אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן פד

סימן פג

בע"ה. כבוד ידידי הרה"ג וכו' מהו' אפרים שרגא הלוי הרב דק' אוניעווא:

ע"ד אחד שמכר עז לנכרי בחשבו שהיא מעוברת ועשה משיכה ונתן דמי קדימה ואח"כ נתגלה שאינה מעוברת. ובא הקונה לשאול אם ילדה והשיב שאינה מעוברת. ובכ"ז לא השיב הקונה את הד"ק ולא ביטל בפירוש המכירה רק היתה אצל המוכר כל המשך בסתם מאז הושבה לביתו אחר המשיכה. ואחר איזה חדשים נתעברה ומכרה הישראל לנכרי אחר בכסף וצוה לו להוליכה לחוץ לעיר לקנותה במשיכה אבל הנכרי לא הוליכה רק עד פתח הפתוח לר"ה ועתה ילדה זכר וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי הקלושה בזה אם יש היתר להבכור. והנה כת"ר האריך הרבה בענין זה בדברים נכונים. ואנכי טרוד מאוד ולא אוכל להאריך כחפצי ורק ארשום בקוצר הנלע"ד לדינא. וגם לעיין בדברי כת"ר אין לי פנאי:

א

הנה לכאורה בטלה מכירה ראשונה שהרי המוכר גילה דעתו שמוכרה מפני שהיא מעוברת וחושש שתלד זכר וכנראה מתוך השאלה שהגיד להקונה שהיא מעוברת שהרי בא הקונה אח"כ לשאול אם ילדה. והא קיי"ל בכתובות צ"ז ובח"מ סי' ר"ז שאם גילה דעתו שמוכרה בשביל סיבה פרטית. אם נתבטלה הסיבה בטל המקח. ואף שכתב הרמ"א שם בסעיף ג' שבמטלטלין לא מהני גילוי דעת לבטל המקח. הנה מקורו מהג"א פי"א דכתובות ושם מפורש שהוא רק מצד ספק ואין מוציאין מלוקח. וא"כ הכא שהעז עמדה ברשות המוכר הרי בטל המקח. וכת"ר רצה לפרש דברי ההג"א שהספק הוא כיון שעיקר הטעם שמועיל גילוי דעת בקרקע כתבו התו' משום דהוי אומדנא דמוכח שלא מכר רק באופן זה. וא"צ דיני תנאי. ולזה במטלטלין יש ספק אם שייך בהם אומדנא זו או לא דאפשר דרך העולם למכור מטלטלין בכל גוונא. משא"כ קרקע אין מוכר אדם רק מחמת איזה אונס. וכיון שיש ספק בגוף האומדנא ממילא קנה קנין גמור דאין כאן אומדנא דמוכח. וז"א דלשון ההג"א מוכיח דהוי ספק בדין ואין מוציאין מהמוחזק. וכ"כ הח"ס חח"מ סי' ק"ב שכוונת ההג"א דהוי ספק גמור ולא מצד דלא הוי אומדנא דמוכח ע"ש. והנה ההג"א כתב שם זה בשם הר"ח פ' האומנין. ובשטמ"ק פ' האומנין דף ע"ז ע"ב הביא זה בשם הר"ח וכתב להדיא דהוי ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה. ובאמת בטור משמע דר"ח ורש"י ס"ל דבמטלטלין ליכא כלל דין דגילוי דעת ע"ש. ויש להאריך בזה ובסתירת דברי הר"ח שהובאו בטור סי' ר"ל ואכמ"ל בזה:

ב

וע"פ סברת הח"ס הנ"ל יש לישב מה שהקשו המפרשים על הרי"ף שלא הביא בעיא דבש"ס בב"מ ע"ז ע"ב במכר מנה במאתים ועייל ונפיק אזוזי אי בטל מקח. ולפי סברא זו א"ש דלא הביא זה משום דכיון שהוא ספק באומדנא ממילא אין כאן אומדנא כלל. דהא שהמקח בטל כדעייל ונפיק אזוזי הוא רק משום אומדנא. וסברא זו כתב ג"כ הקצה"ח בסי' רנ"ג סק"ה. ואין להקשות שהיה לו להביא הא גופא דלא בטל מקח דאין דרך הרי"ף להביא דבר שצריך להוסיף מסברא איזה דברים. ויש להאריך בזה ובהא דבב"ב קמ"ח ע"ב בהקדיש והפקיר וע' מהרי"ט חח"מ סי' כ' ואקצר כי אין זה שייך לענינינו:

ג

ולבד זה נראה דבנ"ד כ"ע מודו דמהני גילוי דעת. דהא זה וודאי כ"ע מודו דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח וגלוי לכל העולם שעיקר מכירתו הוא בשביל סיבה זו. אזי אם בטלה הסיבה בטל המכירה. ורק בגילוי דעת ס"ל להר"ח וההג"א דבמטלטלין אפשר ס"ל לחז"ל דאין אומדנא בזה שכוונתו בזה לעיכובא. כיון שאם היה שותק מזה לא היינו יודעים מעצמינו זה. אבל בנ"ד שהכל יודעים שעיקר המכירה הוא בשביל העובר ואנן סהדי דלעיכובא אמר כן כי ידענו שאין חפצו למכרה כלל אם לא מפני חשש העובר. הוי אומדנא דמוכח וגלוי לכל העולם וכ"ע מודו שבטל המקח. וכ"כ המרדכי פ' אלמנה ניזונית אחר שהביא דעת הר"ח דבמטלטלין הוי ספק אי מהני גילוי דעת כתב שיש דברים שא"צ אף גילוי דעת משום דהוי אומדנא דמוכח:

אכן י"ל שאין האומדנא מוכחת כ"כ. דהא כיון שהעז לא ביכרה. סוף סוף תתעבר ויצטרך למכרה ושפיר ניחא לי' במכירתה. ורק אם הי' יודע שעדיין אינה מעוברת לא הי' ממהר כ"כ למכרה. אבל אחר שכבר מכרה י"ל דניחא ליה במכירתה. ולפ"ז י"ל דהגילוי דעת ג"כ אינו מועיל לבטל המכירה. די"ל שגילוי דעתו שמוכרה מפני שהיא מעוברת. וחושש שתלד זכר. העיקר מפני שחושש שתלד זכר. אבל העיבור אינו דווקא כי הלא סוף סוף דרכה להתעבר ולילד. ומ"מ עדיין צ"ע דאפשר לא ניחא לו למכור הרבה קודם עיבורה. כי שמא ימכרנה בתוך כך לישראל. ויצטרך רשות הנכרי ע"ז. ועוד מכמה טעמים:

ד

ועוד יש לדון בזה דהא הלוקח יכול לומר שלא קנה רק עז מעוברת ולא ריקנית. וזה ודאי הוי מום במקח כשנמצאת שאינה מעוברת. וא"ל שיהא דינו כקונה שני דברים ביחד שאם אין כאן אלא דבר אחד מהם קונה האחד. ע' ח"מ סי' רט"ז ובאחרונים שם. דהכא אינם שני דברים רק שינוי בגוף הדבר שדרך לקנות עז לחלבה וכשמתעברת ויולדת אזי יש לה חלב הרבה. וגם כי יכול לומר שצריך הוולד שלה לגדלו ולזה קנה מעוברת. ולזה נראה פשוט שיכול הקונה לבטל המכירה. ואף דבנ"ד המכירה היא כמו הערמה וידוע שתשאר אח"כ העז אצל המוכר וא"כ אין נ"מ להקונה אם היא מעוברת או לא. מ"מ כיון שאנו תופסים לדינא שהיא מכירה גמורה. וגם יכול לתבוע את הנכרי בדיניהם לקיים הקנין. ממילא בוודאי באופן זה יקפיד הנכרי ע"ז ויטעון שלא לקח רק מעוברת ולא ריקנית. וא"ל דהא ראה הנכרי העז והו"ל לבחנה אם היא מעוברת. ז"א די"ל שסמך על דברי הישראל שאמר לו שהיא מעוברת. וכעין הא דקיי"ל בסי' רל"ב סי"ז שכיון שסמך על דברי המוכר לא אמרינן שהיה יכול להבחינו ע"ש. ועוד הא לא שילם לו דמי המקח. וכבר כתבו האחרונים ר"ס רל"ב שאם עדיין לא שילם לא אמרינן מדלא הבחינו מחל ע"ש. אך ז"א דהכא המוכר מוחזק. ועוי"ל שדבר זה א"א להבחין בראשית עיבורה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה