אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קיא

סימן קי

מ"ש מעכ"ת להעיר על מ"ש בחיבורי סי' כ"ז מתשובת הב"ח החדשות. אין ספר הזה ת"י. ומ"ש ראיה מתו' ערכין ד' ע"א דנזיר לא הוי איסור מחמת עצמו ממ"ש התו' שם דמודר הנאה קיל מתרומה מפני שישנו בשאלה. תמהני דשם הסברא מפני שאפשר בשאלה ושפיר יוכלו לישאל על נדרם ויוכלו שלשתן לאכול זה משל זה. ולזה מצטרפין לזמן. דשם עיקר הסברא דבעינן שיוכלו לאכול זה משל זה. וסברתי בחיבורי לחלק בין יוה"כ לנזיר ברורה בס"ד:

ומ"ש מעכ"ת להקשות על מ"ש שם דלהכי אין מברכין על איסור משום דלאו אכילה היא. דהא מבואר בסי' קצ"ו דאף איסור דרבנן אין מברכין עליו. ובדרבנן שפיר הוי אכילה כמבואר בח"מ סי' רל"ד. ימחול כתר"ה לעיין בט"ז שם סק"א שכתב דלענין ברכה החמירו אף בדרבנן. וכבר רשמתי זה בגליון חיבורי באשר קצרתי בפנים יותר מדאי. וכן במש"ש בחיבורי לחלק דבחולה קץ בה אבל אוכל איסור במזיד גלי דעתיה שאינו קץ בה. לכאורה יקשה דהא בסי' קצ"ו שם מבואר שאף במזיד לא יברך. אבל יסוד דברי שם עפמ"ש הט"ז שם דבמזיד הטעם משום שהוא מנאץ ורק בשוגג הטעם משום דלא מיקרי אכילה. וכ"כ בשו"ת פמ"א הובא בשערי תשובה סי' קצ"ו סק"ב וגוף הפמ"א אינו ת"י:

ומ"ש מעכ"ת להקשות ממעילה אמאי משלם ומביא קרבן הא אינו נהנה. לדבריו יקשה על כל איסורים למה מביא קרבן נימא דהוי שלא כדרך אכילתן. ואי נימא דהוי גזה"כ א"כ ניליף מינה דחייב אף שלא כדרך אכילתן. אבל הדבר פשוט דבאיסורים החיוב על הנאת גרונו שבשעת אכילה כדאיתא בחולין ק"ג. ואף שאח"כ כשנודע לו שאכל איסור נפשו חותה עליו ויצא שכר הנאת אכילתו בהפסד מה שנפשו חותה עליו אח"כ. בכ"ז בעת אכילה אכל כדרך אכילה ונהנה גרונו בזה. אבל לענין תשלומים צריך שתהא ההנאה נשארת בגופו. וזה כשנודע לו נפשו חותה עליו ואין לו הנאה מאכילתו. ויש להאריך בזה ואכ"מ. וע' בזה בכתובות ל' ע"ב ובתד"ה ל"צ:

ומ"ש מעכ"ת בדברי הנתיבות סי' ל"ד מהרדב"ז והתה"ד. כבר נתבאר זה בס"ד בחיבורי סי' ע"ו ע"ש. וע"ש עוד בסי' ע"א אות ה':

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה