שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · יג
ונראה לישב זה ע"פ מ"ש התו' בב"ק כ"ז ע"א וב"ב צ"ב ע"א בשם ר"ת דאף לרב דס"ל הולכים בממון אחר הרוב. מ"מ אם המוחזק טוען ברי שהוא מן המיעוט אין מוציאין מידו. ולפ"ז י"ל דה"ה לשמואל היכא דהוי מיעוטא דמיעוטא ג"כ מועיל אם טוען טענת ברי שהוא מן המיעוט. וכן מסתבר דהא עכ"פ המיעוט ישנו בעולם ומדוע לא יוכל לטעון שהוא מן המיעוט. והנה זה כמה שנים הקשיתי על שיטת ר"ת הנ"ל דא"כ מה פריך הש"ס בב"ב צ"ב ע"ב על רב ממשנה דכתובות ט"ו באומרת בתולה נשאתני שצריכה עידי הינומא והא רוב נשים בתולות נשאות. ולשיטת ר"ת לק"מ דהכא שאומר ברי שהיתה אלמנה הרי זה אומר ברי שהוא מן המיעוט. ואף בנתארמלה מ"מ שפיר י"ל דאיירי שהיתומים טוענין ברי שהיתה אלמנה מקודם. אח"כ מצאתי בחי' רעק"א על משניות ברפ"ג דב"ק שהקשה קושיא זו ובשטמ"ק בב"ב צ"ב ע"ב נראה שהרגיש בזה וכתב דכיון דרוב נשים בתולות נשאות הוי טענת הבעל כשמא. וכוונתו נראה משום שהוא דבר שתלוי בזולתו משא"כ בהך דר"פ המניח שטוען שקים לו בנפשו שהוא מן המיעוט והוא דחוק. והעיקר נראה לחלק דשם הוי ברי ושמא דהא המוכר לא יוכל לומר ברי שכוונת הלוקח היתה על כד ולא על חבית. ולזה יכול לומר הלוקח שהוא מן המיעוט. משא"כ באלמנה או בתולה שגם הבעל טוען ברי וכמש"ל. וכ"כ התו' בבכורות כ' ע"א ד"ה ור"י דרב לא אזיל בתר רובא רק היכא שטוען ברי שהוא מן הרוב ע"ש. וכ"כ הרעק"א שם ג"כ לחלק בזה: