שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קיג · ב
והתו' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר כתבו להקשות למה אמרו בחולין ק"ג דחל איסור נבילה על חלב הא הוי קל על חמור. ותירצו בתירוץ השני דנבילה חמורה דמטמאה. ואף שיש חומרא בחלב שאין בנבילה אין לחוש לכך כדאמרינן בפ' גה"נ דף ק"א מאי חזית דטוה"ג חמיר דילמא טומאת בשר חמירא עכ"ד. וקשה טובא דאדרבא מכאן ראיה דכיון שיש חומרא כנגד שוב לא הוי איסור חמור. ורציתי לומר דכוונת הש"ס דכיון שגם באיסור השני יש חומרא שוב הוי שניהם שוים. והיינו דמייתי התו' דכיון דחלב ונבילה שוים ממילא חל איסור נבילה דהוי איסור כולל כמבואר שם. ושוב מצאתי בשעה"מ פי"ז מהא"ב שביאר כן דברי התו' הללו. אבל לפמש"ל א"א לומר כן דתיקשי מכל איסור חמור ומגה"נ של שוה"נ לחכמים שם דלא ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל. אבל לפמש"ל בכוונת הש"ס שהחומרא שבגוף הדבר עדיפא. א"ש דברי התו'. דמה שנבילה מטמאה עדיפא מחומרא דכרת. וכן מ"ש התו' שם דטריפה חמירא מאמה"ח לפי שאמה"ח יש לו היתר בשחיטה. הוא ג"כ מצד שהאיסור בעצמו חמור יותר: