שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן צט · ט
והתו' מפרשים בדף פ' ע"א ד"ה משלחין שאין דרך רחוקה לטמא שאף אם היה בדרך רחוקה יכול לשחוט ע"י אחר. וכבר הרגישו בעצמם בדף צ"ד ע"ב ד"ה ואין שזה תמוה שאם הוא טהור הוא פטור ואם הוא טמא יתחייב. ומ"ש התו' שם דדמי להא דכל הראוי לבילה צ"ע טובא. דהכא אמרינן שהוא פטור לגמרי ממצוה זו. וכבר כתבו התו' במנחות י"ח ובכ"מ דרק בפרטי המצוה שייך זה ולא במצוה גופא. ונהי דבדף צ"ד ע"ב צדקו דברי התו' דשם לאביי אליבא דר"א דס"ל דחוץ לעזרה מיקרי דרך רחוקה מוכרח לפרש כן. דהא טמא אסור ליכנס לעזרה וע"כ הוא חוץ לעזרה. ודוחק לומר דאיירי אם עבר ונכנס שחייב בפסח. אבל הא רבא פליג עליה התם ומשני שינויא אחרינא. ונראה שגם התו' בדף צ"ד ס"ל הכי דהא קשה למה לא הקדימו התו' להקשות קושייתם בדף צ"ג ע"ב. אבל לפמ"ש א"ש. דשם יש לפרש כפירש"י וכמש"ל שהכוונה שטומאה אינה כדרך רחוקה. ולזה הקשו בדף צ"ד דשם ע"כ צ"ל הכוונה שאף בדרך רחוקה חייב: