. ואף שאפשר דאיזה מהאחרונים ס"ל להחמיר בשם העריסה אף בכה"ג דנ"ד ליתן ב' גיטין. מ"מ הוא דעת יחיד. ובב' גיטין יש חשש גדול כמבואר בפוסקים וגם דבנ"ד יש לצרף ג"כ דעת הפוסקים שאין הבעל נאמן לומר על שמו איזה שם מן העריסה יעויין בפוסקים. ובפרט דהא הוא בעצמו א"א שיודע זה רק שמגיד ששמע כן מאבותיו וממכתב מעכ"ת נראה שזולתו אין מי שיודע זה. וא"ל דשם העריסה יהא עיקר מצד הא דאיתא בש"ס דדרשינן שמות והוי כמו רוה"ק שנזרקה בפי הקוראים אותו שזהו שם העיקרי הראוי לו. דז"א דאדרבא כיון שנשתנה שמו אח"כ בפי הרוב נאמר דמסתמא הוא עיקר שמו. וממאמר חז"ל ג' שמות יש לאדם וכו' נראה אדרבא שהעיקר הוא שם שהבריות קורים אותו וגם יש לצרף לזה דעת הב"מ בס"ס קכ"ט שבכל כה"ג צריך לכתוב דמתקרי על השני שמות ע"ש:
והנה כיון שהכנסת יחזקאל כתב שראה תשובות כשערות ראשו ובכ"ז לא מלא לבו להורות רק שיתנו ב' גיטין ע"ש והובא בט"ג בשא"ח. לכאורה טוב להשהות הגט שלשים יום ובמשך זה יעלה לתורה ויחתום בשם אהרן יעקב. וסגי בעליה לתורה ג"פ כמ"ש המבי"ט סי' נ"ב והסכימו עמו האחרונים. ואף שלא יזדמן לו לחתום בתוך זמן זה סגי בעליה לתורה לחוד. ואח"כ יכתוב אהרן יעקב דמתקרי אהרן בלי פקפוק וכעין תקנה זו כתב בכנ"י שם ובכמה אחרונים. אך בעת הזאת אין כדאי לעשות זאת כי זה נותן מקום לקלי הדעת ללגלג על דברי חכמים ויכשלו בעון ליצנות ר"ל. ולזה יכתבו גט אחד ושם אהרן קודם כנ"ל. וממכתב מעכ"ת ניכר שאינם בני עירו רק מעיר אחרת באו. וא"כ אפשר שבמקום הכתיבה לנתינה אין מבני משפחתו שיקראו לו בשם אהרן יעקב. ובכה"ג וודאי שצריך לכתוב אהרן דמתקרי אהרן יעקב דאף בשם מחולי כתב המהרי"ק שורש צ"ח דמקום נתינה עדיף וכ"ש בשם עריסה. ואף הט"ז שחולק עליו שם נראה ג"כ שדעתו להכשיר הגט שנכתב בדיעבד כן ולא לכתחילה ע"ש שנדחק מאד. ודברי מהרי"ק נכונים ויסודתם בש"ס. ובשם העריסה וודאי דכ"ע מודו דזה מוכח בש"ס להדיא וכמש"ל דהא נולד ביהודה ומגרש בגליל בשם שבגליל. ושם דיהודה הוא שם העריסה:
ובשם אביעזר פשוט כמ"ש מעכ"ת לכתבו תיבה אחת. וע"ד שם בן ציון שנוסף מחמת חולי ונשתקע. פשוט שאין לכתבו. ואף שיש קצת פוסקים שחוששים לכתוב ב' גיטין בכה"ג. מ"מ בשם אביו וודאי ליכא למיחש וכמ"ש הפוסקים דבשם האב סגי בשעה"ד אף לכתחילה בחניכה שהכל קורים בו. ומ"ש מעכ"ת ראיה משו"ת חוט השני שא"צ לכתוב שם מחולי שנשתקע. אינה ראיה דשם איירי שמת מתוך חוליו ולא נתחזק כלל שם זה יעו"ש. וידוע מחלוקת התוי"ט וגאוני דורו נידון גט כזה. וסברתם דכיון ששינה שמו כדי שיחיה ולא הועיל לו אין שייך לומר שיהא שם העיקר ואומדנא דמוכח ששינה שמו רק על דעת כן שיחיה מחוליו וכמש"ל בשם הפוסקים שזהו טעם ששם מחולי נקרא עיקר ועפ"ז יש לבאר טעם הא דאיתא בברכות י"ג דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה משא"כ ביעקב. והיינו משום דבאברהם היה כדי שישתנה המזל כמ"ש חז"ל בב"ר פ' לך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וע' שבת קנ"ו ע"ב. משא"כ ביעקב שהיה רק לכבוד בעלמא ובשרה שנצטוה רק אברהם כדאיתא שם. י"ל משום שהאשה שדה של הבעל כמ"ש התו' ריש כתובות. והיה די בשינוי שם אברהם לחוד וע' יבמות ס"ד. ובר"ה ט"ז יליף שינוי השם משרה. וקשה טובא דהא שרה לא נצטוה על שינוי שמה רק אברהם. והו"ל למילף מאברהם וגם דהוא קודם לזה. ובתשובת הרא"ש סוף כלל י"ז כתב ששינוי השם נלמד מאברהם ושרה ויש להאריך בזה ולישב דברי הרמב"ם שלא הביא הך דהקורא לאברהם אברם אך אכ"מ]:
וע"ד האשה שהכל קורין לה שרה ובני משפחתה קורין אותה לפעמים שרה טילא. הנה לא ביאר מעכ"ת אם שמה מעריסה שרה טילא או מחמת חולי. ונראה שהוא מעריסה כי מחמת חולי ע"פ רוב מקדימין אותו וכמבואר בפוסקים. וגם לא ביאר אם גם במקום הגט יש שקוראים אותה כן או לא. וכבר בארתי שאם במקום הנתינה אין מי שיקרא אותה כן צריך להקדים שם של מקום הנתינה. וגם חתימתה לא כתב. ונראה שאין יכולה לחתום. ובכ"ז נלע"ד העיקר לכתוב שרה דמתקריא שרה טילא וכמש"ל דבכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא. ולהצריך ב' גיטין הוא דבר קשה. ורק אם ידוע שבמי שבירך וכל דבר שבקדושה קורין אותה בשם שרה טילא נראה שצריך להקדים שם זה. והיינו אם גם במקום נתינה יש שקורים אותה בו כנ"ל. ולהשהות הגט שלשים יום ולהחזיק שמה שרה טילא כבר כתבנו שאין ראוי לעשות כן. ובפרט באשה שהחזקה הוא שיודיעו ע"י הדבקת פתקאות בבתי מדרשות שהאשה הזאת עיקר שמה שרה טילא. וכמבואר באחרונים. וזה יהי וודאי בעיני ההמון כחוכא:
וע"ד שם אבי האשה ששמו שמשון שמעיה ובפי כל נקרא שמשה. בפתח. הנה שמעיה פשוט שכותבים אותו חסר כמ"ש בט"ג ושאר אחרונים שרובו בלא ויו לבסוף וע' לקו"ש סעיף י"ט בט"ג. ויכתבו שמשון שמעיה דמתקרי שמשה. ובנידון שם שמשה. הנה מעכ"ת כתב שמשי ביוד. ואם נרגש במבטא יוד לבסוף. וודאי שצריך לכתוב שמשי ביוד כדעת מעכ"ת ורק אצלינו אין נרגש יוד במבטא. ואם גם אצלם כן אזי צריך לכתוב שמשה בהא וכדין כל שמות שמקורם מלה"ק שסופם בהא כדקיי"ל ס"ס קכ"ט. ומ"ש מעכ"ת דשמשי הוא שם רשע ממגילה ט"ז הוא מקרא מפורש בעזרא ד' יעו"ש. ובנ"ד פשוט שהוא קיצור משמשון ובפרט אם אין נרגש יוד וצריך לכתוב ה' כמש"ל. ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש האחרונים דרק אם נקרא בשם אחד א"צ לכתוב קיצור השם. אבל בנקרא בב' שמות צריך לכתוב קיצור שם האחד דלא גרע מאלו היה נקרא בפי כל בשם שמשון לחוד שהיו כותבים אותו. וע' לקו"ש בט"ג סעיף ב' ומאפס פנאי ההכרח לקצר: