שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · טו
[ובחידושי ליבמות כתבתי לישב קושיא הנ"ל באופן אחר. דהא קיי"ל דכל מום מבטל מקח והיינו משום שאין אדם מתפייס במומין. ודרך בנ"א להקפיד ע"ז. ולזה בדבר שאין דרך רוב בנ"א להקפיד ע"ז לא מיקרי מום. וכן מצינו בפ' המדיר שיש מומין באשה שאינו יכול לבטל בשבילם הקדושין. וכן בנדרים דלא קפדי אינשי אף אם הוא אומר שמקפיד עליהם אין שומעין לו וכדאיתא שם דף ע"ב ע"ב. ולזה ס"ל לרב הכא דכיון דרובא זבני לרדיא ממילא מה שהשור נגחן ואינו ראוי לכך הוי מום במקח כיון דרובא דאינשי קפדי ע"ז. ויכול הלוקח לבטל המקח. אבל בעלמא באמת מודה רב שאין הולכין בממון אחר הרוב. ורק דמעיקרא ס"ד דהש"ס דרב אזיל בתר רובא בממון לזה מקשה לו הש"ס כל הני קושיי. אבל אח"כ מסיק תנאי היא ומייתי עלה דר' יוסי ס"ל בקונה זרע פשתן ולא צמחו שחייב לשלם דאזלינן בתר רובא שנקנה לזריעה. ואמרו לו ס"ל התם שהולכין אחר רוב אנשים שקונין למאכל ושאר דברים. ות"ק ס"ל שאין הולכין כלל אחר הרוב. וצריך להבין במה פליגי ר"י ואמרו לו. אבל לפמ"ש א"ש דפליגי מה מיקרי מום אם מה שאינו ראוי לרוב אנשים או מה שאינו ראוי לדבר שדרך להשתמש ברוב מין זה. או י"ל דמ"ד דאזלינן בתר רוב אינשי. ס"ל דהולכין אחר הרוב בממון בכל רובי דעלמא. ורב דנקט במילתיה הא דנמצא נגחן. מבואר דס"ל שהוא מצד דהוי מום ולא מצד דאזיל בכל מקום בתר רובא]
וממילא א"ש הא דר"פ המניח דנהי דוודאי תלוי זה איך נקרא בלשון רוב בנ"א וכמו דקיי"ל בנדרים בכה"ג. מ"מ שפיר יכול לומר קים לי שאני מן המיעוט. וכמו דקיי"ל בנדרים דף כ' שיכול לפרש דבריו ולומר שכך היתה כוונתו ע"ש. דלהוציא לא אזלינן בממון בתר רוב אף לרב אליבא דמסקנא דסוגיא וכנ"ל. ורק אם אינו טוען דקים לי שהוא מן המיעוט. ממילא צריך לילך בזה אחר הרוב אף אליבא דשמואל. דכיון שנקרא כן בלשון רוב בנ"א הוי כאלו נתברר שכך כיוונו ואינו דומה לשאר רובי דעלמא וכמובן: