אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן צט · ח

ז

והנלע"ד בזה דבאמת בהא פליגי רב יהודה ועולא דעולא ס"ל דסגי רק שיהי במקום קרוב ואף שיש דבר המונעו מלבוא. ור"י ס"ל דבעינן שיוכל לבוא בלי שום מניעה. והחילוק דלשחיטה סגי אם הוא במקום קרוב כי יכול לשוחטו ע"י אחר. ובכה"ג לא שייך איהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי. אבל באכילה לא שייך שיאכל אחר בשבילו. ולזה בעי שיוכל לבוא בלי מונע. ולזה איתא בירושלמי דלמ"ד שעת אכילה בעינן שיוכל לבוא קודם שתחשך לתוך התחום. משום דלדידיה בעינן שלא יהא לו שום מונע מלבוא. ורבה דפריך לעולא מטמא שרץ סלקא דעתיה דס"ל לעולא ג"כ כר"י בסברא זו דכל שיש לו איזה מניעה מיקרי דרך רחוקה. ומשני שאין דרך רחוקה לטמא. ופירש"י שטעם איסור טומאה הוא רק משום אכילה ולא משום עשייה דהא יכול לשלח קרבנותיו ועוד מדכתב טמא נפש ולא טמא שרץ. שמעינן דלא פטיר רק בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא עכ"ל. נראה מפירש"י שמפרש הכוונה שבאמת מהכא ילפינן דטמא לא הוי כדרך רחוקה כיון שהוא במקום קרוב והוי כאונס מה שא"י לשחוט בעצמו. ורק כשא"י לאכול אז הוא פטור כי אכילה א"א כלל ע"י אחר. ועיקר הסברא שאם הוא במקום שיכול לבוא הרי זה כאלו הוא בירושלים ולזה חייב ויכול לשחוט ע"י אחר. אבל במקום רחוק אף שיכול לבוא ע"י סוסים ופרדים. מ"מ לא חייבתו תורה בזה וממילא הוא פטור. ואף אם שחט ע"י אחר לא הורצה לרב ששת בדף צ"ב ע"ב. אבל אם בא בעצמו לירושלים ודאי מתחייב אף שבתחילת שש היה בדרך רחוקה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה