שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קכה · יא
ונראה דעתם כמש"ל דסברא דרוב התלוי במעשה הוא מפני שתלוי ברצון האדם ולזה אף שבטבע הוא מתאוה לזה. מ"מ תלוי זה ברצונו ורצון האשה. ואף שמוכרח לזה מצד מצות עונה. מ"מ הא אפשר שתמחול האשה על עונתה. ואף דביבמות שם איירי שלא קיים עדיין פו"ר. וקיי"ל באה"ע סי' ע"ו ס"ו דבזה לא מהני מחילה. מ"מ י"ל שאולי השיג מלאכה כזו שצריך להתרחק מאשתו על כל המשך וכדומה שאז מותר לו לעשות כן בהסכם אשתו. ואפשר ס"ל להתוס' דאף דהוי מצוה. מ"מ כיון שתלוי ברצונו לא הוי רוב. והוי רק חזקה דאוקמינן ליה בחזקת כשרות שיקיים מצוה זו. ואף דמצינו דאמרינן חזקה דתליא במעשה וכגון הא דקיי"ל חזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן וכן חזקה שליח עושה שליחותו לרב ששת בעירובין דף ל"ב דס"ל דאף בדאורייתא אמרינן לה. וכן מצאתי בראש יוסף בחולין י"ב שכתב דאזלינן בתר חזקה דתליא במעשה. וכן חזקה אין ב"ד מתעצלין יעו"ש. עכ"פ בנ"ד אין לו רק דין חזקה ולא דין רוב כיון דתליא במעשה: