שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · ז
ולכאורה יש להביא ראיה מהא דקיי"ל בב"מ ע"ז ובח"מ סי' ק"צ דבעייל ונפיק אזוזי שניהם יכולים לחזור ואף הלוקח. אלמא שאף שהמקח בטל מצד שהמוכר גילה דעת שצריך למעות. מ"מ יכול גם הלוקח לבטל המקח. וע"ש בסמ"ע סקי"א מ"ש בזה. אבל באמת אין ראיה מזה. דשם גלי דעתו אחר המכירה שמקפיד על המעות שהרי הוא עייל ונפיק אזוזי. ואדרבא משם ראיה להיפוך דהא שם איירי דווקא כשידוע שמכר בשביל שהיה דחוק למעות וכדקיי"ל בסי' ק"צ סט"ו. ומ"מ בעינן שיהא עייל ונפיק אזוזי. אף דידעינן שמכר בשביל דוחק לכסף ואין לך אומדנא גדולה מזו. מ"מ בעינן שיגלה דעתו אח"כ שרוצה לבטל המכר אם לא יתן לו. ויש לדחות דכיון שלא גלי דעתו בפירוש קודם המכר שמוכר בשביל כסף לזה צריך עייל ונפיק. דאף שאנו יודעים מעצמינו זה. מ"מ אפשר גם בלא"ה היה רוצה למכור קרקע זו. וכ"כ התו' בכתובות צ"ז דגבי זבין ולא אצטריך לזוזי בעינן שיגלה דעתו שמוכר בשביל כסף ע"ש. וה"ה הכא. וכן מוכח מדצריך עייל ונפיק. דאי משום אומדנא א"כ סגי שיחזור בו כשלא נתן לו. וע"כ צ"ל כמ"ש דבעי גילוי דעת. והכא שלא גילה דעתו מקודם בעינן שיהא עייל ונפיק שני פעמים שמזה יהא הוכחה על תחילתו שמכר רק בשביל הכסף: