שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלא · ג
עכ"פ לפ"ז קשה טובא על הנ"י וריטב"א שהזכרנו דהא עיקר הטעם שצריך להמתין ז"י הוא מפני שנחלש והיינו כשהיה חולה בכל גופו כמש"ל. אבל בכאב עינים נהי שיש בו סכנה מ"מ הרי לא חלה כל גופו ולא נחלש עי"ז. ועו"ק דהא כתבו הר"ן פ' שמונה שרצים והמ"מ בפ"ב מה' שבת ה"י בשם הרמב"ן וכ"ה בש"ע או"ח סי' שכ"ח ס"א וסי"ז דלשון חולה הוא שחלה כל גופו ונופל למשכב ע"ש. וכ"כ הריטב"א בחידושיו בשבת דף קכ"ט ע"ב. וא"כ כשיש לו רק כאב בעלמא אין זה בכלל חולה המוזכר במשנה שצריך להמתין עד שיבריא. ולכאורה י"ל דהיינו כמ"ש המ"מ בפ"ב מה' שבת בשם הרמב"ן שאף בכאב אבר אחד אם כואב לו מאוד עד שנופל למשכב מחמת כאב הוי כחולי כל הגוף ע"ש. וכ"כ שאר פוסקים. וע' ב"י סי' שכ"ח בזה. וה"נ ס"ל להנ"י והריטב"א דבכאב גדול הוי כחולי כל הגוף. אכן לפ"ז עיקר חסר מן הספר והו"ל לפרש דאיירי שנופל למשכב מחמת הכאב. וצ"ל דס"ל להנ"י והריטב"א דכיון דמבואר בש"ס דחולי עינים יש בו סכנה משום שזה נוגע ללב. ממילא משמע שגורם חלישות לכל הגוף. כי הלב מלך באברים וממנו תוצאות חיים לכל הגוף. ואף שאינו נופל למשכב. בכ"ז כיון שכל הגוף נחלש. אסור למולו עד שיבריא וכמש"ל. ולדעת הפוסקים דס"ל דבלשון חולה נכלל גם מי שחולה על אבר אחד והובאו ביתה יוסף בסי' שכ"ח א"ש בפשיטות. אך דעת הריטב"א בעצמו בשבת קכ"ט אינו כן וכמש"ל. ובאמת מצינו בסוכה דף כ"ו ע"א דקרי שם חולה אף אם חש רק בעינו או בראשו יעו"ש וע"ש בתוד"ה ואפילו: