אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קלא · ב

א

ובזה יש לישב מ"ש האשכול ה' מילה בשם גאון שאף אם התינוק כחוש אין למולו וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ביבמות דף ע"א ע"ב. וקשה טובא דמנ"ל זה. אבל לפמ"ש א"ש דמדחזינן שאף שכבר נתרפא מחליו אסור למולו בשביל שהוא חלוש עדיין. ממילא מוכח שכשאנו רואים שהתינוק כחוש וחלש אסור למולו עד שיבריא. אך יש לישב דבריהם בפשיטות ע"פ הא דאיתא במנחות דף ס"ד שכחוש פסול לקרבן. ופירש"י משום הקריבהו נא לפחתך. וקשה דהיכן מצינו זה שכחוש פסול. וצ"ל שיש לו דין חולה. וחולה כתיב בקרא דהקריבהו נא במלאכי ע"ש. ואף דילפינן חולה מקרא אחרינא בתמורה כ"ח ע"ב. מ"מ נקיט רש"י האי קרא שפשוט טפי והיינו משום דס"ל דהוי רק מדרבנן. וכ"כ רש"י בזבחים ל"ה ע"ב גבי מחוסר אבר משום הקריבהו וע"ש בתו' שהקשו ע"ז וע' בחיבורי ח"א סי' ס"ג שכתבתי לישב זה דס"ל דהוי מדרבנן. וכ"כ הכ"מ בפ"ב מהא"מ דלהכי נקיט הרמב"ם גבי טריפה טעמא דהקריבהו משום דס"ל דהוי דרבנן ע"ש. וע' רמב"ם פ"ב מה' שגגות הט"ו דמשמע דמפרש כחושה היינו טריפה. דעל כחושה בבני מעיים כתב שם טריפה. אבל ברש"י שם לא משמע כן יעו"ש. וגם הרמב"ם אפשר שהיה גורס בפירוש טריפה וע"ש בלח"מ. ובירושלמי פ"ה דגיטין ה"ו משמע דלא שייך לומר כחוש בב"מ דקאמר שם מה חולה בגלוי ע"ש. אך י"ל דכוונת הירושלמי דקרא איירי שם בחולה שבגלוי דהא קאמר קרא שלא יביא קרבן חולה לכתחילה. ומוכח דאיירי שרואים שהוא חולה. ובשאגת ארי' סי' נ' הוכיח מסוגיא זו דמשום הידור מצוה מותר לחלל שבת וכ"כ בדעת הרמב"ם ע"ש. וצ"ע דהא הרמב"ם מפרש לה טריפה. ועוד דאיך שייך לומר שישחוט קרבן אחר משום הידור מצוה היכא שמעיקר הדין כשר קרבן הראשון וכבר נעשתה מצותו. וגם איך נפסול קרבן שנעשה בהכשר. ויש להאריך בזה ואכ"מ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה