שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קט
כבוד ידידי ה"ג וכו' מו"ה חיים ראובן ג"י
הרב דק"ק שניידאווא
הגיעני ברגע זו. והנני להשיבו בקוצר. ע"ד שם בעריל שנכתב ביו"ד. אין ראוי להשיב הגט בשביל זה ובפרט במקום חשש עיגון גדול כמ"ש מעכ"ת. ואף כי לכתחילה צריך לכתוב בלא יוד. בכ"ז הלא יש קצת אחרונים שכתבו לכתוב ביוד. וגם יפה כתב כבודו שאולי חותם כך ויש לנו לתלות שנכתב כהוגן. ואף שלמעשה אין להביט בזה על חתימתו כמ"ש מעכ"ת. ומ"ש לחלק בין שם לעז והביא מהט"ג בשם הערש. ז"א דשם קורים אותו ג"כ הערש בסגול ורק נוהגים לכתוב הירש מטעם שכתב שם לכן אם חותם ג"כ הערש יש לכתוב כן. אבל בשמות אחרים אין הולכים אחר שיבוש חתימתו. אך בכ"ז מאן דעביד הכי אין לפסול הגט ובפרט שאין כאן מקום לטעות בשביל זה. וידוע שיש שכותבים בעריל ביוד ולא יבואו לטעות ולומר שהוא איש אחר שמכונה כן. והא עיקר טעם שצריך לכתוב כל השמות של בעל הוא משום חשש לעז כמבואר בפוסקים. וכאן אין שייך זה כיון שחותם כן. וגם אין אצלינו כלל שני שמות נפרדים כאלה ואין כאן חשש לעז. ובמק"א בארתי דבכה"ג בגט ע"י שליח שני שכבר נתקיים בב"ד אין חשש לעז כדאיתא ריש גיטין ואכמ"ל בזה:
וע"ד שם אבי המגרש שכתב רק שם הקודש צבי ולא כינויו הירש. הנה מבואר בפוסקים שבשם האב אין קפידא לכתוב כל השמות דאף אם לא כתב כלל שם האב כשר. וכמ"ש ג"כ מעכ"ת. ובאמת יש לפקפק בזה דכאן שכתב רק שם הקודש יש מקום לטעות ולומר שאין לאביו שום כינוי מדלא כתבו. וא"כ י"ל שהמגרש הוא אחר שהרי מגרש זה אנו יודעים שיש לאביו כינוי. וצ"ל דכיון שידוע דעת הפוסקים שלפעמים כשיש ספק בכינוי שם האב משמיטים וכותבים רק שם הקודש או רק כינויי כשיש ספק בשם הקודש. א"כ ידעו לתלות בזה ואין בזה חשש לעז. וכעין זה כתב החתם סופר ושאר אחרונים שבשם שכתוב בחיבורים אין חשש ללעז לפי שידוע שנכתב כפי מה שנמצא בחיבורים. וכ"כ האחרונים לענין שמות עיירות ונהרות שכותבים בשינוי מכפי הנקרא בפי כל לפי שידוע שנוהגים בגיטין לכתוב כן. עכ"פ בנ"ד אין חשש בזה. ובפרט במקום עיגון. וגם דבלי ספק כותב המסדר הטעם שכתב כן וי"ל שדי בזה להפקיע חשש לעז:
וע"ד שכתב העניא שאשא דמתקריא שאשקא. ובאמת הכל קורין אותה בשם שאשקא ורק אביה ואמה קורים אותה לפעמים וכן בכתובתה כתוב שני השמות. וחושש מעכ"ת לנשתקע. ורק הביא מחמדת שלמה סי' ס"ו שהקיל במקום עיגון בנשתקע. לדעתי א"צ לזה דכיון דשם העריסה הוא בשני השמות ולפעמים נקראת כן בפי אביה ואמה לא הוי נשתקע. ובחמד"ש שם איירי שנשתקע לגמרי. ולענ"ד יש לדקדק מהש"ס שא"צ מיעוט גמור אלא דאף מיעוטא דמיעוטא קורים בו שוב לא מיקרי נשתקע. מדקאמר בגיטין ל"ד דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה. ולא קאמר מיעוטא שרה. משמע שהכל קראו אותה מרים רק מיעוטא דמיעוטא שרה. ורק רש"י פי' שם מיעוט בני העיר. ובפרט לפי גירסת הרי"ף שם רובא מרים ופורתא שרה. בודאי קשה ל"ל קאמר ומיעוט שרה. וע"כ צ"ל כמ"ש שזהו להורות דסגי בפורתא ממש. ובפרט בשם העריסה. עב"י ס"ס קכ"ט ואחרונים שם. וכ"כ בשו"ת ב"א סי' פ"ה בשם שאסיא טויבא שקראו לה כן רק בני משפחתה ובכ"ז כתב שם לכתוב ב' גיטין בהראשון שאסיא טויבא בתחילה. ובשני טויבא בתחילה ע"ש. וממילא בשליח שאין כותבין ב' גיטין כידוע צריך לכתוב כנוסח העקרי שביאר שם לכתוב שם העריסה קודם וכ"כ שם בסי' פ"ו לענין שם מרים בילא ושם כתב לכתוב רק גט אחד מרים בילא דמתקריא בילא. ואף דבמק"א בארתי דבכה"ג צריך לכתוב השם שהכל קורים בו מתחילה. בכ"ז אין לפסלו בשביל זה. ומכ"ש במקום עיגון. וגם יש לדון דבקיצור השם לא שייך נשתקע כיון שצומח משם הראשון וכמ"ש המהרי"ק כעין זה בשורש צ"ח ועב"י ס"ס קכ"ט ואקצר. ויוכל מעכ"ת למסור הגט: