אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן צד

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן צד

סימן צג

להה"ג הנ"ל

ע"ד מ"ש כבודו לישב קושייתי על הקה"י עפמ"ש הרמ"א בח"מ סי' רמ"ה ס"י דהא דכשקיבל לידו המתנה בשתיקה ולבסוף צווח לא מהני היינו רק כשאמר לשון שמשמעותו שאינו רוצה בה. אבל אם אמר לשון דמשתמע שאינה מתנה מעיקרא אע"ג דשתק מתחילתו נאמן בהודאתו אף אם חב לאחרים. ולזה הכא דזרקתו הוי כהודאה גמורה שלא נתרצתה מתחילה עכ"ד. והביא כן בשם ספר עזרת ישראל. הנה ספר זה לא ראיתי. אולם בגוף הדבר נראה דז"א דרק בממון אמרינן שם דהוי כהודאה שמודה שלא נתרצה לקבל המתנה מתחילה והודאת בע"ד כמאה עדים דמי. וכ"ה לשון הטור והרמ"א שם שנאמן בהודאתו ע"ש. ואף שכתבו שנאמן אף בחב לאחרים. היינו מהטעם שכתבו שם לפי שלא היה בחזקתו עד עתה. ולא שייך בזה סברא דכל מה שת"י אדם הוא בחזקת שלו. וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' זכיה הי"ג שנאמן מקבל המתנה לומר שהוא שומר או שהיה אנוס וכדומה וכן קיי"ל בח"מ סי' רמ"ה ס"ז. וכתבו הלח"מ והמל"מ שם דכיון שידוע שהיה מקודם של אחר שוב אין שייך חזקה שהוא שלו ונאמן אף לחוב לאחרים ע"ש. אבל בקדושין דהוי מילתא דאיסורא ולא שייך הודאת בע"ד כמאה עדים. ודאי דלא מהני מה שתאמר אח"כ שלא קיבלה לשם קידושין. ואף דבקדושין ס"ה ע"ב איתא הטעם דלהכי לא מהני בקדושין הודאה מפני שחב לאחרים. הרי כבר כתב הרשב"א בחידושיו שם שהכוונה רק דאיתקש לממון במקום שחב לאחרים. אבל באמת גזה"כ הוא שצריך שני עדים ול"א גבי קדושין הודאת בע"ד כעדים. וא"כ ה"ה לבטל הקדושין אינה נאמנת:

ועוד נראה דהנה בסי' צ"ט ס"ג קיי"ל שאם היה ידוע שהיה החפץ של ראובן אין בע"ח יכול לגבות ממנו אם הלוה מודה שגם עכשיו הוא של ראובן. וכתב הבה"ב והב"ח בשם מהרש"ל דאיירי אף שאין ידוע באיזה אופן בא החפץ ליד הלוה. והסמ"ע והש"ך השיגו ע"ז דהא רק בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אמרינן הכי כמ"ש בטוש"ע שם. ולזה פירשו דאיירי שידוע שבא לידו בתורת פקדון. והקשה בשער משפט ע"ז דהא מפורש ברמב"ם וש"ע סי' רמ"ה כדעת הב"ח וכמש"ל בשם הלח"מ ומל"מ. והנראה בזה דהנה צריך להבין יסוד סברא דחזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו. ואין לדמות להא דקיי"ל בקדושין פ' ע"א דסוקלין על החזקות דהא שם בעינן שלשים יום כדאיתא בירושלמי וכן קיי"ל באה"ע סי' י"ח וכן איתא בב"ב קס"ז ע"ב. והכא לא אשכחן שיצטרכו שיוחזק שלו ל' יום. ונראה שהסברא הוא מצד שרוב בנ"א כל מה שנמצא ברשותם הוא שלהם. וגם חזקת ממון וכעין סברא דכאן נמצא כאן היה. וכיון דאיכא רובא וחזקה מיקרי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ואזלינן בתריה אף בממון. והא אף להוציא דעת הת"י והמאור ברפ"ב דכתובות דאזלינן בתר רובא וחזקת הגוף. וכ"ש להחזיק ולא מהני מיגו. ואף דנגד רוב לחוד נסתפק התומים בכללי מיגו סקל"ה אי אמרינן מיגו. אבל במקום רובא וחזקה כ"ע מודו דל"א מיגו. וחזקה דכאן נמצא כאן היה אלימא טובא ועדיפא מחזקת ממון כדאיתא בכתובות דף ע"ו וכן עדיפא מרובא כמ"ש הרמב"ן בחידושיו בב"ב כ"ד ע"א:

ועפ"ז יש לישב מה שהקשה הש"ך בכללי מיגו וש"פ דהא מיבעיא לן בב"ב דף ה' אי אמרינן מיגו במקום חזקה ונדחקו לחלק בין חזקה לחזקה. ולפמ"ש י"ל דשם בחזקה שאין אדם פורע תוך זמנו הוא ג"כ מצד רוב שרוב בנ"א אין פורעין תוך זמן. והיה לו להיות נאמן לומר שהוא מן המיעוט אבל באמת יש רוב גם באדם עצמו. היינו שכל אדם רוב פעמים אינו משלם תו"ז. והוי כתרי רובי דאזלינן גם בממון בתר רובא דהוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש התומים בכללי מיגו ס"ק מ"ו. אבל כשיש לו מיגו ויש לו ג"כ חזקת ממון המסייע להמיגו בזה מיבעיא לן. דאפשר בכה"ג יכול לומר ברי שהוא מן המיעוט. אכן בנ"ד שחזקת ממון אינה מסייעה להמיגו דאף שהדבר ברשותו מ"מ כיון שאומר שהוא של אחרים אין הדבר ברשות הלה. ואף שכל פקדון שברשות הנפקד הוא כמו ברשות המפקיד כדאיתא בב"ב דף פ"ו ובח"מ סי' קפ"ט ובכ"מ. מ"מ לא מיקרי זה חזקת ממון דהא גם אי נימא שהוא שלו יש ג"כ חזקת ממון. ואדרבא סברא דכ"נ כאן היה מסייע לזה כנ"ל. ולזה ל"א מיגו בזה. וגם סברא דקים לי שאני מן המיעוט אין שייך בזה כיון שאינו טוען עבור עצמו רק עבור אחרים:

והנה דברים שת"י האדם הם או קנוים או מופקדים או נתונים במתנה. וידוע שרובם הם קנוים. ושאינם קנוים רובם מופקדים או שאולים ושכורים. אבל נתונים במתנה אינו שכיח כ"כ. ולזה בהך דסי' רמ"ה ס"ז שהנותן אומר שנתן להמקבל חפץ זה בתורת מתנה. אין זה שייך להא דחזקה שת"י אדם הוא משלו. כיון שהיה ידוע שהיה מקודם של הנותן וגם ידוע שלא מכרו לו. וא"כ הרוב שאין נותנים מתנות מוכיח לומר שאינו של המקבל. ולזה נאמן לומר אף במקום שחב לאחרים שהוא שומר עליו וכדומה. ובס' צ"ט ס"ג שידוע שהיה של אחר איירי שאנו דנין שהאחר מכרו לזה. ולזה כתבו הסמ"ע והש"ך שא"צ עדים שבא לידו במכירה. דהא רוב דברים שת"י אדם הם קנוים אצלו כנ"ל ומיושב קושיית השער משפט הנ"ל:

ועפ"ז נראה לישב מה שהקשה המראות הצובאות סי' י"ז ס"ק פ"ט בהגה"ה על הש"ך שכתב בסי' ע"ה ובסי' צ' שנאמן לומר אין חטפי ודידי חטפי במיגו דהחזרתי אף כשיש עדים שחטף מחבירו, וקשה דהא הוי במקום חזקה דחזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו ונשאר בצ"ע. ולפמש"ל שחזקה זו אתיא מכח רובא י"ל דהכא איכא רוב כנגדו כי רוב בנ"א אינם חוטפים בפרהסיא משל אחרים אם לא שהוא באמת שלהם. והא קיי"ל בשבועות מ"ו ע"א דאף אם אמר שילך למשכן את חבירו שלא ברשות אמרינן דעביד אינש דגזים ולא עביד כל זמן שלא ראו עדים שנטל כלים. הרי מבואר דחזקה אלימתא היא שלא יקח אדם את שאינו שלו וע"ש בתד"ה עביד. וחזקה זו עדיפא מחזקת כשרות לפי שרוב בנ"א אף שאינם כשרים אינם חצופים לעשות דבר כזה בפרהסיא. ועפ"ז אפשר לישב קושית התומים בסי' צ"ט סק"ד שהקשה מהא דאשה נאמנת לומר על מה שתחת ידה שהוא של אחרים במגו שהיתה יכולה למסור לו. ואמאי נימא חזקה שמה שת"י הוא שלה מנכסי מלוג. ונראה דבנשים לא שייך זה משום דנכסי מלוג לא שכיחי כדאיתא בכתובות נ"ו ע"ב ומ"ז ע"ב ע"ש בפירש"י וע' תוס' נ"ב ע"א ד"ה רצה ופ"ג ע"ב ד"ה וקסבר. ולזה כשיש לה. הוא ע"פ רוב או של אחרים או שנתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעלה רשות ויש להאריך בזה ואכ"מ:

והנה בהך דסי' רמ"ה ס"י בשותק ולבסוף צווח שכתב הרמ"א שנאמן לומר שלא קיבלו מתחילה בתורת מתנה. נראה דבאמת רוב המקבלים בשתיקה מסכימים לקבל בתורת מתנה ומיעוטם אינם מתרצים. וכשאומר אח"כ שלא קיבל בתורת מתנה. הרי הוא טוען נגד הרוב ויש בזה אומדנא ג"כ. ורק שהטור והרמ"א כתבו שנאמן דס"ל כמ"ש ר"ת בתוס' צ"ב שנאמן לומר קים לי שאני מן המיעוט במקום שכנגדו אין יכול להכחישו וע' חיבורי ח"ב סי' פ"ו בזה. ולזה נאמן אף בחב לאחרים. ומיושב קושיית האחרונים שם בזה. וממילא גבי קדושין דבאיסורא ודאי דאזלינן בתר רובא ואינה נאמנת לומר שהיא מן המיעוט. לזה אין שייך לומר שבזה שזרקתו הוי כאומרת שלא נתרצתה מתחילה ונאמנת. דרוב נשים השותקות בשעה נתינת הקידושין הן מתרצות להתקדש. וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' צ"ז דמה שקיבלה בשתיקה הוי הוכחה שמסכמת:

ועוד נראה דאין שייך לומר שהזריקה תהא כאומרת בפירוש שלא הסכימה מתחילה על הקדושין. דהא י"ל שנמלכה כעת לזרקם. והא גבי מתנה לא מהני הוכחה מסופו על תחילתו רק באומר בפירוש. ובזרקתן צריך לומר שמוכח זה על תחילתו. אבל לא הוי כאומרת בפירוש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה