אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קיב

סימן קיא

ומ"ש מעכ"ת לענין דברי הש"ך ס' קי"ט שכתב דלא העמידו חז"ל דבריהם במקום הפסד ממון. ובחיבורי סי' כ"ח אות ז' הקשיתי עליו. וכתב מעכ"ת ראיה להש"ך מחולין מ"ט דאמר ר"פ רב ואיסור דאורייתא ואת אמרת התורה חסה וכו'. הרי דאי הוי דרבנן שפיר דמי להקל בשביל הפסד. וכן הביא מפסחים מ"ו דאמרינן ומשום הפסד ממונו שרינן איסור דאורייתא וכו'. ולזה החליט כת"ר דהכי התנו בתקנתם להיות ביד חכם הדור להקל בדרבנן במקום הפסד עכ"ד. תמה אני על גדול שכמותו שיאמר דבר כזה. דא"כ נתת תורת כל אחד בידו להקל ולפרוץ גדר בדברי חז"ל ולדעת מעכ"ת איך שייך טריפה מדרבנן. הא הוי הפסד. ובהש"ס דחולין כבר הרגישו המפרשים יעו"ש בס' לב ארי' ודבריו דחוקים קצת. ונראה דרבא הוי סבר דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ולזה משום הפסד ראוי להקל כרב ששת. ודקאמר חדא ועוד. היינו דבעינן תרווייהו. וכעין זה כתבו התו' בכתובות פ"ה ע"ב ד"ה ועוד ויבמות קט"ו ע"ב ד"ה וכן ע"ש וכ"כ כמה ראשונים. ור"פ מדחה דחדא דאף בדרבנן אין ראוי להקל נגד רב שהוא קודם בזמן מרב ששת. והלכה כבתראי נאמר רק מאביי ורבא ואילך. ועוד דהא הוי איסור דאורייתא וראוי להחמיר בספיקו:

ומ"ש מעכת"ה מפסחים מ"ו. ביאור הש"ס שם דלמאן דס"ל הואיל ג"כ אסור מדרבנן ורק משום פסידא התירו. והיינו משום שמצינו שחילקה תורה להקל במלאכת יו"ט לענין אוכל נפש לזה הקילו חז"ל בדרבנן במקום הפסד. ולהכי קאמר שם דלמאן דלית ליה הואיל א"כ הוי דאורייתא ולא שייך להתיר משום הפסד. ומ"מ בארתי בחיבורי סי' כ"ח אות ו' דלמסקנא אף למאן דס"ל הואיל ג"כ לא התירו משום הפסד ע"ש דברים נכונים בס"ד:

ומ"ש מעכ"ת נידון קטניות בפסח והביא דעת כמה אחרונים שצווחו על חומרא זו. ואם מצד שקבלו עליהם איסור זה הו"ל רק כחרמי ציבור שניתרים בחרטה דהשתא. ובסוף דבריו הביא שהטו"ט מ"ק בהקדמה התיר לאפות פת מטירקשע ווייץ ומגריקא ולכתשם אח"כ לקמח. וביקש בענותנותו לדעת דעתי הקלושה בזה למעשה. וגם אם אפשר להתיר הקמח מהם אף שלא נאפה. והביא מה שנוהגים אצלינו היתר בקמח של תפוחי אדמה. וע"כ היינו משום שבאים עם הכשר מרבנים וסמכינן אדיסקי כדאיתא במנחות מ' ואמרינן דעי"ז לא יבואו להתיר שאר קמחים. ולא אסרו כלל תפוחי אדמה בפסח עכת"ד הנה מצד גוף האיסור אין לי מה להוסיף על מה שנתבאר בס"ד בחיבורי סי' כ"ח. ולענין אם אפשר בהתרה. לדעתי א"א לעשות התרה בקיבוץ כל המדינות שנוהגים בהם חומרא זו. וגם דנדר שנעשה משום סייג למצוה אין להתירו. וכ"כ להדיא הח"ס חאו"ח סי' קכ"ב באורך ע"ש. וספר שו"ת טוטו"ד מ"ק אינו ת"י. רק בח"ס סי' קכ"א ראיתי שהתיר לאפות מצות עבים מטירקשע ווייץ ואח"כ לכתשם. וזה פשוט להתיר. אכן להתיר הקמח קודם שנאפה אין בידי דקמח גריקא כבר נהגו כל ישראל לאסור וקמח מטירקשע ווייץ אינו מצוי במדינתינו. אכן בח"ס שם ביאר דהוי בכלל קטניות וא"כ וודאי דאסור:

ומ"ש מעכ"ת דלהכי שרי קמח תפוחי אדמה משום שבאים עם הכשר. תמהני דאטו ההכשר מעכב. והלא כל איש עושה הקמח מתפוחי אדמה בביתו בלי שום שאלה והיתר מרבנים וא"כ ניחוש לאיחלופי. וגם מ"ש מהא דמנחות דסמכינן אדיסקי לא שייך לכאן כלל דא"כ כל היכא דאיכא תקנה בש"ס דלא ליתי לאיחלופי נימא דנסמוך אדיסקי. וע"כ צ"ל דלענין איחלופי אין תקנה כלל בדיסקי. ורק במנחות שם איתא שסומכים על דיסקי שלא יעשו היפוך מהאמור בדיסקי. כגון הא דהתם שיכתבו שטעימה פסולה לציצית שוב לא יעשו תכלת מטעימה. וגם כי זה אינו מסור לכל אדם רק לאומני התכלת. ולבד זה העיקר שאין לדמות גזירות חז"ל זה לזה רק היכא שהש"ס בעצמו מדמה. ועיקר טעם שלא גזרו בקמח תפוחי אדמה משום דלא דמי כלל לקמח תבואה. שאינו נעשה כלל ע"י טחינת רחיים. משא"כ קטניות הם נדושים ונטחנים ממש כתבואה. וגם הרי לר"מ בנדרים נ"ה נודר מדגן אסור בכל ומותר בירק. ותפוחי אדמה הוא מין ירק. וקטניות הוי מידי דמידגן ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה