אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קלא · ז

ו

ועוד י"ל דהנה איתא בפירש"י בביצה דף כ"ב ע"א דהא דרירא ודמעתא סכנתא היינו רק בתחילת החולי. אבל בסוף החולי שוב אין סכנה ע"ש דלא גרס ותחילת אוכלא רק תחילת אוכלא בלא ויו [ובע"ז כ"ח ע"ב משמע בפירש"י דקאי רק אקדחתא. אבל בביצה מפורש דקאי אכולהו] ולפ"ז י"ל שבסוף החולי כבר עברה הסכנה. ואפשר שהעין יוציא ליחה זמן רב ובכ"ז אינו חולה כלל כי עבר החולי. ואפשר שישאר זה בטבע העין שיוציא דמעה וליחות ובכ"ז העין בריא ושלם. ובכה"ג איירי הא דבכורות דהוי מום. ולזה בתינוק כל זמן שלא נתברר שעבר החולי. חיישינן שמא הוא עדיין תחילת אוכלא. ואם יאמר הרופא שבתחילה היה מחמת חולי וכבר עבר החולי. י"ל שהוא נאמן ע"ז. אך יצטרכו להמתין ז"י מיום שעבר החולי וכדעת הנ"י וריטב"א שהזכרנו. וכ"נ להקל למעשה שאם יעברו ז"י מיום שיגיד הרופא שעבר החולי. מותר למול אף שעדיין יש ליחות בעיניו. ולפ"ז יש מקום לומר שנאמין להרופא כשיאמר שהליחות שבעין אינו מחמת אוכלא רק מצד סיבה אחרת שנולדה בעיניו של זה. אבל כבר כתבנו שקשה להעמיד ע"ז ליכנס בספק נפשות ונגד דין מפורש בש"ס. כי הרופא אינו אומר זה רק באומדנא. ובפרט בתינוק קטן שאינו מגיד לנו אם סובל איזה כאב או לא. ובפרט דלגירסת ותחילת אוכלא מבואר להדיא דברירא ודמעתא הוי סכנה אף בלא אוכלא. וגם לפמש"ל מוכח מסוגיא דיבמות שאין להאמין לרופא על זה. וכבר כתב הח"ס בכמה מקומות בתשובותיו שאין להאמין לרופאים על גוף מיוחד רק יש להאמינם בדרך כלל שאפשר שיהא כך יעו"ש. ורק לענין מכה של חלל אף שהתירו חז"ל לעשות מה שצריך לו. מ"מ הרי מסרו זה לבקיאים לדעת מה צריך לו. וממילא נאמן הרופא לומר שאבר זה אינו מוכרח כ"כ לרפאותו לשעה ואסור לחלל שבת בשביל זה. אבל בנ"ד ודאי אין להאמינו כנ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה