אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אבן העזר › סימן צא

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן צא

סימן צ

ע"ד הזוג שלא נפקדו בבנים זמן רב. ואמרו הרופאים שצריכים להוציא הזרע מרחמה ביום ששימשו ועי"ז יבחינו בשלמי המניעה להוליד ומה הסיבה לזה. וביקש מעכ"ת לדעת דעתי בזה אם אין בזה משום השחתת זרע. ומעכ"ת האריך בזה בחו"ב. ואנכי מוכרח לקצר באשר הימים האלה מוטרדים מאוד:

הנה אם יש להתיר לאיש להוציא זרעו לבחינת הרופאים כבר כתבתי בחיבורי ח"א סי' ע"ח שאין לעשות כן. וע' חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ה דאף לענין כרות שפכה אין לעשות כן. אכן באשה בכה"ג דנ"ד נלע"ד שיש להקל דהא תנן במקואות פ"ח מ"ד שהאשה ששמשה וטבלה ולא כבדה ביתה כאלו לא טבלה אלמא שצריכה ומותרת לכבד ביתה ביום ששמשה. וכ"כ הרא"ש ובטוש"ע יו"ד ס"ס קצ"ו שאם שמשה וראתה תקנח יפה יפה להפליט הזרע. אלמא דשרי לכתחילה ולא מיבעיא לשיטת ר"ת ביבמות דף י"ב דנשים מותרות לשמש במוך משום שאין מצוות על השחתת זרע דאיש דודאי מותר בנ"ד. אלא אף לש"פ וכן לפמ"ש התו' בנדה י"ג ע"א דאשה מצווה על השחתת זרע דאיש. מ"מ הכא לא מיקרי השחתת זרע דהא אין הרופא מקבל רק הזרע שמבחוץ. וזרע העיבור נקלט לפנים. וכ"כ הרעק"א בתשובה סי' ע"ב וכן מוכח מהא שמצריכין האשה לבדוק את עצמה תיכף אחר תשמיש. והלא א"א שלא תקנח מעט ש"ז. וע"כ צ"ל דבמעט שבבית החיצון אין קפידא. ואף לדעת הרשב"א בשם הרמב"ן רפ"ב דנדה דנשים אסורות לקנח אחר תשמיש וכ"כ רש"י בכתובות ל"ז ע"א שע"י קינוח אחר תשמיש לא תתעבר. י"ל דהיינו תיכף אחר תשמיש וקינוח עמוק קצת. אבל בנ"ד בודאי לא יקח הרופא את הזרע תיכף רק יומשך איזה זמן. נראה דאין חשש לכ"ע. ובירושלמי פ' המדיר מפרש על ממלאה ומערה לאשפה כגון מעשה ער ואונן. ונראה דהיינו דבש"ס דילן ממלאה ונופצת רק מפרש שנופצת תיכף וכמו עו"א שתיכף יצא לחוץ. והמג"א כתב בסי' תר"ו דתיכף אחר. טבילתה וקודם וסתה אסורה לכבד ביתה בחמין לפי שאפשר שתשחית ביתה. נראה דזה רק בחמין שהחמין מפליטין אף מבפנים. אבל בקינוח בעלמא שרי. וע' באר הגולה ביו"ד ס"ס קצ"ו שכתב שהמנהג שלא לרחוץ תוך ג' לתשמיש ולא חילק בין שעת טבילתה לאח"כ. ואולי משום לא פלוג נמנעו בכל גוונא. והח"ס חי"ד סי' קע"ב תמה על המג"א דמנ"ל לחלק. ולכאורה צדקו דבריו ואכמ"ל בזה. וע' שו"ת רעק"א ס"ס ע"א שהביא דברי המג"א בסתם והקשה עליו מיבמות י"ב. ולא הביא שהמג"א חילק בין עת טבילתה לאח"כ. ובפרט דאף באיש דעת הרבה פוסקים להתיר באקראי. וגם דהא אינו בידים רק בגרמא וכהא דיבמות ע"ו ע"א וכ"ש הכא שהרופא עושה זאת. אך זה דוחק ועיקר ההיתר כמש"ל. ועוד אפשר לצדד דהוי אינו מתכוין ולאו רישא וכעין מ"ש הרעק"א בתשובה סי' ע"ב בזה ע"ש. וגם לעשות שלא יהא סמוך לטבילתה ולוסתה וכמ"ש מעכ"ת ג"כ. ויפה העיר מעכ"ת דבנ"ד שלא הולידו זמן רב יש קצת מקום להקל כמ"ש התו' ביבמות ל"ז דבזה ליכא רובא דמתעברות ויולדות:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה