שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · ח
ועדיין יש להוכיח זה משם כי פשטות הש"ס ופוסקים בזה נראה שצריך המוכר או הלוקח לחזור בו בפירוש. וכל זמן שאין חוזרין בהם המקח קיים. ולהכי תלי שם שמי שחוזר ידו על התחתונה ע"ש. וזה נ"מ טובא לענין בעל חוב של הקונה או המוכר וכן לענין אם קידש אשה בזה וכן לענין כתובת בנין דכרין שאינו נגבה אלא מן הקרקע. ועוד לענין כמה דברים שיש נ"מ לדעת אם מת המוכר או הקונה קודם חזרה אם הקרקע הוי של מוכר מצד שהמקח בטל ממילא או הוי של קונה כל זמן שלא ביטלו המקח בפירוש. וכ"כ המח"א הלכות גזילה סי' כ"ג שבכל אופן דהוי מקח טעות לא הוי המעות גזל ת"י כיון שאפשר שיתרצה בזה ורק במוכר איסורי הנאה או דבר שאינו שלו שאינו שוה כלום בזה אמרינן שהמעות הם גזל ת"י יעו"ש. ואי נימא שא"צ חזרה רק ממילא המקח בטל. א"כ הוי המעות גזל אצלו ועכ"פ פקדון. וע"כ צ"ל דבעי חזרה וכמש"ל. ואף דהר"ן כתב בפ' האיש מקדש בשם הרשב"א דבכל כה"ג דגלי דעתו שמוכרה משום איזה דבר אין הלוקח אוכל פירות רק מוסרין לשליש עד שיתברר שנגמר המקח בהחלט כדי שלא יהא כריבית. היינו משום שאם יחזור בו יתבטל המקח למפרע. אבל בוודאי צריך חזרה בפירוש. וכן איתא במגילה כ"ז ע"ב דאף שכל זמן שאין המוכר מגלה דעתו שחוזר בו המקח קיים מ"מ קרי לה צד אחד בריבית וריבית ע"מ להחזיר ע"ש ומשלשין הפירות כהא דב"מ ס"ה ע"ב וכן איתא בב"מ שם גבי כשמתנה לכשיהיו לי דמים תחזירה לי ע"ש: