שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · כא
וע"פ סברתינו לחלק בין אומדנא לאומדנא יש ליישב מ"ש הר"ן בפ"ג דקדושין שאם שידך את הגדולה ואח"כ אמר סתם בתך מקודשת לי שתיהן אסורות והקשה דהא בתוספתא איתא שאם היו עסוקין בגדולה לגדול וקטנה לקטן אמרינן דמסתמא כן קידשו ג"כ. ותירץ דהתם איירי שבשעה שקידשו ידעו לאיזה קידשו רק אח"כ שכחו. אבל הכא איירי בקידש סתם. והקשה לי חכם אחד דכיון דמועיל האומדנא שקידש אותה שעסק בה לברר איך היה המעשה. מכ"ש שיועיל לברר איך היתה כונתו בשעת קדושין אם קידש סתם. דמצינו בכמה דוכתי דאמרינן אומדנא לענין דדברים שבלב יהיו דברים. ולפמש"ל א"ש דאומדנא זו הויא רק כרוב חשוב ולא כאנן סהדי. ולזה באם ידעו בעת הקידושין את מי קדשו. שפיר אומדנא כזו הויא בירור דתלינן שהם מן הרוב. אבל כשקידשו סתם. אין מועיל אומדנא כזו לברר הכוונה. דלעשות דברים שבלב כדברים צריך אומדנא דמוכחא טובא שיהא כאנן סהדי וכמש"ל: