שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלא · ו
ועוד נראה ראיה מהא דאיתא ביבמות דף ע"א דמשכחת לה שיתחייב במילת בנו בשעת אכילת הפסח ולא בשעת עשייתו כגון שחלצתו חמה ופריך וניתיב ליה כל שבעה ושקיל וטרי טובא בזה. וקשה טובא דלישני בפשיטות כגון שבא רופא אחר עשיית הפסח בעת שחלצתו חמה ואמר שאין סכנה למולו תיכף או כגון שהיו עיניו דומעות ואמר הרופא שאין סכנה למולו. וע"כ צ"ל שאין שומעין לרופא בזה. וא"ל דאם לא היה רופא מקודם א"כ הי' זה ספק ערל גם בשעת עשייה דאפשר אם היה רופא לפנינו היה אומר שאין סכנה. ז"א דנלע"ד דכל היכא שאסור למולו משום ספק סכנה. שוב אינו מעכבו מלעשות הפסח. דהא עכ"פ הוא פטור מלמולו. והרי ודאי גם בחולה או בחלצתו חמה תוך ז"י אינו ברי שימות ע"י המילה ורק משום ספק נפשות אסור למולו. ודוחק לומר דע"פ רוב הוי סכנה. והרי במדבר שלא מלו מפני שלא נשב להם רוח צפונית כתבו התו' ביבמות דף ע"ב ד"ה משום שלא היתה מעכבת הפסח. ובודאי בזה אין לומר דע"פ רוב הוי סכנה. דבזה לא היינו מקילים משום סברא דשומר פתאים ד' כדאיתא בש"ס שם. וע"כ צ"ל דרק מיעוטא הוי סכנה. ובכ"ז אסור משום דבפקו"נ אין הולכים אחר הרוב. ומ"מ כיון שאסור למול מן הדין שוב אינו מעכב הפסח. ואף דהכא אפשר לברר ע"י שאלת רופא כיון שא"א לו להשיג היום רופא לשאלו שפיר אסור למולו ואין מעכבו מן הפסח. ואין שייך בזה לחלק מצד ספק מחסרון ידיעה ובקיאות וכמובן. ומ"מ אח"כ כשבא במקרה רופא ואמר שאין בו סכנה אין נפסל הפסח למפרע כיון ששחטו כדין. ובלא"ה לפמש"ל דנוקי כשחלצתו חמה אחר עשייה ואז אמר הרופא שאין בו סכנה. שוב לק"מ דבשעת עשייה עדיין לא חלצתו חמה. [ובזה יתישב ג"כ מה שיש לדקדק על דברינו הקודמים דהא איירינן בירושלים במקום עשיית הפסח או שהילד עכ"פ קרוב לירושלים. ושם בלי ספק מצוים רופאים ולא בעי לאוקמא במילתא דלא שכיחא]. ואף שיש לדחות דהש"ס קושטא משני דבעי מעל"ע בחלצתו חמה. מ"מ הא חזינן דר"פ מוקי לה באוקימתא אחריתא. והו"ל לאוקמי בכה"ג: