שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פה · ו
וכ"נ ראיה מהא דקיי"ל בב"ב פ"ד ובח"מ סי' רל"ג דמוכר מין זה ונמצא מין אחר אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור ובמכר יפה ונמצא רעה הלוקח יכול לחזור ולא המוכר. והיינו משום דהוי רק מום במקח ויכול הלוקח לומר שמתרצה במומו. אף דקיי"ל חזקה שאין אדם מתפייס במומין כדאיתא בכתובות ע"ו. מ"מ יכול לומר שמתרצה בו. ומכ"ש בגילוי דעת שלא כל אדם מקפיד ע"ז. ודאי שיכול לקיים מקחו. ואף דבתנאי גמור בטל המקח ממילא וא"צ שיחזור בו. מ"מ בגילוי דעת לחוד דמהני מצד אומדנא כמ"ש התו'. צריך דווקא שיגלה דעתו אח"כ שמקפיד ע"ז. וכן באונאה יותר משתות קיי"ל בסי' רכ"ז ס"ד שכל זמן שהמתאנה לא חזר בו המקח קיים. ואף הסוברים שם שהמאנה יכול ג"כ לחזור. היינו משום שעל אונאה כזו אין דרך בנ"א למחול ואינו דרך מקח וממכר כלל. וע' בזה במח"א הלכות אונאה סי' י"ב ואקצר: