אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קלא · ה

ד

והנה כשאנו רואים שעיני התינוק דומעות נראה פשוט שאין למולו דהא אף אם הוא מחמת כאב מועט ג"כ אסור למולו כמ"ש כל הפוסקים וכדמוכח מהא דיבמות דף ע"א. ומה שאומרים העולם שיש להקל מצד שזה נעשה ע"י הסתכלותו על אור העולם. הוא טעות דמ"מ הרי נחלשו קצת עיניו בשביל זה. ושוב אסור למולו. ויש מקום להחמיר להמתין ז' ימים מעת שנתרפאו עיניו דשמא הדמעות האלה הם מחולי גדול שיש בעין שהוא סכנה כדאיתא בע"ז כ"ח וכדקיי"ל בסי' רס"ב. רק שבזה נראה שנאמנים הרופאים לומר שאינו חולי מסוכן. והרי בכל דבר הנוגע לפקו"נ קיי"ל ששומעין לדברי הרופאים אם לא היכא שהחולה אומר צריך אני וגם בזה יש חילוקי דינים ע' או"ח סי' שכ"ח וסי' תרי"ח בזה. וה"ה הכא. אבל כשאומר הרופא שמותר למולו תיכף ולא יזיק לו. נראה פשוט שאין שומעין לו נגד דין מפורש בש"ס שהחמירו בזה הרבה. וכבר האריכו האחרונים אם יש להאמין לרופאים בדיני התורה ואכ"מ. ואף דקיי"ל באו"ח סי' שכ"ח ס"ד דאף במכה של חלל אם ידוע שאין בו סכנה או שהרופא והחולה אומרים שא"צ אין מחללים השבת עליו ע"ש ובאחרונים בזה. מ"מ לא דמי דהתם מבואר בש"ס שיסמכו על החולה והרופא בדבר שנוגע לפקוח נפש לענין חילול שבת. ורק הש"ס גלי לן באיזה חולי יש לחוש לסכנה במקום שאין רופא והחולה אינו יודע. אבל בנ"ד לא מצינו שמסרו חז"ל דבר זה לרופאים. רק סתמו שבכאב מועט אסור למול. ובחולי צריך להמתין ז"י משנתרפא. ונראה דמשום שאנו צריכים לעשות דבר בקום ועשה. אין לנו לסמוך בדבר שאפשר להביא התינוק לידי סכנה. וגם אפשר דקים להו שאפשר לבוא לידי סכנה בכה"ג. ועוי"ל דבזה אין הרופא יכול לומר דעתו ע"פ נסיון ואקצר. ואין לומר שנשתנו הטבעים במשך הדורות. חלילה לומר כן כי אם נבוא לדון ע"פ סברא זו. ניתן יד לפושעים לסור מדרך התורה. ואף שכתבו התו' סברא זו בע"ז דף כ"ד ועוד באיזה מקומות. היינו בדבר שנראה בחוש. אבל לא במילתא דתליא בסברא. וידוע כבר מ"ש הרשב"א בתשובה לענין טריפות שאין לסמוך על מה שרואים שחיות י"ב חודש והובא זה בפוסקים. והרי קיי"ל בירושלמי פ' הערל שאף אם אחזתו חמה שעה אחת וחלצתו צריך להמתין אח"כ ל' יום. וממילא לש"ס דילן צריך להמתין ז"י. ואטו אם הרופאים יקילו למולו תוך ז' ימים כיון שלא אחזתו רק שעה אחת. נשמע להם לעשות נגד הדין. ונראה ראיה לזה דא"כ הוי להו להפוסקים לפרושי שאם רואים בהתינוק איזה מיחוש בעיניו או בגופו ישאלו פי הרופאים. ורק היכי שאין שם רופא אז לא ימולו. וע"כ צ"ל שהוא דין גמור שלא ימולו במקום כאב וחולי ואין שומעין כלל להרופאים בזה. ועדיין י"ל דמ"מ נאמין להרופאים אם אמרו שעיניו דומעות בטבע ולא יתרפא מזה לעולם. אבל באמת נראה שא"א להרופאים לדעת זאת תיכף בימים אחדים ללידתו רק אחר שינסו לרפאותו אז יכירו שאינו מקבל רפואה. ועוד דהא כבר כתבנו דאף בכה"ג צריך להמתין עד שיתחזק כחו. ואפשר שלאחר שיבורר שהדמעות הם תדירות אצלו נאמין לרופא כשיאמר שאין זה מחמת חולשה שבעין רק טבע עיניו של זה הם כך:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה