אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קיג

סימן קיב

א

בחיבורי סי' כ"ט אות ה' לענין דברי הנוב"י מ"ק חא"ח סי' ל"ד שכתב דאף דשור הנסקל אסור בהנאה מ"מ מיקרי חלב חמור טפי שהוא בכרת. הושמט מה שהיה כתוב אצלי בזה. דקשה טובא דהא מפורש בכריתות דף י"ד דאיסור מעילה דאסור בהנאה חל על חלב. אלמא דאה"נ חמירא טפי. והסברא נראה דהנה בחולין ק"א ע"א איתא ממאי דטומאת הגוף חמירא דילמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה. וזה אינו מובן לכאורה דא"כ לא נמצא לעולם איסור חמור דבכל דבר נמצא כנגדו איזה צד חומרא. וכן בהא דאיתא שם דגה"נ של עולה ושל שוה"נ אמרינן שם דחל איסור עולה ושוה"נ אף לחכמים משום דהוי איסור חמור שאסור בהנאה. וע"ש בתו' סד"ה איסור. וקשה דהא גם בגיד איכא סברא דנאסר לבני נח דחשיב לה חומרא בדף צ'. ונראה הכוונה שהש"ס מחדש לנו שחומרא שהיא בגוף הדבר היא יותר חשובה מחומר עונש העבירה [וכבר כתב הסמ"ג דהא דאין עונשין מן הדין הטעם הוא מפני שזה קל יותר לזה מתכפר בעונש. וזה חמור ואין מועיל לו כפרה] ולזה קאמר דטומאת בשר חמור לפי שבעצמותה היא טומאה חמורה שאין לה היתר. אבל טוה"ג יש לו היתר וטהרה בטבילה. ואף שהוא בכרת מ"מ אין זה חומר בעצם האיסור. וכן בגיד אף שנאסר לב"נ. מ"מ אה"נ חמיר שזה חומר בעצם האיסור. ומה שנאסר לב"נ אינו חומרא כעת רק לבני יעקב כמ"ש התו' בחולין דף צ' ע"א ע"ש. ולהכי קאמר שם דקדשים שבכרת חמירי מגיד:

ב

והתו' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר כתבו להקשות למה אמרו בחולין ק"ג דחל איסור נבילה על חלב הא הוי קל על חמור. ותירצו בתירוץ השני דנבילה חמורה דמטמאה. ואף שיש חומרא בחלב שאין בנבילה אין לחוש לכך כדאמרינן בפ' גה"נ דף ק"א מאי חזית דטוה"ג חמיר דילמא טומאת בשר חמירא עכ"ד. וקשה טובא דאדרבא מכאן ראיה דכיון שיש חומרא כנגד שוב לא הוי איסור חמור. ורציתי לומר דכוונת הש"ס דכיון שגם באיסור השני יש חומרא שוב הוי שניהם שוים. והיינו דמייתי התו' דכיון דחלב ונבילה שוים ממילא חל איסור נבילה דהוי איסור כולל כמבואר שם. ושוב מצאתי בשעה"מ פי"ז מהא"ב שביאר כן דברי התו' הללו. אבל לפמש"ל א"א לומר כן דתיקשי מכל איסור חמור ומגה"נ של שוה"נ לחכמים שם דלא ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל. אבל לפמש"ל בכוונת הש"ס שהחומרא שבגוף הדבר עדיפא. א"ש דברי התו'. דמה שנבילה מטמאה עדיפא מחומרא דכרת. וכן מ"ש התו' שם דטריפה חמירא מאמה"ח לפי שאמה"ח יש לו היתר בשחיטה. הוא ג"כ מצד שהאיסור בעצמו חמור יותר:

ג

ועפ"ז מיושב מה שהקשה שם השעה"מ על התו' זבחים ע' ע"א ד"ה יבוא שהקשו דל"ל קרא שנבילה חל על חלב הא הוי איסור מוסיף למ"ד דחל. וא"ל דמהכא יליף לה דאיסור מוסיף חל דהא חלב קיל שהותר מכללו. והקשה השעה"מ מה בכך דהא גם בחלב יש חומר שהוא בכרת. ועכ"פ הו"ל כשוים. והוכיח מזה דקושיית התו' למאן דס"ל דאיסור מוסיף חל אף בקל על חמור ע"ש. ומזה הקשה על התו' בזבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י שהקשו דלר"י דס"ל אין אחע"א לא ליחול איסור נבילה על איסור קדשים. והקשה השעה"מ דהא נבילה הוי איסור מוסיף כמ"ש התו' בדף ע' וכן בחולין דף צ' ודף ק"א דניתוסף איסור לגבוה וממילא חל אף בקל על חמור. ולפמש"ל לק"מ דבאמת איסור נבילה שמטמא חמור מחלב שחומרתו היא רק מצד העונש וכמש"ל. ולזה נדע מזה רק חמור על קל אבל בשוין לא נדע. אכן נבילה על קדשים שפיר הקשו התו' שלא יחול דקדשים גוף איסורם חמור שאסור בהנאה וכמש"ל. וזה הוי חומרא טפי מהא דנבילה מטמאה. וגם גוף דברי השעה"מ שכתב שם שדברי התו' דיבמות אזלי למ"ד דכולל חל אף באיסורים שוים. צ"ע דהא התו' מייתו שם מחולין ק' ע"ש ושם איירי לריה"ג דס"ל דאין חל בשוים רק בחמור על קל ע"ש וכמ"ש השעה"מ בעצמו שם. וע"כ צ"ל כמש"ל דטומאת בשר חמירא:

ד

ולכאורה קשה מהא דאיתא בכריתות דף כ"ג דאימורי קדשים קלים שיש בהם מעילה לאחר זריקה. הוי לגבי חלב איסור קל על חמור. אלמא דחלב דבכרת חמיר טפי. אבל באמת לק"מ דהא קדשים קלים אסורים בהנאה מדאורייתא כדאיתא בר"ה דף כ"ח ובפסחים דף כ"ז ע"ב ע"ש ברש"י וכ"כ התו' בתמורה ג' ע"א ד"ה לא. ורק שאין בו מעילה. לזה איסור מעילה שהוא במיתה וחיוב קרבן הוי איסור קל לגבי חלב שבכרת. אבל בכריתות בדף י"ד איירי בקדשי קדשים שתיכף כשמקדיש חל איסור הנאה וחיוב מעילה ואתי בהדדי כדתנן ספ"ק דמעילה וכדאיתא בכריתות שם בזה וודאי דהאיסור בעצמותו חמיר מאיסור חלב וכמש"ל:

ה

והנה התו' ביבמות ל"ג כשהקשו דהא נבילה על חלב הוי קל על חמור. תרצו דחלב הוי קל שהותר מכללו אצל חיה ונבילה שהותרה לכהנים משולחן גבוה קזכו כדאיתא בחולין ק"כ. וקשה טובא דהא איתא בחולין דף ק"ג שם דפליגי בזה רחב"א ורב אמי אליבא דר' יוחנן ולר"א ור' אבהו ילפינן באמת מהא דנבילה חל על חלב ולא ס"ל פירכא דהותר מכללו ורחב"א ס"ל פירכא דהותר מכללו ע"ש. וא"כ מה מתרצו התו' לר"א דלרחב"א בלא"ה לק"מ דהיינו דמשני הש"ס שם דלא ילפינן מהכא. וגם למה בארו דנבילה לא הוי הותר מכללו כיון דאיתא דיחוי זה בש"ס להדיא. א"כ שייך ביאור זה בחולין שם דף ק"ג ולא הכא. אבל באמת צריך להבין באמת היכי יליף שם מנבילה הא הותר מכללו כדדחי הש"ס שם. וצ"ל דס"ל כריה"ג בפסחים כ"ג ע"ב דאיתא שם דלא ס"ל פרכא זו גבי קרא דחלב נבילה משום דקרא איירי בבהמה ולא בחיה ע"ש. והיינו כדאיתא בזבחים ע' ע"ב דקרא דאכול לא תאכלוהו ממעט חיה. ואידך ס"ל כתירוצא קמא שם לריה"ג דמ"מ שם חלב בעלמא הותר מכללו. וכן הוא סוגיית הש"ס בעלמא. וס"ל להתו' דנהי דלא הוי קיל כ"כ כדי לדחות שלא נלמוד ממנו לעלמא דאיסור כולל חל. מ"מ יש בחלב צד קולא לענין דלא הוי איסור חמור לגבי נבילה. ולזה בארו דהא דנבילה שרי במליקה לכהנים לא הוי צד קולא כלל משום דמשולחן גבוה קזכו. ופלוגתא דרחב"א ור"א הוא בזה אי הא דהותר מכללו הוי קולא בעצמות האיסור באופן שהוא יותר קל מנבילה בהחלט ואין ללמוד שאר איסורים מזה. או דהוי רק צד קולא אבל לא בעצמות האיסור. ורק דמיקרי קולא לענין שלא יהא חמור מנבילה והוי כאיסורים שוים וכסברת השעה"מ שהזכרנו. ולפ"ז צ"ל דאף שהזכירו התו' ביבמות הא דריה"ג. מ"מ לא ס"ל לגמרי כריה"ג. דריה"ג ס"ל דבעינן דווקא חמור על קל. ואיהו ס"ל דאף בשוים חל. ואקצר. ולפ"ז הא דמסקו התו' ביבמות שם ואף שיש חומרא בחלב וכו' קאי גם על תירוצם הראשון יעו"ש:

ו

והנה השעה"מ שם הקשה על התו' דיבמות דף ל"ג שכתבו דנבילה על חלב הוי איסור כולל והא הוי איסור מוסיף שנאסר לגבוה וכמ"ש התו' בחולין דף צ' וק"א. וכתב דבאמת חולקים התו' דיבמות על תו' דחולין וכן בזבחים דף ע' וס"ל ביבמות דכיון דסתם שוורים לאו למזבח קיימי אין שייך לקראו איסור מוסיף. ולזה נשאר בקושיא על התו' דזבחים ס"ט ע"ב שהקשו דלא ליחול נבילה על קדשים והא הוי איסור מוסיף לגבוה. והנלע"ד דבאמת סברת השעה"מ דחוקה דמה בכך דלאו למזבח קיימי. מ"מ ניתוסף איסור לגבוה. וכן מוכח בתו' כריתות י"ד ע"ב ד"ה נישאת שכתבו שם בתירוצם השני דנישאת לאחיו הוי איסור מוסיף שנאסרה באיסור אשת אח על שאר אחין אף שהיא ממזרת והם כשרים מ"מ חל איסור חמור על הקל ע"ש. וקשה דהא כיון שאסורה להם מחמת איסור ממזרות א"כ ודאי אינה עומדת לינשא ולמה קרי לה איסור מוסיף. וע"כ צ"ל דאף דאינה עומדת מ"מ כיון דחל האיסור מיקרי מוסיף. וכן איתא שם במשנה שאם עבר זקן ונשאה חייב משום אשת אב ומפרש בש"ס שם דאית ליה ברא לסבא והוי איסור מוסיף. וקשה דהא איירי שם במשנה שנפלה לפני הזקן ליבום מאחיו וכדמפרש הש"ס שם. וא"כ הויא לבנו אסורה מחמת איסור אשת אחי האב וכדקתני במשנה שם. וצ"ל כמ"ש הנר תמיד שם בשם הבה"ז דאיירי שהוא קטן וחל האיסור בבת אחת עליו ע"ש. וקשה דמ"מ הא אינה עומדת לינשא לו ולמה קרי לה איסור מוסיף. וע"כ צ"ל דגם בכה"ג הוי מוסיף ודלא כהשעה"מ ויש להאריך בזה. וגם לומר שהתו' דיבמות יחלוקו על תו' דחולין הוא דחוק מאוד:

ז

ולזה נלע"ד דהא דקאמר הש"ס בחולין דיליף דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב הכוונה דקרא סתמא איירי ואף בבעל מום שאינו ראוי למזבח. ומ"מ חייב על חלבו משום נבילה. ומוכיח הש"ס דקרא איירי אף בבעל מום. משום דבתם שראוי לגבוה ונבילה הוי איסור מוסיף. לא איצטריך קרא לזה שיחול על חלב. וכדפריך הש"ס בפשיטות בחולין דף ק"ב ל"ל קרא לר"י שאמה"ח נוהג בטמאה הא אמה"ח חל על טמאה שכן נוהג בב"נ וכתבו התו' שם דהוי איסור מוסיף. וא"ל שבאמת סומך הש"ס שם על הפסוק דנבילה חל על חלב. ז"א דשם יש לדחות דחלב הותר מכללו וכדאיתא שם דף ק"ג וכמ"ש התו' בזבחים דף ע' להדיא. ומקושיית התו' דזבחים הנ"ל דל"ל קרא לזה מוכח דאיירי קרא בבעל מום. וכן מוכח שם בדף ק"ג דמדמה לזה שיחול טריפה על אמה"ח דלא הוי מוסיף. אלמא דנבילה נמי איירי בגוונא דלא הוי מוסיף. אבל בחולין ק"א שפיר הקשו התו' שיחול נבילה על גיד דהוי מוסיף. דע"כ איירי אף בראוי לגבוה. דאי איירי דווקא באינו ראוי ל"ל למימר בסיפא ומודים בגיד של עולה. הול"ל שמודים בגיד של נבילה מבהמה הראויה למזבח. וע"כ צ"ל דאיירי בכל גוונא. והתו' בזבחים ס"ט ע"ב שהקשו על ר"י שלא יחול נבילה על קדשים. היינו משום דשם קאי על עוף קדשים שמלקה ונמצאת טריפה. ונבילה כי האי לא נאסרה לגבוה כלל דאדרבא הא אישתרי מליקה ולא שייך לומר דנבילה ליהוי איסור מוסיף. ואי משום שהיתה טריפה. א"כ בלא"ה אינה ראויה לגבוה ולא הוי איסור מוסיף וכמש"ל. לזה שפיר הקשו התו' למה מטמא לר"י בבית הבליעה. ואף אם מתה עוף קדשים ונעשה נבילה גמורה ג"כ ס"ל להתו' דלא מיקרי מוסיף איסור לגבוה. כיון דנבילה הותרה בעוף זה לגבוה. וכדאיתא בחולין דף ק"כ ע"א דאישתרי נבילה לגבוה ע"ש. וז"ב בכוונת התו' בזבחים שם. ולפ"ז צ"ל דהתו' דיבמות אינם חולקים על התו' דזבחים בגוף הסברא דנבילה הוי איסור מוסיף כמ"ש השעה"מ דזה לא מסתבר כלל וכמש"ל. ורק שמה שנשארו התו' בזבחים בקושיא ס"ל להתו' דיבמות לתרץ דקרא איירי בבעל מום דלא הוי איסור מוסיף כנ"ל. וזה מצוי בש"ס שהתו' נשארו בתימא ובמקום אחר מתרצים אותה קושיא:

ח

ועוד אפשר לומר שלא יסתרו התו' דבריהם כלל. ונישב ג"כ למה נקטו התו' ביבמות סוגיא דחולין ק"ג ולא נקטו סוגיא דזבחים דף ע' דהא זבחים הוי קודם חולין. וגם דבזבחים הוא עיקר הסוגיא בקרא דחלב נבילה ע"ש. ונראה דהנה בחולין דף ל"ז איתא דכל נבילה הויא מקודם מסוכנת וע"ש בתו' שכתבו כן להדיא ביאור הסוגיא שם. ולפ"ז קשה על התו' שכתבו דנבילה הוי איסור מוסיף. דהא מסוכנת לא עדיפא מחולה. וחולה קיי"ל בתמורה כ"ח ובכמה דוכתי שפסול לקרבן. וא"כ הרי היא אסורה לגבוה עוד קודם שנעשית נבילה וכמש"ל לענין בעל מום. ונראה דהנה בחולין שם דף ל"ז ע"ב איתא דמוכיח מקרא דחלב נבילה וחלב טריפה דמסוכנת מותרת ולא הוי נבילה רק עד אחר מיתתה. ופריך מר בר רב אשי ודילמא איירי קרא דשויא גיסטרא ומתה פתאום ולא היתה כלל מסוכנת קודם מיתתה. ומשני מ"מ א"א דלא הויא מסוכנת פורתא מקמי דליפסק רובא. ואבע"א א"כ חלב חלב למה לי ע"ש. נמצא דמר בר"א וכן תירוץ ואבע"א ס"ל דקרא דחלב נבילה איירי בגוונא שנעשה נבילה באופן שלא היתה מסוכנת מקודם. ולתירוצא קמא א"א שתהא נבילה אם לא שהיתה מקודם מסוכנת. וא"כ לפי תירוץ זה לא הוי נבילה איסור מוסיף לגבוה כיון שכבר נאסרה לגבוה בהיותה מסוכנת מצד איסור חולה. וכבר כתב המל"מ בפ"ב מהא"מ דחולה זקן ומזוהם פסול אף בדיעבד וע"ש בשעה"מ בזה. ורק שכתב הרמב"ם שם בפ"ג שאינו לוקה על חולה זו"מ ע"ש:

ט

ולפ"ז י"ל דבחולין דף ק"א שפיר מקשו התו' דנבילה הוי איסור מוסיף דסתמא קתני שם גיד של נבילה ואף בגוונא שלא היתה מסוכנת מקודם. דאי לא תימא הכי. הו"ל לפרושי דבכה"ג מודים חכמים שלוקה שתים וכדקאמר בגיד של עולה ושוה"נ. וא"ל דא"א שלא תהא מסוכנת מקודם. דא"כ תיקשי מהכא לתירוצא בתרא ולמר בר"א דלא ס"ל הכי. וביבמות שפיר הקשו על סוגיא דחולין ק"ג דשם מוכח דס"ל דאיירי קרא בגוונא שאינו איסור מוסיף. דאי הוי איסור מוסיף א"כ היכי יליף שם מזה שיחול איסור טריפה על אמה"ח דלא הוי מוסיף. אבל בזבחים דף ע' הקשו התו' דמ"מ תיקשי למר בר"א ותירוץ בתרא דבחולין נ"ז דס"ל דקרא איירי שלא היתה מסוכנת מקודם. דלפ"ז הוי נבילה איסור מוסיף לגבוה. וקשה ל"ל קרא דנבילה חל על איסור חלב. ובזה שפיר נשארו בקושיא ויש להאריך בזה אבל אין העת מספקת מטרדותי:

י

ועפ"ז אפשר לבאר הא דאיתא בזבחים שם דף ע' דלהכי אצטריך נבילה משום דמטריפה איכא למידחי דשאני טריפה שנאסרה מחיים. וזה צריך ביאור דמה חומרא היא זו. כיון שמיתת הבהמה זהו בעצמו איסור נבילה ומה שייך לומר שיאסר מחיים. ועוד דאי הויא זה חומרא. הול"ל דלא יחול נבילה על חלב משום שחלב אסור מחיים. ודוחק לומר דהיינו דקאמר הש"ס דלהכי חל טריפה על חלב משום ששניהם חלים מחיים. אכל לפמ"ש מסברא דמסוכנת. י"ל דהנה בחולין ל"ז ס"ד דהש"ס דמסוכנת אסירא משום נבילה. ופריך הש"ס ל"ל קרא לנבילה השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעיא. ומסיק דמסוכנת שריא ויליף לה מקרא דחלב נבילה וחלב טריפה ע"ש. ולפ"ז נתבאר דבאמת היה ראוי שמסוכנת תיאסר מחיים משום נבילה כיון שאין סופה לחיות וכמו ניטל הירך וחלל שלה דהוי נבילה מחיים כדאיתא בחולין ל"ב ע"ב. רק דגלי קרא דמסוכנת מותרת. והיינו דקאמר הש"ס בזבחים שטריפה אסורה אף מחיים תיכף כשנטרפה. אבל נבילה אף שהיא מסוכנת והויא כנבילה מחיים מ"מ מותרת. ואף שבארנו דלתירוצא בתרא דחולין שם איירי קרא בגוונא שלא נעשה מסוכנת מקודם. מ"מ יש קולא באיסור נבילה נגד איסור טריפה:

יא

ועפמש"ל דכיון דהוי חולה מחיים ואינה ראויה למזבח תו לא הוי נבילה איסור מוסיף. יש לישב דברי הנו"ב שהזכרנו בתחילת דברינו שאין איסור שוה"נ חל על חלב. וקשה לי עליו טובא דהא הוי שוה"נ איסור מוסיף שאסור לגבוה. ולפי מש"ל א"ש דהא לגבוה נאסר תיכף כשנגח דהא נוגח אסור לגבוה אף ע"פ עד אחד או בעלים כדאיתא בב"ק דף מ' ותמורה דף כ"ח ע"ב. ובהנאה משום איסור שוה"נ אינו נאסר עד אחר גמר דין. וא"כ לא הוי איסור מוסיף כיון שהאיסור לגבוה חל שעה אחת קודם איסור שוה"נ. ובאמת קשה על הנו"ב מסוגיא דזבחים דף ע' ע"ב דמשמע שם דילפינן מקרא דאיסור שוה"נ חל על חלב ע"ש ויש לישב ואכמ"ל בזה:

יב

ולכאורה י"ל לפמש"ל דמיקרי איסור מוסיף אף שיש עליו מכבר איסור קל ואינו עומד לכך. א"כ אף כשהבהמה בעלת מום ואין ראויה למזבח מ"מ הוי נבילה איסור מוסיף דהא הוי איסור אחר מבעל מום. אבל ז"א דבאמת אינו חל כלל על בעל מום. אך י"ל דנבילה חמיר מבעל מום דבעל מום כשר בעוף ולהכי ס"ל לר"ע דאם עלה לא ירד בזבחים דף פ"ד וע' תו' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה הכא. ולפ"ז נימא דנבילה יחול על איסור חולה לגבוה ג"כ דחולה אינו בלאו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהא"מ. ונבילה הוי בלאו. אכן באמת לא מצינו כלל גבי גבוה איסור נבילה רק מה שאין מקריבים בשר לגבוה אם לא שהוא מקרבן שנשחט כדין בפנים וא"כ אין איסור זה מצד נבילה. וכן מקשה הש"ס בפשיטות בחולין כ' ע"ב וכי מתה עומד ומולק. וא"כ אין זה מצד איסור נבילה. וזה יקשה ג"כ על התו' שכתבו דנבילה הוי איסור מוסיף לגבוה. אך י"ל דמ"מ הוי מוסיף דהא כבר כתבו התו' ביבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור דאף בשני שמות מיקרי איסור מוסיף. וה"ה הכא כיון שנאסר לגבוה מצד שלא נשחט כדין ממילא חל איסור נבילה על איסור גיד להדיוט. ועכ"פ שוב א"א לומר שנבילה יחול על איסור חולה לגבוה. כיון דלא שייך כלל בגבוה לאו דנבילה ואיסורו רק מצד שלא נשחט כדין וכמש"ל. ולפ"ז י"ל בישוב קושיית התו' דחולין עפמ"ש הנר תמיד בכריתות י"ד ע"ב שדעת התו' ישינים שם דר' יוסי ס"ל דבשני שמות לא הוי איסור מוסיף. א"כ י"ל ה"נ דהכי ס"ל לחכמים דר"מ בחולין ק"א. ומטרדותי ההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה