אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן פו · כח

כז

ואף דגבי קדושין קיי"ל בקדושין דף נ' ע"א דבאומרת בלבי היה להתקדש לו בלי תנאי. מ"מ הקדושין בטלים משום דדברים שבלב לא הוי דברים. ומבואר דאף שיודעת בעצמה שבדעתה היה כן. מ"מ אין עליה איסור אשת איש כלל ואין לה לחוש כלל. וכן באומר כסבור הייתי שהיא כהנת ג"כ איתא שם שקדושיו קדושין. וקיי"ל שאין לחוש אף אם קבלה קדושין מאחר. וע"ש בירושלמי שם ובחיבורי ח"א סי' פ"ד בזה. הטעם בזה כמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ו אות י"ב י"ג שכיון שעושה פעולה שלימה לפנינו או מתנה תנאי מפורש עמה אין מקום להסתפק כלל שחושב הוא או היא בלבם נגד הפעולה או הדברים המפורשים ההם. וממילא אף אם חשבו כנגד זה הו"ל דברים שבלב ואינן דברים. אבל היכא שיש מקום להסתפק בגוף הפעולה מה כוונתו. ודאי שיכול לפרש אח"כ כוונתו. ונהי שאם נוגע לאדם אחר אינו יכול לפרש בדרך רחוק רק כפי המובן לרוב בנ"א. וכמו בעובד ע"ז שאין יכול לומר שלבו היה לשמים כיון שעדים התרו בו ועשו כדין. מ"מ כשאינו נוגע לשום אדם רק לדבר איסור בודאי נאמן בכה"ג. וכמו בנדרים דקיי"ל בנדרים דף כ' שיכול לומר כשנדר בעצמו שהוא בעצם שהניח בביתו ובחרם בחרמו של ים ע"ש. וכן כתב הר"ן רפ"ג דקדושין להדיא לענין אם קידשה סתם שאם היה תלוי רק בדעתה היתה נאמנת לפרש כוונתה בשעת מעשה אף נגד משמעות הענין. ומייתי שם ג"כ ראיה מהא דנדרים. וממילא בנ"ד שבשעה שמכר העז לשני יש מקום להסתפק אם הוא מוכר מצד שחוזר בו או מצד שסובר שבטלה מכירה ראשונה מעצמה. ואין כאן נ"מ רק לענין איסור בכור. בזה נראה דודאי נאמן לפרש כוונתו ולומר מה היתה מחשבתו ודעתו בעת שמכר לשני. וכעין הא דקדושין תוך שלשים שהזכרנו לעיל בשם הר"ן פ"ג דקדושין דאמרינן שלא היתה חזרה גמורה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה