שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · טז
ועפ"ז מיושב מה שקשה בב"ב צ"ב ע"א דמקשה הש"ס לרב ממתניתין דזרע פשתן. וקשה דלישני דאזלינן בתר רוב אנשים שקונים לשאר דברים. וכבר הרגיש בזה הרשב"ם שם ונדחק בזה ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דמ"מ יקשה על רב דהא רב ס"ל דהוי מום בכה"ג בשור. וא"כ ה"ה בזרע פשתן. וזה מוכח מדנקיט רב בדינו הא דשור נגחן. ולפמ"ש הב"ח ס"ס רל"ב דגם בשור רוב אנשים קונים לאכילה א"ש זה בפשיטות כמובן שהוצרך לומר דתנאי היא. וגם דמהא דר"פ המניח מוכח כן וכנ"ל. ובגוף דברי הב"ח צ"ע טובא דהכא שאני שקונים אחר שחיטתו לאכילה. וע' חולין ד' פ"ג שהיו משתתפין בעודו חי לאכילה. וע' בקונטרס הספיקות בקצה"ח כלל ששי מ"ש בזה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ובזה א"ש ג"כ הא דאיתא בכתובות ט"ז ע"א בתו' ישינים ובעה"מ שפירשו דהא דמקשה הש"ס שם דניזל בתר רוב נשים בתולות נשאות הוא אף לשמואל משום דכיון דחזקת הגוף מסייע לרובא הוי כמו ברי ושמא ע"ש. והקשה במלחמות דהא בב"ב צ"ב ע"ב פריך מינה רק לרב ולא לשמואל. אבל לפמ"ש א"ש דבב"ב אזיל אליבא דס"ד דרב אזיל בתר רובא בכל מקום בממון לזה שפיר פריך לרב. אבל הכא דוחק לומר דאזיל אליבא דס"ד. לזה פירשו דפריך אף אליבא דשמואל. והיינו כמ"ש התוס' שם משום דאיתא בכתובות שם דשמואל ס"ל כר"ג דחזקת הגוף אלימא טובא. אבל בב"ב לא איירי בזה ואזלא סוגיא אף אינימא דאתיא מתניתין כר' יהושע ובפרט דרב ס"ל כר' יהושע בקדושין דף ע"ה: