אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן פה · כה

כד

והנה בגוף דין אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו יש לי אריכות בס"ד במקום אחר ואכ"מ. אבל עכ"פ נמצאים מקומות דאמרינן הכי וכמו בהך דגיטין ס"ו ונדרים דף מ"ח ע"א וזבחים דף ב' ע"ב. ובחי' רמב"ן ורשב"א חולין ל"ט חילקו בין היכא דאיכא חזקה כנגד או לא. ולזה בנ"ד כ"ע מודו דאמרינן שחזרתו מוכיח שמה שגילה דעתו היה כעין תנאי לעיכובא בגוף הדבר. וכמו דאמרינן הכא בעייל ונפיק אזוזי וכמש"ל. וזה בודאי אין לומר דבהא דעייל ונפיק אזוזי איירי רשב"ג בב"מ ע"ז ע"ב. ורשב"ג לטעמו דס"ל בחולין ל"ט ובכמה דוכתי הוכיח סופו על תחילתו. דהא כל הפוסקים פסקו הך דינא דעייל ונפיק בלי שום חולק. ובהך דרשב"ג נחלקו הפוסקים ביו"ד סי' ד' ובח"מ סי' רמ"ה. וע"כ צ"ל דבזה כ"ע מודו דאמרינן הכי מפני שמצרפין האומדנא לזה שע"ד כן מכר החפץ וכמש"ל:

ונראה שלזה פסקו ג"כ כרשב"ג בהא דגיטין ס"ו באומר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג ומת. דכיון שגילה דעתו ואמר כתבו שוב יש לנו לצרף אומדן דעתינו. וכמו דמהני כתבו במפרש בים ויוצא בשיירא שהטעם משום אומדנא כדאיתא בכתובות נ"ה ע"א. משא"כ בהך דחולין ל"ט ששחט סתם ואח"כ חשב ולא גילה דעתו כלל בשעת שחיטה. לזה לא אמרינן הוכיח סופו. וכן מדחה הש"ס בחולין ל"ט שאני התם דקאמר כתבו. וכסברא שכתבנו למעלה שלעשות דברים שבלב שיהיו דברים בלי שום גילוי דעת. צריך שיהא אומדנא חזקה כמו אנן סהדי. וסברא דהוכיח סופו אינה רק כרוב חשוב וכנ"ל. ולזה צריך גילוי דעת. ולזה נחלקו הפוסקים בח"מ סי' רמ"ה בשתק ולבסוף צווח. כי שם ג"כ לא גילה דעתו כלל בעת שזיכה לו. לזה פסקו הרי"ף והרא"ש שם כרבנן דרשב"ג. ומה שהוצרך הש"ס בחולין ל"ט וב"ב קל"ח לסברא דכיון דלא אתא לידי אמאי אצווח היינו דלא נימא דהוי אומדנא שנתרצה מצד ששתק בעת שזיכה. וכן פירש הש"ס שם באמת טעמא דרבנן מדשתיק קננהו. דס"ל דהוי אומדנא גדולה שאין אדם עשוי לשתוק בשעה שעושים עבורו דבר שלא כרצונו. וכן בזבחים דף ב' קאמרינן לכ"ע הוכיח סופו על תחילתו משום ששחטו בעזרה הוי כמגלה דעתו ששוחטו לשם קרבן ולזה כתבו התו' שם דאיירי אף בשני עבודות ע"ש. ומיושב בזה קושיית היש"ש פ"ב דחולין סי' כ' על הטור שפוסק ביו"ד סי' ד' דהוי ספק ובח"מ סי' רמ"ה מייתי דעת הרא"ש דהלכה כרבנן והובא בט"ז י"ד סי' ד'. דהתם הטעם מדשתיק קננהו. וע' שטמ"ק ב"ב קל"ח בשם הר"ן בזה וההכרח לקצר. וע' בתב"ש סי' ד' שכתב דהוכיח סופו ע"ת אמרינן אף לאחר כדי דיבור. דתכ"ד בלא"ה אמרינן תכ"ד כדיבור. ובמק"א הארכתי בזה בע"ה. וע' חיבורי ח"א סי' פ"ד אות ט' ואכמ"ל בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה