שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קטו
ע"ד אחד שנקרא מעריסה מנחם מענדל גדליה ואח"כ הוסיפו לו מחמת חולי שם חיים ונקרא לתורה חיים מנחם מענדל גדליה. ובפי כל נקרא מענדל. ואח"כ דר בסטערדין ששה שנים וקראוהו שם לתורה חיים גדליה מנחם מענדל ובפי כל קראוהו בשם מענדל וקצתם בשם גדליה מענדל. ואח"כ דר באשטראווא שלש שנים וקראוהו שם לתורה חיים מנחם מענדל גדליה והנה אח"כ חלה חולי שיש בו סכנה ובאשר לא היה לו בנים גירש את אשתו בעיר בראק ואמר שם שנקרא לס"ת חיים גדליה מנחם מענדל וכתבו כן בגיטו וכתבו דמתקרי מענדל. ובבראק ידעו ששמו מענדל אבל שארי שמותיו לא ידעו רק מפיו. והנה האיש הלז מת. והאשה נתקשרה בשידוכים. ועתה נודע שקודם קביעות דירתו בסטערדין וכן אח"כ באסטראווא נקרא חיים מנחם מענדל גדליה. והאיש שנשתדך עמה אומר שאם תצטרך חליצה ינתק מוסרות השידוכים. והאשה דלת המצב ובת טובים וחפצים מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר אני טרוד מאוד ארשום בקוצר מה שנלע"ד בזה למעשה:
הנה בהפיכת השמות נחלקו האחרונים. הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ס"ג וצ"ט פוסל. והישועות יעקב ומהרש"ק מכשירים בדיעבד והביאום מעכ"ת במכתבם. והנה לכאורה אף שראיות המהרש"ק באנשי שם סי' פ' מפוקפקות לענ"ד ואין בהם כדי הכרע ע"ש. מ"מ סברת הישועו"י נכונה שנמצאים הרבה אנשים שמהפכים שמותם לפעמים. וא"כ אין בזה חשש לעז של שינוי השם כיון שידוע שדרך להפך השמות. ונראה להביא ראי' מדמצינו בנביאים בשם יהויכין שנקרא בירמיה כ"ב ול"ו כניהו והיינו משום דיהויכין הוא מורכב מן השם ויכין. וכניהו הוא להיפוך כנו והשם. וכן נמצא שם כנניהו בדה"י א' ז'. ואף שנקרא גם יכניה היינו ג"כ מורכב מתיבות יכין והשם. וכניהו הוא קיצור השם בלא היוד. וכן מצינו בהרבה מקומות יוחנן וחנניהו. יהוזבד וזבדיהו. אלנתן ונתנאל. אלחנן וחננאל וכן הרבה שהם שם אחד רק שלפעמים קוראים השם בתחילה ולפעמים בסוף. וכן מצינו בדה"י ב' כ"א שנקרא בנו של יהורם יהואחז ואח"כ בק' כ"ג וכן במלכים קוראו אחזיהו. וזה שם מורכב מן השם ואחז. ובכ"ז קורא הכתוב לאיש אחד לפעמים בשם קודם ולפעמים תיבת אחז קודם הרי שאין קפידא בזה:
וכבודם הביאו בשם ס' שערי דיעה ראיה ממנחות ס"ד שאמר מי איכא דוכתא דקרו ליה גגות צריפין או צריפין גגות. אלמא שאין קפידא בזה מדלא דקדק על איזה דבר שם ידו תחילה. והנה ספר הנ"ל אינו ת"י. אכן לדעתי יש להביא ראי' משם להיפוך דאינימא שהיה דרכם להפך השמות ולא היה קפידא בזה. א"כ למה אמר את שניהם. והול"ל מי איכא דוכתא דקרו ליה גגות צריפין ותו לא דהא אף אם קוראים אותו צריפין גגות ידעו שהוא בעצמו גגות צריפין כיון שהיה דרכם להפך השמות. וע"כ צ"ל שלא היה דרכם להפך השמות. ולזה הוכרח לשאול על שניהם. ומה שלא דקדק איך הראה החרש. י"ל שכשהניח ידו האחת במקום אחד לא הרגישו כלל שרוצה להראות רק כשהניח ידו האחרת ג"כ אז הרגישו שמראה להם שם המקום. ולזה לא יכלו לדקדק על איזה מהם הניח תחילה. או אפשר הניח מקודם על הדבר שפגע בו תחילה וסמך שיבינו על איזה מקום הוא מכוין כי ידע שאין מקום בא"י שיקרא כסדר שהראה רק להיפוך. או אפשר הניח שתי ידיו בבת אחת. ואפשר שלזה כתוב שם גבי גגות צריפין אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידא אצריפא. וגבי עין סוכר איתא שם אותיב ידיה אעינא וחדא ידא אסיכרא. ולא אמרו חדא ידא אעינא. והיינו משום דשם לא הניח שתי ידיו בבת אחת רק מקודם הניח ידו על עינו ואח"כ אסיכרא ומ"מ נסתפקו בשם סוכר עין לפי שאפשר הניח על עינו קודם לפי שעינו סמוך לידו. ואל הסיכרא הוצרך לילך. עכ"פ הרי מוכח מכאן שאין דרך להפך השמות וכנ"ל:
אכן נלע"ד עיקר שזה תלוי במנהג המקום שאם ידוע מנהגם להפך השמות ודאי שכשר הגט דהא ידוע לכל שיש שקורים אותו כן. ואם אין דרכם להפך פסול הגט. ובימי בית ראשון היה מנהגם להפך השמות כמש"ל ובזמן בית שני לא נהגו כן. או אפשר בשמות המקומות הקפידו שלא להפך השמות. כי קריאת שמות המקומות נוגע לכלל המדינה כדי שלא יבואו לידי טעות. משא"כ בשמות בני אדם אין נזהרים כ"כ דבלא"ה יש הרבה בנ"א ששמותם שוים. ואף דאמרינן בגיטין כ"ז חיישינן לשני שוירי. מ"מ אינו מצוי. ועוד דשם אפשר שיהו שני שיורי בשני מדינות שונות. אבל במנחות שם איירי במדינה אחת בא"י. ובמדינה אחת ודאי נזהרים לקרוא לעיירותיהם שמות מיוחדים:
ולזה בנ"ד נראה דאף שבשארי שמות כמו אברהם יצחק וכדומה אין דרך בנ"א להפוך השמות. ואם כתב להיפוך נראה דפסול. מ"מ במגרש זה הרי ראינו שהפכו שמותיו במקומות שונים. וכיון שדרכו בכך כ"ע מודו דלא הוי שינוי וכמ"ש הישועו"י כנ"ל. ונהי דבמקום שידוע שמהפכים שמות המגרש נראה שצריך לכתוב שניהם יחד. ואף דממילא נדע שהוא אותו האיש כיון שדרך להפך. מ"מ הרי אצלינו המנהג לכתוב כל השמות ואף כינויים הידועים לכל כמו ליזר מן אליעזר וכדומה. מ"מ אם כתב רק שם אחד ברור שכשר כמ"ש הישועו"י ומהרש"ק כיון שידוע שדרכם להפך. ועדיף מאם יש לאחד שני שמות וכתב רק אחד. דהתם מן שם האחד לא מוכח שם השני. אבל הכא ידוע שאפשר קצתם קורים אותו להיפוך וכנ"ל:
ואף דהכא אין דרך להפך במקום שהיה דר כעת רק שבמקום שדר לפני שלש שנים היפכו שמותיו. מ"מ נראה שעיקר השם הוא שם שקוראים אותו במקום הכתיבה והנתינה ושמות שאר המקומות הם טפלים. ואף דבמקום כו"נ לא ידעו רק משם מענדל ויתר שמותיו לא ידעו. ומענדל ידוע שאינו עיקר השם שהרי ודאי יש לו שם הקודש. מ"מ אין מזה הוכחה על שארי השמות רק על שם מנחם. ושם שקראוהו בסטערדין אין שייך לקראו נשתקע ע"י מה שדר אח"כ ג' שנים באסטראווא. דהא אם יבא עתה לסטערדין יקראוהו עוד הפעם בשם שקראוהו כבר. וא"כ לא מיקרי נשתקע. ובפרט שהמקומות קרובים ובודאי פוגע בכל עת אנשים מסטערדין. וכן מוכח בגיטין ל"ד ע"ב דהיכא שיש לו שני שמות ביהודה ובגליל צריך לכתוב שניהם. אף דודאי אינו דר רק במקום אחד. וגם אין מצויים כ"כ עוברים ושבים כדאיתא בב"ב ל"ח דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי וע"ש בתו' בזה. ואף דהשם שנקרא באסטראווא הוי שם הלידה שבשעת הלידה קראוהו בהקדם שם מנחם מענדל לגדליה. מ"מ כבר כתבו הב"י ס"ס קכ"ט והרדב"ז ח"ג סי' תל"ט והמהריב"ל והרד"ך ועוד הרבה אחרונים שאין שייך לקרוא לשם הלידה שם העיקר. רק העיקר כפי שנקרא בפי כל או לס"ת ובמק"א בארתי בס"ד שכן עיקר. ואם היו כותבים הגט בסטערדין בודאי היה ראוי להקדים שם שנקרא בו שם לשם הלידה שנקרא בו באסטראווא. וממילא השתא שהגט היה במקום אחר. שוב אין יתרון לשם שנקרא באסטראווא נגד שם שנקרא בסטערדין וכנ"ל. ולכאורה היה צריך להקדים שם מענדל לפי ששם זה ידוע במקום הכו"נ. אך י"ל דכיון ששם מענדל יש לו בודאי שם קודש יש להקדים שם הקודש כפי שהוא וכדקיי"ל סי' קכ"ט סט"ז וע' מהרי"ק שורש פ"ו שכתב ג"כ כנ"ל. ועכ"פ כיון ששני השמות שוים. ממילא אם השמיט אחד מהם כשר דהוי כמו אם השמיט אחד משמות הטפלים. ובאמת הוא מפורש בש"ס גיטין ל"ד ע"ב שאם יש לו שני שמות ביהודה ובגליל ויצא למקום אחר וגירש באחד מהם כשר אם לא הוחזק במקום נתינה בשני שמות ע"ש ברש"י ותו'. ולבד זה הלא כתבו כמה פוסקים דאף אם כתב רק שם הטפל ג"כ כשר וכ"פ המחבר בסי' קכ"ט ס"ג. וכתבו שם האחרונים שיש לסמוך להקל בשעה"ד ומקום עיגון:
והנה בשו"ת פנ"י סי' י' כתב שאם נסעו ממקום דירתם למקום אחר להתגרש ושבו למקום דירתם. אזי צריך לעשות עיקר מן שם מקום הדירה. כי עיקר חשש הלעז שייך שם ולא משגחינן על שם מקום הכו"נ. ולפ"ז בנ"ד ג"כ מיקרי השם שנקרא באסטראווא שם העיקרי. אבל כבר חלק עליו הט"ג בלקוטי שמות בשם מ"ח סק"ב ודבריו ברורים. ואף שכתב שם שיש להחמיר גם כדברי הפנ"י. היינו רק לכתחילה לצאת ידי דעת הפנ"י אבל בעיקר הדין העיקר הוא השם שנקרא במקום כו"נ. וכן החליט בגט מקושר ובשו"ת מהרי"מ מבריסק סי' ל"ד ועוד כמה אחרונים שהעיקר דלא כהפנ"י בזה. וכ"נ פשטות הש"ס דגיטין ל"ד ע"ב דיצא למקום אחר וגירש באחד מהן מגורשת ואף ששב אח"כ למקום דירתו ואף שגירש בשם שהוחזק במקום אחר. ואין לנו רק לשון הפוסקים שהעיקר הוא שם של מקום הנתינה ולא הזכירו מקום הדירה. ועוד דכיון שנכתב במקום אחר שוב ליכא לעז אף במקום הדירה. כי אף אם יראה איש מאסטראווא את הגט לא יוציא לעז כי יתלה שבמקום הכו"נ נקרא כן או במקום אחר וכמו שהוא באמת. מסקנא דמילתא בנ"ד שהגט כשר בלי שום חשש. ובפרט שנתקשרה בשידוכין והאיש אינו חפץ לישאנה אם תצטרך חליצה: