שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קכה · יב
והא דרוב ע"ה מעשרין י"ל דס"ל להתו' דבאמת אינו רק מצד חזקה. וכ"כ התו' בבכורות דף כ' ע"א סד"ה ואבע"א שהקשו ל"ל נימא לר"מ סמוך מיעוט ע"ה שאין מעשרין לחזקת טבל והוי פלגא ופלגא. ותרצו דאפשר עשה כדר' אושעיא לפטור ממעשר. ועוד דהא יש להע"ה חזקת כשרות ואין להחזיקו ברשע בשביל המיעוט וכ"כ התו' ביבמות קי"ט ע"א ע"ש. וכוונתם דכיון דרובם מעשרים. אכתי לא איתרע חזקת כשרות דידהו. ושפיר אוקמא נגד חזקת טבל. ומ"מ לא הוי ספק השקול אף אינימא דמדאורייתא לא אזלינן. משום דחזקת טבל אינה כלל כיון שעומדת להשתנות ע"י הפרשה. וכיון שמכר הע"ה את הפירות איתרע חזקת טבל בזה כי מזה יש הוכחה שהפריש מעשרות. ואין זה חזקה נגד חזקה כלל כמובן. וכעין זה י"ל שחזקה שהמומחה לשחיטה שחט יפה אינו מתנגד לחזקת איסור שאינו זבוח באשר איסור שאינו זבוח לכך הוא עומד שיפקע האיסור ע"י השחיטה. וזה עדיף מחזקה העשוי' להשתנות שנחלקו האחרונים בזה. וכעין זה נראה לומר גבי טמא שטבל במקוה ויש ספק בהכשר המקוה שחזקת כשרות המקוה אינו עומד כנגד חזקת טומאת האדם כי לכך הוא עומד האיש הטמא שיטבול במקוה ויטהר. וכל אלו החזקות אינן סותרות זא"ז כלל. ובזה מובן סברת תירוץ הש"ס בחולין דף י' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי שהכוונה כנ"ל שחזקת הבהמה אינה סותרת חזקת הסכין. ומה שקשה ע"ז מהא דמקוה. כבר כתבו התוס' שם לתרץ משום דשם י"ל דחסר ואתאי ע"ש. וכעין זה כ' הרשב"א בחידושיו ס"פ המפלת דאף שהאשה יש לה חזקת טהרה. מ"מ אם הפילה איזה דבר ואין ידוע מה הפילה דבר טהור או טמא. הוי ספק השקול. ולא שייך לאוקמא על חזקת טהרתה. לפי שדרכה בכך להיטמא ע"י הפלה ע"ש. וביאור סברא זו דורשת אריכות רב בכמה דוכתי בש"ס ובדברי הראשונים שיש לבנות ולסתור בזה אך אכ"מ. ועכ"פ בדברי התוס' י"ל כן דחזקת טבל הוא רק חזקת איסור כמ"ש האחרונים. וחזקת כשרות הוי חזקת הגוף. וכבר כתבו הפוסקים בכ"מ דחזקת הגוף עדיפא מחזקת איסור. ומ"ש הרשב"א בפ"ק דחולין גבי לא בדק בסימנים דהוי רוב התלוי במעשה. לא שייך בזה חזקת כשרות וגם מצד שמצוה לשחוט כראוי. לפי שהספק אינו על רצון השוחט. רק שמא חשב שכבר נשחט כראוי. ובאמת לא נשחט. ובזה לא שייך סברות הללו: