שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קיג · א
בחיבורי סי' כ"ט אות ה' לענין דברי הנוב"י מ"ק חא"ח סי' ל"ד שכתב דאף דשור הנסקל אסור בהנאה מ"מ מיקרי חלב חמור טפי שהוא בכרת. הושמט מה שהיה כתוב אצלי בזה. דקשה טובא דהא מפורש בכריתות דף י"ד דאיסור מעילה דאסור בהנאה חל על חלב. אלמא דאה"נ חמירא טפי. והסברא נראה דהנה בחולין ק"א ע"א איתא ממאי דטומאת הגוף חמירא דילמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה. וזה אינו מובן לכאורה דא"כ לא נמצא לעולם איסור חמור דבכל דבר נמצא כנגדו איזה צד חומרא. וכן בהא דאיתא שם דגה"נ של עולה ושל שוה"נ אמרינן שם דחל איסור עולה ושוה"נ אף לחכמים משום דהוי איסור חמור שאסור בהנאה. וע"ש בתו' סד"ה איסור. וקשה דהא גם בגיד איכא סברא דנאסר לבני נח דחשיב לה חומרא בדף צ'. ונראה הכוונה שהש"ס מחדש לנו שחומרא שהיא בגוף הדבר היא יותר חשובה מחומר עונש העבירה [וכבר כתב הסמ"ג דהא דאין עונשין מן הדין הטעם הוא מפני שזה קל יותר לזה מתכפר בעונש. וזה חמור ואין מועיל לו כפרה] ולזה קאמר דטומאת בשר חמור לפי שבעצמותה היא טומאה חמורה שאין לה היתר. אבל טוה"ג יש לו היתר וטהרה בטבילה. ואף שהוא בכרת מ"מ אין זה חומר בעצם האיסור. וכן בגיד אף שנאסר לב"נ. מ"מ אה"נ חמיר שזה חומר בעצם האיסור. ומה שנאסר לב"נ אינו חומרא כעת רק לבני יעקב כמ"ש התו' בחולין דף צ' ע"א ע"ש. ולהכי קאמר שם דקדשים שבכרת חמירי מגיד: