שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן פד · ד
ועוד יש לדון בזה דהא הלוקח יכול לומר שלא קנה רק עז מעוברת ולא ריקנית. וזה ודאי הוי מום במקח כשנמצאת שאינה מעוברת. וא"ל שיהא דינו כקונה שני דברים ביחד שאם אין כאן אלא דבר אחד מהם קונה האחד. ע' ח"מ סי' רט"ז ובאחרונים שם. דהכא אינם שני דברים רק שינוי בגוף הדבר שדרך לקנות עז לחלבה וכשמתעברת ויולדת אזי יש לה חלב הרבה. וגם כי יכול לומר שצריך הוולד שלה לגדלו ולזה קנה מעוברת. ולזה נראה פשוט שיכול הקונה לבטל המכירה. ואף דבנ"ד המכירה היא כמו הערמה וידוע שתשאר אח"כ העז אצל המוכר וא"כ אין נ"מ להקונה אם היא מעוברת או לא. מ"מ כיון שאנו תופסים לדינא שהיא מכירה גמורה. וגם יכול לתבוע את הנכרי בדיניהם לקיים הקנין. ממילא בוודאי באופן זה יקפיד הנכרי ע"ז ויטעון שלא לקח רק מעוברת ולא ריקנית. וא"ל דהא ראה הנכרי העז והו"ל לבחנה אם היא מעוברת. ז"א די"ל שסמך על דברי הישראל שאמר לו שהיא מעוברת. וכעין הא דקיי"ל בסי' רל"ב סי"ז שכיון שסמך על דברי המוכר לא אמרינן שהיה יכול להבחינו ע"ש. ועוד הא לא שילם לו דמי המקח. וכבר כתבו האחרונים ר"ס רל"ב שאם עדיין לא שילם לא אמרינן מדלא הבחינו מחל ע"ש. אך ז"א דהכא המוכר מוחזק. ועוי"ל שדבר זה א"א להבחין בראשית עיבורה: